"הממשלה החליטה למוטט את הענף באופן סופי ומוחלט"

ענף הבנייה בתדהמה: לפני שבועיים (ה') עלו ראשיו לירושלים, בתקווה לשכנע את ראש הממשלה, אריאל שרון, לאפשר ייבוא עובדים זרים. במקום להורות על פתיחת השמים, כבקשתם, הציע שרון את פתיחת שערי עזה. לבשורה המשונה צירף שרון הודעה נוספת, שספק אם ניתן יהיה לעמוד בה: הוא התחייב באופן חגיגי לכך, שהפועלים ימשיכו להגיע גם במקרה של פיגועים.

בזאת לא תמה סדרת ההפתעות. לקבלנים הוצע להלין את הפועלים בתחומי הקו הירוק, ולאפשר את חזרתם הביתה רק בסופי שבוע. הסיבה לכך היא הרצון לחסוך מהם את העמידה המתישה במחסומים.

הקבלנים הודיעו בתום הפגישה, שלוותה בכמה התפרצויות כעס של שר האוצר סילבן שלום, שהפעם שוכנעו מעבר לכל ספק, שהממשלה החליטה למוטט באופן סופי ומוחלט את מה שעוד נותר מענף הנדל"ן. קבלנים אחדים סיפרו אחר כך, שהופתעו לקבל במהלך השבועות האחרונים פניות משירות התעסוקה, בהן הם מתבקשים להעביר רשימות של שמות עובדים פלשתינים ותיקים, מתוך כוונה ליצור רשימה של פועלים המורשים להיכנס לתחומי הקו הירוק. השמות הועברו, אך מאז לא קרה דבר.

קבלני הבניין בארץ חשים לאחרונה, יותר מתמיד, שהם הקורבן האמיתי של אוזלת ידה של הממשלה, שאינה יודעת כיצד להתמודד עם תופעת 300 אלף המהגרים הזרים שממלאים את הערים, והיא פורקת את תסכוליה במקום הלא נכון.

לדעת רבים מהם, הממשלה מסרבת להבין שלושה דברים פשוטים: שענף הבנייה לא יוכל להמשיך ולהתקיים ללא עובדי העבודות הרטובות; שהישראלים אינם מוכנים לעבוד בעבודות אלה ושפועלי הבניין הזרים אינם מהגרים שמגיעים לארץ עם משפחותיהם, ומהווים איום על הדמוגרפיה שלה. הקבלנים מדגישים, שהפועלים מגיעים לארץ תקופות קצובות, וחוזרים למשפחותיהם.

עתה, משניחתה על הקבלנים גם ההודעה שלפיה מתכנן שרון פעולות גירוש ראוותניות של מהגרים, ובהם עובדים זרים, הם אובדי עצות יותר מתמיד. אשרות השהיה של חלק מהפועלים פגה, משרד הפנים מסרב להאריך את תוקפן, ומה יותר פשוט מאשר להיכנס לאתר בנייה ו"לצוד" כמה פועלים שכל כך חיוניים לענף.

בשבוע שעבר כתב מנכ"ל ההתאחדות, יהודה שגב, מכתב למפכ"ל המשטרה, רב ניצב שלמה אהרונישקי, ובו ביקש ממנו שלא לבצע פעולות חד-צדדיות נגד הקבלנים המעסיקים עובדים זרים על פי חוק.

לדברי שגב, ההתאחדות מוכנה לשתף פעולה עם המשטרה במלחמתה במהגרים הזרים,אך תתנגד לגירושם של פועלים שנמצאים בסטטוס של אי הארכת אשרות החל מה-15 ביוני. לטענתו, היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינש-טיין, הורה שלא לפעול כדי להוציא עובדים זרים ממעסיקיהם. העתקים נשלחו לרוב שרי הממשלה.

שגב אומר, שהחלטת שרון לטפל בנושא העובדים הזרים היא נכונה, אך יחד עם זאת אין לה שום קשר למצוקת ענף הנדל"ן. לטענתו, כמו תמיד, המדינה עושה מעט מדי ומאוחר מדי, תוך החמצת הבעיה האמיתית. לדעת התאחדות הקבלנים, על משרד ראש הממשלה לקחת לידיו את שירות התעסוקה, ולעשות אחת ולתמיד סדר בנושא.

"יש בארץ יותר מ-300 אלף מהגרים בלתי חוקיים, שלא הגיעו באמצעות ענף הבנייה, מתוכם ניגרים, פיליפינים, דרום אמריקניים, צליינים, כדורגלנים ומשיגי גבול. אלה אינם פועלי בניין", אומר שגב, "אסור שהמדינה תבלבל בין שתי האוכלוסיות, ובכך תפגע בענף הנדל"ן, שכה זקוק לפועלים".

תופעה נוספת שעליה מתריע שגב, שגם היא באחריות שירות התעסוקה, היא זו של הפועלים ה"ברחנים". לדבריו, הנזק שגורמים העובדים הנוטשים את מעסיקים נאמד במיליוני שקלים לחודש. "על-פי הערכת ההתאחדות, 7,000 עובדים נטשו את מעסיקיהם, והלכו לעבוד אצל מעסיקים לא מורשים. עובדים אלה מועסקים באופן בלתי חוקי, ללא ביטוח רפואי, ללא תנאים סוציאליים, ואילו המדינה אינה נוקטת נגדם בצעדים. כתוצאה מכך, נוצר מעגל שבו עובד מוכן לעזוב את מעסיקו בעבור תוספת של דולר, הקבלנים הלא חוקיים לוקחים עבודה מהקבלנות המסודרת, וכולם מרווחים, כמו בגניבת מכוניות.

"אם רוצים לשים קץ לתופעה, צריך להקים רשות הגירה מסודרת, ולתקן כמה חוקים", אומר שגב, "מעסיק שייתפס כשהוא נותן עבודה לעובד בלתי חוקי, יקבל קנס גבוה. אחר כך הוא יחשוב פעמיים האם הדבר משתלם. רק עם אכיפה רצינית וקנסות משמעותיים, יש סיכוי להקטין את היקף התופעה". טענה נוספת יש לשגב נגד ההקצבות המעטות של העובדים הזרים שאישר משרד העבודה לענף. "נדהמנו לגלות, שבחלק מהחברות צומצמה מכסת העובדים באופן משמעותי, בניגוד לבקשתן ובניגוד לתחזיות שלהן לגבי היקפי הבנייה", אומר שגב, "היו מקרים בהם חברות שהציגו עלייה של 50% בהיקף הפעילות ובצבר ההזמנות, ספגו קיצוץ של 50% במכסת הפועלים. ביקשנו ממשרד העבודה לבצע בדיקה מדגמית בארבע חברות. אני מקווה שתמצא הדרך לתקן זאת.

"הבעיה היא, שהקבלנים נטחנים בבירוקרטיה של משרד העבודה ומשרד הפנים. הבקשות לקבלת עובדים הוגשו בינואר, אושרו ביולי, ועד היום הפועלים לא הגיעו. הצענו למשרד הפנים ולמשרד העבודה שיטה אחרת, לפיה הקבלנים יגישו את דרישותיהם לאורך כל השנה, כאשר התיקים ייבדקו על-פי מפתחות וצרכים שיקבעו על-ידי המכון לחקר הבנייה בטכניון, שיקבע כמה עובדים צריך כדי לבנות 1,000 מ"ר. לדעתי, הם אפילו לא קראו את המסמך. הקבלנים אינם מסוגלים לתכנן עבודות. החברות מפסידות כסף, כי אינן עומדות בלוחות זמנים למסירת פרויקטים, וחמור מכל, תדמיתו של הענף נפגעת". עבודה שערך המכון להנדסה אזרחית בטכניון עולה, שבאתרי הבנייה חסרים 13 אלף עובדים מקצועיים, שחסרונם עלול לגרום לסגירת אתרי בנייה ולפיטוריהם של 22 אלף עובדים ישראלים, לפגיעה בתעשיות הנלוות, לקשיים חמורים בעמידה בחוזים ועוד.

מהעבודה, שנערכה על-ידי הכלכלן אלכס כהן בשיתוף עם פרופ' יחיאל רוזנפלד, עולה, שבענף הבנייה מועסקים בפועל 165 אלף עובדים, מהם כ-140 אלף באתרי הבנייה. כ-90 אלף עובדים במלאכות הרטובות - בניין השלד, ריצוף, חיפויים ופיתוח האתר. 25 אלף עובדים, רובם ישראלים, עוסקים בניהול מקצועי ועסקי של ענף הבנייה. כך גם בקרב העובדים הטכניים, חשמל, אינסטלציה, מסגרות ומערכות מכניות. בתחומים אלה אין מחסור בידיים עובדות.

על פי נתוני משרד השיכון והלמ"ס, בשנת 1995 הרכיבו הישראלים 63% מכוח העבודה בענף הבנייה, עם 144 אלף מועסקים, מול 45 אלף עובדים זרים ו-38 אלף פלשתינים. בשנת 2002 ירד חלק הישראלים ל-48% בלבד - 116 אלף מועסקים, מול כ-80 אלף עובדים זרים (רק מחציתם בהיתר) ורק 3,000 פלשתינים. מאז הפיגוע בדולפינריום ביוני 2001, נאסרה לחלוטין כניסת הפלשתינים לארץ, והמחסור בהם "תוקע" שרשרת שלמה של עבודות.

בתחזית שפרסם הטכניון בסוף 2001 הוא קבע דברים נחרצים, שברובם מתאמתים כיום. הטכניון הזהיר, שאם לא יסופקו לענף מספיק עובדים, תצומצם יכולת הביצוע שלו ב-45% לעומת שנת 2000. כתוצאה מכך, ייפלטו עובדים רבים, ביניהם כ-20 אלף עובדים מקצועיים ישראלים. עוד צפה הטכניון סכנה מוחשית בצמצום משמעותי בפעילות ובתעסוקה של תעשיות חומרי הגלם והמוצרים הנלווים לענף הבנייה - מחצבות, בטון ומוצריו, איטונג, מרצפות, אינסטלציה, מערכות מכניות, מוצרי עץ, שיש ועוד.

התרחיש החמור מכולם קבע, שהצמצום הדרסטי והפתאומי בכושר הייצור של הענף יגרום לקשיים חמורים בעמידה בחוזים, לעלייה משמעותית בעלות הבנייה בעתיד, וליתרון לעברייני תעסוקה על פני שומרי החוק.

"ממשלת ישראל חייבת לספק לענף הבנייה מלט, ברזל, עץ וגם עובדים. אם היא לא מסוגלת לספק עובדים ישראלים, היא חייבת למצוא אותם במקום אחר", אומר בעליה של חברת בנייה מהמובילות במשק. "לענף חסרים לפחות 10,000 עובדים בעבודות רטובות. לא סתם פועלים, אלא אנשי מקצוע, שבלעדיהם הענף לא יכול להמשיך להתקיים. אם פועלים אלה לא יגיעו, נאלץ לסגור אתרים, הקבלנים יפסידו כסף, ובסופו של דבר יגלגלו את ההפסד על הבנקים. זוהי הפקרות שלטונית של שרי ממשלה, שאינה יודעת כיצד להתמודד עם תופעת המובטלים והעובדים הזרים, ובאותה הזדמנות הורסים גם את ענף הבנייה.

"שרי הממשלה אינם מבינים דבר פשוט אחד: פועלי בניין הם לא פועלים חקלאים, ולא עוזרות בית. מדובר באנשי מקצוע, טייחים, רצפים, ברזלנים ועוד, שהכשרתם אורכת שנה. אי אפשר להחליט מהיום למחר שלא מספקים לענף עובדים, ולצפות שהוא ישרוד. התופעה החמורה מכולן היא, שמדיניות הממשלה יוצרת מחסור ושוק שחור של פועלים, שאני לא רוצה לחשוב אפילו מי מרוויח ממנו. כיום החברות מוכנות לשלם 50 שקל לשעה וגם 60 שקל לשעה לפועלים, רק שיבואו".

גלובס: מה מצב אתרי הבנייה?

"כולם מפגרים במסירת עבודות, כולם משתדלים שלא לפטר עובדים ישראלים, התקורות גבוהות וההפסדים ענקיים. חבל שהממשלה לא מבינה שמבצע הצלה יהיה הרבה יותר יקר".

- מה דעתך על רעיון הבאת הפועלים מעזה?

"שיביאו את מי שהם רוצים. העיקר שלא אצטרך לדאוג בכל בוקר האם יהיו לי פועלים או לא. אני מצפה ממקבלי ההחלטות שיבינו, שלא ייתכן שענף שמהווה 8% מהתל"ג יתנהל תחת תנאים של שוק שחור בבני אדם".

- מי לדעתך מרוויח מהמחסור בפועלים?

"אני אפילו לא רוצה לומר זאת בקול רם, אבל אני בטוח שיש מי שדואג לנצל את המצב הזה לטובתו. לא צריך דמיון מפותח מדי כדי להבין מי בשרשרת יכול להפיק מהמצב רווחים גדולים.

"יש כאן אבסורד שאין כדוגמתו. המדינה מצהירה שהיא רוצה לפתח כבישים, להקים בתי ספר חדשים, לבנות נמל ומתקני תשתית, ומצד שני גורמת למחסור בעובדים. המדינה מתקשה להבין, שהמהגרים הבלתי חוקיים הם לא עובדי הבניין. המהגרים נמצאים במאפיות, במתפרות ובמסעדות. חברה מסודרת אינה יכולה להעסיק עובד שאין לו רשיון שהייה, ושאינו יכול לקבל צ'ק. חברה שבונה עבור משרד השיכון, משרד הביטחון או מע"ץ, אינה יכולה לשלם במזומן, ולכן אין לה אפשרות להעסיק פועלים ללא אישור".

בעקבות מדיניות השמיים הסגורים של משרד העבודה ומשרד הפנים, אנחנו עומדים בפני מצב אבסורדי, שבו הפכנו לשבויים של הממשלה ולשבויים של העובדים הזרים", אומר מנהל חברת הבנייה צמח המרמן, חיים פייגלין.

"בעקבות החשש, לפיו משרד הפנים לא יאשר את כניסתם המחודשת של עובדים שיצאו לחופשה, אנחנו מוצאים את עצמנו לא אחת מתחננים בפניהם שלא יעזבו. עובדה זו היא פתח לסחטנות של עובדים רבים, שדורשים תוספת שכר משמעותית בתמורה להישארותם.

"אך לא רק זאת. הביקוש הרב לעובדים מעודד את תופעת הברחנים. העובדים מבינים את ערכם הגבוה בשוק, והם מוכנים לעבור לכל מי שמשלם להם עוד חצי דולר לשעה. מדיניות זו יוצרת מצבים אבסורדיים, שרק מקשים עוד יותר על הענף. אלה שאינם עוזבים את מקום העבודה, נשחקים ומתעייפים עם הזמן. התפוקות יורדות, והמתח באתרי הבנייה עולה.

"ב-2001 קיבלתי הקצאה של 440 עובדים", מספר פייגלין, "וב-2002 ההקצאה ירדה ל-240 עובדים, וזאת למרות שהיקף העבודות עלה. עם היקף עובדים כזה אנחנו לא יכולים לקחת על עצמנו התחייבויות חדשות, דבר שיגרום לכך שנאלץ בזמן הקרוב לפטר כ-100 עובדים ישראלים, ביניהם מנהלי עבודה, מהנדסים, אנשי שטח ואנשי כספים.

"האופציה השנייה תהיה לפעול בצורה שאינה חוקית. משרד העבודה ממרר לנו את החיים עם ביקורת בשטח לתפיסת עובדים בלתי חוקיים, אך מצד שני אינו פותר את הבעיה. יש כאן אבסורד שקשה להבינו. נראה לי שבקרוב לא תהיה לנו ברירה אלא לתבוע את המדינה על הפסדים שנגרמו לנו כהמשך ישיר למדיניותה".

לחתן פרס ישראל לכלכלה, פרופ' אריאל רובינשטיין, המתנגד לייבוא עובדים בכל צורה, יש דעה שונה לחלוטין. לדבריו, מדינת ישראל לא נישלה את הפלשתינים כדי להקים מדינה עבור פועלים רומנים, וכי הוספה של עוד שבט רק תגרום לבעיות נוספות בחברה שהיא שסועה ממילא.

רובינשטיין מצביע על כך, שהפועלים הזרים תופסים רק את מקומם של העובדים ברמות השכר הנמוכות ביותר, ומונעים מהעובדים המקומיים לשפר את תנאי העסקתם. לטענתו, כשהיה מחסור במתכנתים, איש לא העלה על דעתו להביא מתכנתים מהודו, ואיש לא ירשה לפרופסורים לכלכלה לתפוס את מקומם של הפרופסורים המקומיים.

"כ-20% מעובדי עבודות הבניין הרטובות הישראלים עזבו את הענף, ובמקומם באו עובדים זרים", אומר רובינשטיין. "העובדים הישראלים לא התאדו, הם הצטרפו לתור בלשכת העבודה".

רובינשטיין מתריע על כך, שהמדינה מתמרצת הבאת עובדים זרים בכך שהיא דורשת עבורם ביטוח לאומי נמוך יותר, וזאת למרות שקיים סיכוי סביר שעובדים אלה יזדקנו בארץ, והטיפול בהם ייפול על המדינה. לרובינשטיין יש הצעה, שגובשה בפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת תל-אביב, לחייב כל מי שמעסיק פועל זר לשלם במקביל גם את דמי האבטלה המשולמים לעובד הישראלי שבמקומו הוא בא: "עיקרון של משכורת אחת לעובד ומשכורת שנייה למדינה, שנאלצת לשלם דמי אבטלה".