קשר השתיקה

3,000 מתוך 30 אלף קורבנות משטר האימים הפשיסטי היו יהודים, ולמרות שלגנרלים לא היתה אג'נדה גזענית, עובדה היא שהם העלימו יהודים יותר בקלות מאשר אזרחים קתולים טובים. מדוע זה כך? נראה שאפילו לבמאית הסרט, נורית קידר, אין תשובה. אולי היתה זו אנטישמיות נסתרת של השלטונות, אולי "אשמים" בכך הקורבנות היהודים עצמם, שהשתייכו לקהילה שמטבעה נטתה לשמאל - אויבו של המשטר.

נראה שתשובה לשאלה מדוע הרגו כל-כך הרבה יהודים בארגנטינה אינה מעניינת את קידר, שבוחרת להציב שאלה מעניינת לא פחות - מדוע שתקה ממשלת ישראל נוכח משטר הטרור הפשיסטי. כמו כל ממשלות העולם המערבי, גם ממשלתו של מנחם בגין ידעה על מה שמתרחש באישון לילה באיצטדיונים של בואנוס איירס.

העמדה הרשמית היתה כי מוטב לשתוק בעניין, בכדי שלא יאונה כל רע ל-400 אלף היהודים החיים במדינה. אבל קידר מעלה סברה נוספת, מדוע התעקשה הממשלה לשתוק. באותה תקופה, מכרו התעשיות הצבאיות הישראליות מאות אלפי כלי נשק לצבא ארגנטינה. הממשלה, היא אומרת, לא רצתה להציק יותר מדי ללקוחותיה הטובים - למרות שאלו, כפי שאומרים בכאב הורי הנעלמים שמראיינת קידר, השתמשו במקלעי העוזי שלנו בשביל לחסל את ילדיהם ונעזרו במטוסי "הערבה" של התעשייה הצבאית בכדי להשליך את הגופות לים.

הטענה של קידר רבת עוצמה, אבל למרבה הצער היא אינה מגובה בהוכחות (ייתכן שלא באשמתה. מדיניות של 'יד רוחצת יד' בדרך כלל אינה מעוגנת בחוזים כתובים). זה הופך את הסרט לבעייתי מעט, אך אם תצפו בו, יש להניח שגם אתם לא תוכלו לנפנף את התיאוריה הזאת מחמת מופרכות יתר.