בישראל אין בעיה כלכלית

שר האוצר, סילבן שלום, יירשם כמקצץ הגדול. מאז סוף 2001 קוצץ תקציב המדינה פעמיים, ועתה בשלישית. שלושת הקיצוצים מסתכמים ב-27.9 מיליארד שקל, למעלה מ-10% מהוצאות הממשלה השנתיות. עם קיצוץ כזה אדיר, אפשר לפתור את כל בעיותיה הכלכליות של ישראל - אלא אם הקיצוצים הם לא קיצוצים, או שהשיטה לא שיטה, ואת הפתרונות צריך לחפש במקום אחר.

באוצר יש תשובה קבועה: אלמלא הקיצוצים, המצב היה גרוע יותר. בבל"ת. הדולרים והמשקיעים הזרים בורחים מהארץ לא משום שהממשלה לא קיצצה מספיק בהוצאותיה, אלא בגלל המצב הבטחוני. שלום יכול לקצץ כמה שהוא רוצה.

אגב, לקיצוצים האלה תמיד יש שמות מפוצצים. פעם "חומת מגן כלכלית", וכעת "מלחמת אין-ברירה כלכלית". כאילו עוצמת השם מכסה על שקר התוכנית.

אחד משקרי האין-ברירה הכלכליים הוא גודל הגירעון התקציבי. 2001 הסתיימה בגירעון של 4.5% תל"ג (21 מיליארד שקל). 2002 צפויה להסתיים בגירעון תקציבי של 4% (19 מיליארד שקל). ודווקא לגבי 2003, הוחלט שהגירעון יירד. בהתחלה דיברו על 3.5%, אחר-כך "התפשרו" על 3% (15 מיליארד שקל). למה? כובע.

יחד עם הריבית הרצחנית שהוחזרה, זהו ריסון כלכלי מטורף, במשק הנמצא במשבר שלא היה כמותו מאז קום המדינה. ברור לחלוטין, שהמדיניות הזו לא תואמת את המצב הבטחוני. שר האוצר מפעיל את הבלמים על הגלגלים הלא נכונים, ופוגע אנושות בלכידות החברה הישראלית דווקא בשעה שזו נחוצה יותר מאי פעם.

אולם, בעוד שהגזרות החברתיות ממשיות, שני המהלכים הכלכליים המרכזיים של שרון ושלום הם בעצם שקר גדול. יש רפורמה-בלוף במס הכנסה, וקיצוץ-בלוף בתקציב הביטחון.

במס הכנסה הלכו לפי השיטה של "הרוצה לשקר, ירחיק עדותו". אי אפשר לממן את הרפורמה בתקציב מקוצץ. בתקציב החדש הוקצבו לכך מיליארד שקל, חצי ממה שדרוש.

מדו"ח רבינוביץ' עולה, שעלות הנטו של ההקלות במס על הכנסות מיגע כפיים ב-2003, תגיע ל-2.5 מיליארד שקל. תוספת ההכנסות ממיסוי על ההון, צפויה להסתכם ב-300 מיליון שקל. חסרים איפוא 2.2 מיליארד שקל. בסיכום כל שש שנות רפורמה, עד 2008, עלות ההקלות במס הכנסה מגיעה ל-17.4 מיליארד דולר, ואילו ההכנסות ממיסוי על ההון יגיעו ל-4.5 מיליארד שקל. מי בדיוק יממן את ה-13 מיליארד שקל החסרים?

גם אם הרפורמה תבוצע, אין בה תמריץ ממשי לעבודה. לכל היותר, היא תמריץ את עבודתם של יועצי ומתחמני מס. חשוב מכך: ההקלות המזעריות במס נפרסו עד שנת 2008, ואילו הגזירות החברתיות האכזריות הן מיידיות. כך, רבבות בעלי הכנסה הנמנים על חמשת העשירונים התחתונים, יידחפו לא אל עבודה שלא קיימת, אלא אל מתחת לקו העוני. בראבו, סילבן.

השקר הגדול השני שייך לקיצוץ בתקציב הביטחון. איך אפשר לקצץ בו 3-2 מיליארד שקל, כאשר אנו בעיצומו של מעגל דמים שאיש לא רואה את סופו? מרכזי הערים נראים כמו יעד מבוצר עם אלפי שוטרים וחיילים, שעולים כסף רב. כך גם הפעלת מטוס F-16 ופצצת לייזר של טון נגד ארכי-טרוריסט בודד. לפי שיטה זו, 500 טרוריסטים פלשתינים יגמרו את כל התקציב הביטחון הלא-מקוצץ, עוד לפני שיאושר.

השיטה הרי ידועה: מחליטים לקצץ בתקציב הביטחון, אך יודעים שבסוף הוא יגדל "מחוסר ברירה". מכל הישראבלופים, זה הגדול מכולם.

איך אמר לאחרונה פרופ' מילטון פרידמן? הבעיה העיקרית של ישראל איננה הכלכלה.