תפר גס

עשרות פיגועי תופת עם מאות הרוגים ואלפי פצועים - ותוכנית הגנת מרחב התפר עודנה מקרטעת. מחלוקות תקציביות, שאלות של סמכויות, חוסר תיאום וחלמאות לשמה - כל אלו יוצרים מצב, אשר הופך למעשה את חייהם של אזרחי ישראל להפקר.

דומה שרק הנחישות של כוחות הביטחון בפעילותם בעומק יהודה ושומרון, לצידם של השגחה עליונה או יד המזל (תלוי בנקודת ההשקפה), מונעים את הטבעתה של ישראל בנחלי דם יומיומיים. אלא שלמקרא דו"ח המבקר, עולה השאלה המתבקשת: האם זה יספיק?

מי יממן, מי יטפל הבדיקה בנושא מרחב התפר הסתיימה במארס השנה, והדו"ח עודכן לחודש יוני, כך שהממצאים מעודכנים מאוד. עוד ביוני-יולי 2001 גיבשו המועצה לביטחון לאומי, צה"ל והמשטרה, תוכנית למניעת הסתננותם של פלשתינים מיו"ש לישראל דרך מרחב התפר ונגד שהייתם הבלתי-חוקית בארץ. ב-18 ביולי 2001 אושרה התוכנית - אלא שהאוצר לא שותף בדיונים, והתוכנית שהוצגה לקבינט לא כללה פירוט של עלויותיה.

ראש המועצה לביטחון לאומי, עוזי דיין, קבע על דעת עצמו, שעלות התוכנית תהיה 400 מיליון שקל - מספר נאה ועגול, המחולק לשני חלקים שווים: מחצית למכשול, לכוח אדם ולטכנולוגיה, ומחצית למעברים. אך מאחר שמישהו שכח לדבר עם האוצר, הכספים הדרושים טרם הוקצבו. נקודת המחלוקת המרכזית: האם הכסף צריך לבוא מתקציב הביטחון הקיים, או מהקצבה מיוחדת. ובעוד הפקידים מתווכחים, המתאבדים עוברים כמעט באין מפריע.

עד מארס השנה בוצעו רוב מרכיבי התוכנית בצורה חלקית בלבד, ומרכיבים אחרים אף בוטלו. לכך יש משמעות חמורה, שכן מערכת הביטחון הדגישה שוב ושוב, שיעילות התוכנית תלויה בביצוע משולב של כל מרכיביה. רק בחודש שעבר, למשל, החל צה"ל להקים גוף תיאום וקישור, שיפעל מול יחידות משמר הגבול הפועלות מצידו המערבי של הקו הירוק.

נכון ללפני חודשיים, טרם אושרו התוכניות הסופיות בנושא המכשול והמעברים, ולא הוקצו כמעט כספים לביצוע התכנון ההנדסי. ועוד: נכון למאי, הקבינט טרם סיכם חלק ניכר מתוכניות העבודה הנגזרות מתוכנית מרחב התפר - תוכניות שאמורות היו להיות מוכנות כבר בספטמבר שעבר.

בעיה מרכזית שנייה היא היעדרו של גוף אחד שיטפל בכל נושאי התוכנית, הנוגעת הן לצה"ל, הן למשטרה, הן לשב"כ והן לשורה של משרדי ממשלה. ראש הממשלה, אריאל שרון, אומנם הטיל את התפקיד על המועצה לביטחון לאומי, אך זהו גוף מייעץ בלבד, שאינו יכול לאכוף פעולה כלשהי על אחד מאותם גורמים. התוצאה: יכולתו של דיין לקדם את התוכנית "היתה מוגבלת ביותר", בלשון הדו"ח.

מסקנתו הקשה של גולדברג: "בפועל, לא חל שינוי משמעותי במציאות הבטחונית במרחב התפר... מרחב התפר פרוץ וממשיך להיות מוקד לפעילות חבלנית עוינת; בתצורה הנוכחית, המרחב אינו ממלא את ייעודו, והפעילות בו איננה מגיעה למסה קריטית ההופכת אותו למכשול משמעותי בפני גורמי הפח"ע".

צה"ל ומג"ב: חוסר תיאום משווע מכאן עובר הדו"ח לתיאור כשלים נקודתיים, היוצרים יחדיו תמונה של מחדל איום. אפילו שאלה יסודית כמו צורת הפיקוד והשליטה - בהתחשב בכך שצה"ל פועל בצד המזרחי, ומג"ב בצד המערבי - טרם הוכרעה.

נכון למאי השנה, טרם הסתיימה הקמתו של מנגנון התיאום בין שני הגורמים; אין קישור ותיאום בין החמ"לים של צה"ל ומג"ב; אין תיאום גם כאשר מתרחש אירוע המתחיל ביו"ש, ו"מתגלגל" לתוך שטח ישראל; מכשירי הקשר של צה"ל ומג"ב אינם מאפשרים תקשורת ישירה ביניהם; נהלי התיאום והדיווח של השניים אינם תואמים; המפות אינן משותפות.

רובו הגדול של מרחב התפר אינו מכוסה כהלכה בידי תצפיות. לצה"ל חסרים אמצעים טכנולוגיים לאיתור מסתננים. אין אמצעים המאפשרים להגיע תוך זמן קצר לנקודות חדירה. במחסומים לאורך הקו אין תשתית שתאפשר פיקוח ובקרה יעילים. המכשולים שהוקמו בחלק מהקו אינם רציפים, וניתן לעקוף אותם. תשובתו של צה"ל לכל אלו: אין כסף.

המצב הקיים מחייב להפיק את המירב מהכוחות בשטח - אבל גם זה לא קורה. אורך גיזרת האחריות של סיור ממונע עשוי להגיע לקילומטרים רבים, כך שבגזרות שונות אין כל נוכחות במשך שעות רבות. לעומת זאת, בשל היעדר תיאום, היו מקרים בהם שלחו צה"ל ומג"ב במקביל סיורים לאותו איזור, זה ממזרח וזה ממערב.

אמצעי התצפיות הניידים המופעלים לאורך הקו, סובלים גם הם מבעיות: כלי הרכב מתאימים לפעילות משטרתית עירונית, ולא לפעילות בטחונית בשטח הררי; המכשור הייעודי סובל מתקלות והשבתות רבות, בשל תנאי ההפעלה הקשים; חסרים חלקי חילוף; תורת ההפעלה של יחידת התצפיות של מג"ב אינה מותאמת לצרכים הספציפיים של מרחב התפר, וכך גם הכשרתם של השוטרים; אנשי מג"ב לא קיבלו את אמצעי התצפית המשוכללים היותר שבידי צה"ל, ואין להם קשר עם כוחות צה"ל הפועלים באיזור.

"גיבוש תוכניות מבצעיות נפרדות לצה"ל ולמשטרה", מסכם גולדברג פרק זה, "שלא על בסיס תפיסה בטחונית אחידה למרחב התפר, פוגע ביכולתם של אלו לקיים פעילות מתואמת ואפקטיבית במרחב. פעילות הביטחון השוטף של צה"ל והמשטרה סובלת מאינטגרציה מבצעית לקויה וממיצוי בלתי יעיל של הכוחות, המשאבים והאמצעים הקיימים במרחב".

המחסום לא חוסם הפרק הבא דן בליבה של התוכנית: המכשול הפיזי. כמו בנושא הסיורים, כך גם בנושא המכשול - יש מקומות שאין בכלל, ויש מקומות שיש כפליים: אחד שהוקם בידי צה"ל, והשני בידי מג"ב, אותם שני גורמים שכזכור לא מסוגלים אפילו למצוא דרך לתקשר ביניהם בשטח.

מינהלת מרחב התפר במשרד הביטחון, האחראית להקמת המכשול, הוקמה רק במאי השנה - 10 חודשים לאחר ההחלטה הראשונה בקבינט על הקמת מכשול לכל אורך הקו (החלטה שננטשה). המכשול עליו מדובר כעת הוא באורך של 110 ק"מ בלבד, שליש מתוואי המכשול הנדרש. גולדברג מותח ביקורת מרומזת, אם כי ברורה, על ההחלטה להסתפק במכשול מצומצם זה. גם לפרויקט חלקי זה טרם נמצא התקציב, וטרם התקבלו ההחלטות הקשורות להקמתו - היקף הכוחות, התוכנית המבצעית וסוגיית הפיקוד והשליטה.

מכשול עוד אין, אבל מעברים ומחסומים - יש ויש. וכאן מגלה גולדברג את הנתון המדהים ביותר בדו"ח: "מרבית המחבלים המתאבדים ומכוניות התופת חצו את מרחב התפר לתוך ישראל דרך המחסומים, שהבידוק בהם לוקה ואף גרוע". בדרך כלל השתמשו המחבלים ברכב ישראלי גנוב או במוניות ישראליות, תוך שהם משערים נכונה כי לא ייבדקו במחסומים. רק מקצתם נעזרו בסייענים ביישוב פלשתיני הסמוך לקו הירוק, ממנו עברו ליישוב ערבי-ישראלי סמוך.

אגף המבצעים במטכ"ל קבע לפני חודשיים, כי המחסומים פועלים באופן מאולתר; הפעילות בהם אינה מתבצעת על-פי פקודות ונהלים ייעודיים; אין מנגנון המפקח על פעילות החיילים בהם; אין תיעוד שיאפשר תיחקור והפקת לקחים; החיילים מתקשים להתמודד עם אוכלוסיות מיוחדות מחד (ארגונים בינלאומיים, אנשי רפואה, אנשי תקשורת), ועם מקרים הומניטריים פלשתיניים מאידך.

"הבדיקות הנערכות במחסומים על-ידי חיילים ושוטרים מבוססות, בדרך כלל, על התרשמות חיצונית", מוסיף משרד המבקר. "רק חלק קטן מהעוברים נבדקים בדיקות נוספות, כמו בדיקת תיעוד ובדיקת תא המטען של מכוניתם. אין ציוד ותשתית מתאימה לבידוק בטחוני של כלי רכב, בני אדם וסחורות".

עוד ממצא בנוגע למעברים מובא בתמצית: מסופי הדלק המשמשים להעברת דלק לשטחי הרשות, נבנו ללא קבלת היתרים מהמינהל האזרחי ולא עמדו בדרישות הביטחון של צה"ל. בדיקה שנערכה בהם בחודש שעבר, העלתה "ליקויים חמורים ביותר מבחינה בטחונית" - ביטוי נדיר מאוד בשפתו של גולדברג, המרמז על חומרת הבעיה.

כאן, שם ובירושלים נושא מורכב אחר הוא הטיפול בפלשתינים השוהים בישראל שלא כחוק - שב"חים (שוהים בלתי חוקיים). ביולי שעבר קבע הקבינט, כי במרחב התפר תתבצע פעילות נמרצת של אכיפה, שיפוט וכליאה נגד שב"חים והמסייעים להם, בעיקר מצד המשטרה. אבל גם כאן נעשה מעט מאוד, כהמשך לאוזלת היד של השנים הקודמות.

בשנים 2000-1999 נתפסו 212,948 שב"חים, מתוכם הועמדו לדין 641 בלבד. בין נובמבר 2001 למאי 2002 פתחה המשטרה תיקים נגד 3,488 שב"חים, אך רק 198 הועמדו לדין; מבין 2,069 אלו שסייעו להם, נשפטו עד כה 83 בלבד. בניגוד למה שהוסכם, המשטרה גם לא דיווחה לשלטונות המס על המסייעים שנתפסו, ומשרד התחבורה טרם השלים את התקנות שימנעו מפלשתינים לקבל רשיונות נהיגה ישראליים - וכך יצמצמו את אפשרותם לעבור במחסומים. הרוב המכריע של הפלשתינים הנתפסים ממערב לקו הירוק, מגורשים חזרה ליו"ש. הסיבה: היעדר מקומות כליאה. מחסור מידע מתאים מהמינהל האזרחי, מאלץ אף הוא את המשטרה לשחרר רבים מהפלשתינים. אין תוכנית הסברה נגד שיתוף פעולה עם הפלשתינים המסתננים, ולא פורסמו ברבים שמותיהם של הישראלים שהעסיקו אותם. המשטרה מסרה למבקר בתגובה, שהמצב הולך ומשתפר.

הגנת היישובים לאורך מרחב התפר לקויה גם היא, ושוב - בשל היעדר תקציבים וחוסר תיאום (בין צה"ל, המשטרה, משרד הביטחון וצוות מנכ"לים מיוחד). פיקוד העורף פירסם באוגוסט 2000 תוכנית למיגון 104 יישובים ב-165 מיליון שקל, אך עד כה הוקצו לו רק 21% מסכום זה. לפיכך, ביישובים רבים לא נמצאו כל מרכיבי הביטחון הדרושים, כגון גדרות, דרכים היקפיות, תאורה וצופרים. בחלק מהיישובים המאוימים ביותר, לפי הגדרות פיקוד העורף, חסרים אפילו נשק ואפודי מגן.

הפרק האחרון עוסק במרחב התפר באיזור ירושלים. עד מועד סיום הביקורת, מוסר הדו"ח, לא גיבשו צה"ל והמשטרה תוכנית מבצעית, הכוללת תפיסת הפעלה של הכוחות במרחב "עוטף ירושלים". הפעילות המבצעית של מג"ב באיזור זה מצומצמת ביותר, ו-95% ממנה נעשית בתוך העיר. צה"ל לא היקצה די כוחות לביצוע הביטחון השוטף מסביב לירושלים, ושוב חוזר אותו תירוץ: היעדר תקציב. חוסר התיאום בין צה"ל למג"ב בירושלים, דומה לזה שביתר מרחב התפר.

ביוני 2001 גובשה תוכנית להקמת מערך מחסומים שימנע כניסת מחבלים בכלי רכב מיו"ש לירושלים. בפועל, "במחסומים אין בקרה יעילה על אלפי כלי הרכב העוברים מדי יום ביומו; אין אמצעים טכנולוגיים הדרושים לפיקוח ולבקרה על מעבר כלי רכב, סחורות ובני אדם". היכולת של מג"ב וצה"ל לטפל במהירות וביעילות בפרצות שפורצים פלשתינים במכשול שבאיזור ירושלים, מוגבלת ביותר - לעיתים חולפים ימים עד שהפרצות מאותרות ונסתמות. המכשול אינו מגובה בסיורים, בשל מצוקת כוח אדם.

המטרה: ריכוז מאמצים ומשאבים

גולדברג מסכם את הדו"ח במספר המלצות:

"בעת ביצוע התוכנית, יש לטפל במקביל במרכיביה השונים: תפיסה מבצעית, ארגון ושליטה, הקצאת כוחות, הקמת מכשול, הקמת מעברים, טיפול בשב"חים ובמסייעים ומיגון יישובים. הפעילות המשולבת בנושא זה צריכה לבוא לידי ביטוי הן בשלבי התכנון והן בשלבי הביצוע, ומשום כך ראוי שקידום מרכיבים שונים של התוכנית ייעשה על-פי תוכנית מפורטת, העוסקת במכלול ההיבטים של הנושא ובשקלולם.

"מפאת מורכבות התוכנית בכללותה, ומעורבותם של גופים רבים ביישומה, יש צורך להטיל את מלאכת התיאום והפיקוח על גוף אחד בעל סמכויות, שהחלטותיו יהיו מחייבות. פעילות גוף זה נחוצה אף לצורך ביצוע אינטגרטיבי של מרכיבי התוכנית, המושתת על ראייה מערכתית החיונית להשגת יעדי התוכנית.

"הפעילות הבטחונית של צה"ל ממזרח לקו הירוק, ושל משטרת ישראל ממערב לו, צריכה להתבסס על תפיסה מבצעית מגובשת ומוסכמת ביניהם, שממנה ניתן לגזור תוכניות מבצעיות ישימות... כל זמן שהאחריות והסמכות הבטחונית במרחב מפוצלות בין צה"ל לבין משטרת ישראל, יש לדאוג כי גוף התיאום והקישור, המתוכנן לקום במפקדת מג"ב במרחב התפר, יחל בפעילותו לאלתר, ויהיה בעל מעמד שיאפשר לו לחולל שיפור מהותי בנושא זה.

"...מעבר מחבלים דרך המחסומים המשמשים כמעברים לאורך מרחב התפר, מדגיש את הצורך בפיקוח ובבקרה הדוקים על מעבר כלי רכב ובני אדם, בד בבד עם מתן מענה בסיסי לצרכים הומניטריים וכלכליים של הפלשתינים. פעולות אלה נדרשות לאלתר, ללא קשר לקידומן של תוכניות להקמת מעברי קבע לאורך המרחב.

"לפעילות הבטחונית במרחב 'עוטף ירושלים' נודעת חשיבות רבה, בעיקר נוכח העובדה שחלק ניכר מפיגועי הטרור אירעו בירושלים. מציאות זו מחייבת שיפור משמעותי של המערך המבצעי הקיים: קביעת תוכנית מבצעית, הצבת סד"כ ייעודי והקמת תשתיות בתחום המכשול והמעברים. על מערך זה להבטיח תיאום בין כוחות צה"ל באיו"ש לבין כוחות משטרת ישראל בשטח המוניציפלי של ירושלים.

"מורכבות תוכנית מרחב התפר והשאיפה ליישמה במהירות וביעילות, מחייבים ריכוז מאמצים ומשאבים, ופיקוח ובקרה צמודים על יישום התוכנית. ראוי, שהבקרה והפיקוח יהיו חלק ממרכיבי התוכנית בכל מדרג השליטה, ויבוצעו על כל שלביה".