רציני רציני, אבל

אוליבר פרקר עשה ועושה יותר מכל אחד אחר להחזרתו של אוסקר וויילד לסדר-היום התרבותי העולמי. בעשור הקודם הפך וויילד לאייקון של הקהילה ההומו-לסבית מכאן, בהיותו קורבן של הומופוביה, ולמחזאי וסופר מודרני ורלבנטי מכאן, בזכות הטקסטים השנונים שלו. אלה שזכו להחייאה הם בעיקר מחזותיו. אחדים מהם הפכו לקלאסיים, כמו "בעל אידיאלי" והסרט המקראי "שלומית" (סלומה), השב ומופיע כבסיס לאופרות וליצירות פוסט-מודרניות. טקסט אחר, "תמונתו של דוריאן גריי" חלחל גם לעולם הדימויים הנצחי של הספרות.

זהו סרטו השלישי של אוליבר פרקר. סרטו השני היה עיבוד מרתק ל"בעל אידיאלי", שבו שכנו בצוותא ישן וחדש, אנגליה ואמריקה. טקסטים שנונים מהמאה ה-19 חברו לקריצות מהעשור האחרון. פמיניזם סמוי התפרץ והפך למיליטנטי, וג'יליאן מור האמריקנית גילתה יכולת מופלאה בגילום ליידי בריטית חסרת-בושה.

באותה רוח, אך בנועזות פחותה, מגיש פרקר את סרטו השלישי, "חשיבותה של רצינות". ושוב, בוויילד הישן והטוב נשזרו תבלינים פוסט-מודרניים חביבים, ושוב שחקנית אמריקנית (רוס וויתרספון) מתאמצת בחביבות לא מבוטלת לדבר במבטא בריטי-אוקספורדי, על גבול הפרודיה.

וויתרספון היא ססילי, בת-חסותו של ג'ק, כלומר ג'והן (קולין פירת'), משום שהוריה נטשו אותה ונעלמו בלידתה. אולי מתו, אולי סתם לא חפצו בה. יחד עם אומנתה (אנה מייסי) - שיותר משהיא תחליף-אם, היא מורה ובת-לוויה - היא חיה בכפר.

אלא שג'ק-ג'והן רוצה ליהנות מחיי העיר התוססים, והוא ממציא לעצמו אח בשם ארנסט, שחי בעיר ועושה בה חיים. כשארנסט-ג'והן זה מגיע העירה, הוא מבלה בחברתו של אלג'י (רופרט אוורט), שגם לו חבר-מומצא, חולה על סף מוות בשם בנברי. אלג'י זקוק לחבר הנוטה למות כדי להתחמק מנושיו ולמצוא מנוחה בכפר. לאלג'י אחיינית מתוקה בשם גוונדלין (פרנסס או'קונר), שג'והן-ארנסט מאוהב בה נואשות. נואשות - בהקשר של גרסה בריטית קרה ונטולתחיים, כמובן. אלא שאמה של גוונדלין, ליידי ברקנט (ג'ודי דנץ' הנהדרת) לא מוכנה לשמוע על נישואין של בתה לאחד מסוגו של ארנסט.

וויילד, האירי במוצאו וההומו בהיחבא, לא סבל את נציגיה של האצולה הבריטית המתנוונת של שלהי המאה ה-19. אבל יותר משהוא סאטיריקון חסר-רחמים, הוא סופר מתנשא, המתעלל בדמויות שהוא בורא באמצעות השפה (לשם ארנסט יש חשיבות גדולה, ומכאן שמו המקורי של הסרט, The Importance Of Being Earnest שמאבד את משמעותו בתרגום העברי, החביב כשלעצמו). השפה והשמות - כמו אלג'י, גוונדולין, ג'והן וארנסט - משמשים לוויילד כחצים, שאותם הוא יורה לעבר מטרה חסרת-משמעות. בשבילו, עצם יריית החצים חשובה, לא מקום נפילתם. וויילד, משום כך, לא היה מסוכן ביצירתו. הבריטים נגאלו ממנו לאחר אותה שערורייה מינית שכתוצאה ממנה נזרק לכלא רדינג ומת ב-1900, בהיותו בן 44.

ב-1952 יצר הבמאי הבריטי הגדול אנתוני אסקווית גרסה קולונועית מקסימה של המחזה. צבעי הטכניקולור הרוויים שימשו לו כתפאורה, והסרט (בין השאר עם מייקל רדגרייב ואדית אוונס) נותר כפנינה קולנועית בזכות השילוב הנכון בין טקסט תיאטרלי ואירוניה קולנועית, העושה שימוש מופרז בדיאלוג ובצבעים. פרקר אינו מסתיר את אהבתו לגרסה מלפני חמישים שנה. סרטו הוא לא רק עיבוד של וויילד, אלא מחווה ישירה לסרטו של אסקווית. בגרסתו, על השחקנים ללכת בעקבות שחקני-העבר, ולמרות שהמשימה אינה קלה - הם מצליחים בכך. כולם מקסימים, שובבים, ומודעים לעובדה שהם מדברים בשמן של רפליקות שנונות ולא כדמויות בשר ודם.

ג'ודי דנץ' היא אכן שחקנית גדולה. רק עכשיו ראינו אותה כאיריס מורדוק, והנה היום צצה כליידי ברקנל. שתי דמויות מהופכות, ואת שתיהן היא מגלמת להפליא. רופרט אוורט, שהיה גם הבעל האידיאלי של פרקר, הוא שחקן חביב ולא יותר. טוב ממנו הוא קולין פירת' כארנסט-ג'והן. הוא לא מתאמץ, לא משתולל ולא מכרכר סביב הדמות השטוחה שהוא מגלם, ודווקא משום-כך הוא מצליח ליצור דמות של ממש.

שתי הצעירות כמעט שגונבות את ההצגה. במקור של אסקווית הן היו קצת מטושטשות. מאז, כידוע, היו לנו גם מלחמה קרה וגם מהפכה פמיניסטית. אלה כבר מאחורינו, ולנשים יש כבר פתחון-פה לגיטימי וחסר-מעצורים. וויילד, שהעריץ נשים ונרתע מהן באותה מידה, ברא שתי צעירות רפות-שכל כביכול, שכל עולמן הוא תה של אחר-הצהריים ונישואי-מעמד מוצלחים. אבל פרנסס או'קונור, ובמיוחד האמריקנית רוס וויתרספון, נהנות מכל רגע והופכות את דמויות הקרטון של וויילד לנשים אסרטיביות בנות-ימינו.

ואסיים באזהרה. רק מי שהשפה האנגלית נוסח וויילד מקובלת עליו, וסרט שכולו נשען על טקסט תיאטרלי לא מפריע לו - ימצא בסרט עניין רב והנאה. האחרים יכולים להמתין למשהו אחר בקיץ המהביל הזה.

"חשיבותה של רצינות" (בריטניה/ארצות-הברית, 2002). תסריט ובימוי: אוליבר פרקר, על-פי מחזה מאת אוסקר וויילד. צילום: טוני פירס-רוברטס. מוזיקה: צ'רלי מול. עם: ג'ודי דנץ', רופרט אוורט, קולין פירת'