צינור גז לגישור על פערים אתניים

בייג'ין מקדמת באחרונה פרויקט ענק חדש: המחוז המוסלמי שינז'יאנג יספק אנרגיה לאיזורים המזרחיים המשגשגים של סין, אלא שאין בכך כדי למחוק את קו הגבול הסמוי המפריד בין המיעוט האויגורי והרוב הסיני

מערבית לנאות מדבר קורלה חופרים מנופי קטרפילר בחולות. גדודי פועלים מניחים כאן צינורות פלדה שעמיתיהם מלחימים בחום הלוהט בתאי פח קטנים, כדי שהחול והאבק לא יפגמו בחיבורי התפר. הקידמה הגיעה לדרך המשי לשעבר. נתיב המסחר העתיק הפך מזמן לתוואי בטון, שנקרא עכשיו כביש לאומי 314.

פעם עברו כאן שיירות עמוסות משי, סומסום, זהב וזכוכית. צבאות של קיסרים סינים וכובשים מוסלמים יצאו למלחמה באיזור הזה. שינז'יאנג הוכרז ב-1955 למחוז אוטונומי של סין, אך תושביו האויגורים המוסלמים מוכנים למרוד בשלטון המרכזי.

עבודות הפיתוח נועדו להביא שקט לאיזור. בצינור יזרום אולי בעוד כמה שנים גז טבעי שיספק אנרגיה למזרח המשגשג - למטרופולין התעשייתי שנגחאי, ולאוכלוסיה ההולכת וגדלה בדלתה של נהר היאנגצה.

הגיאולוגים משערים ש-530 מיליארד מטרים מעוקבים של גז טמונים בעומק של 5,000 מטר באגן טרים. להבות בוקעות כבר מקידוחי הגז והנפט בסביבה. בשדה יאהא מתנהל כבר כמה שבועות תהליך הפקה נסיוני.

הצינור שאורכו 4,000 ק"מ יחצה 9 מחוזות ו-50 ערים. זהו אחד ממיזמי התשתית השאפתניים ביותר של ממשלת בייג'ין. ההוצאות נאמדות ב-18 מיליארד דולר, כולל רשתות הגז המקומיות.

הגז הראשון צריך לזרום ב-2005 לבתים ולמפעלים במזרח. "לפחות במשך שלושת העשורים הקרובים אנו שואפים לספק 12 מיליארד מטר מעוקב בשנה", אומר סון לונגדי, סגן הנשיא של קונצרן הגז הממלכתי פטרו-צ'יינה. בתאגיד שותפים קונצרן האנרגיה הבריטי-הולנדי רויאל דאטץ'/של, אקסון מוביל האמריקנית וגזפרום הרוסית.

מומחים מצביעים על הסיכון הכלכלי שבפרויקט: לעת עתה הפחם והגז המיובא הרבה יותר זולים מהאנרגיה שתופק מהמדבר, שהוצאות הייצור שלה גבוהות מאוד.

למרות שהצינורות הראשונים שקועים כבר בחו"ל, לא נודע עד עכשיו על צרכן גדול שמוכן לנצל את מקור האנרגיה החדש, אך איש לא מפקפק שהממשל המרכזי הסיני יממש את הפרויקט היוקרתי.

מצד אחד, רוצים לצמצם לטווח הארוך את צריכת הפחם המזהם; מצד שני, רואה בייג'ין בצינור הגז חלק מברית אנרגיה ענקית עם מרכז אסיה וסיביר.

משקיפים מציינים גם את הרגישות הפוליטית של המיזם. מחוז שינז'יאנג, ששטחו גדול פי חמישה משטחה של גרמניה, נחשב למוקד של אי שקט. האויגורים המוסלמים, 47% מהאוכלוסיה, מתלוננים על דיכוי דתי וקיפוח כלכלי מצד הסינים.

הממשל בבייג'ין מצידו מוקיע "פורשים אתניים, טרוריסטים אלימים וקיצוניים דתיים" - אלה שנאבקים למען מדינה עצמאית בטורקיסטאן המזרחית.

מאז 11 בספטמבר, מגיבים הסינים ביתר חריפות לכל אי שקט. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל מדווח על אלפי אנשי האופוזיציה האויגורית שנאסרו. הארגון מותח ביקורת על "הפרות חמורות של זכויות אזרחיות, פוליטיות, סוציאליות ותרבותיות".

למשל, לצעירים עד גיל 18 אסור לבקר במסגד, לסטודנטים אסור לצום בחודש הרמדאן, ולמואזין מותר לקרוא לתפילה רק במקרים מיוחדים.

באיזו מידה הסינים שולטים במחוז, קשה לראות לאורך הכביש הלאומי 314. בסימן הקידמה הכלכלית הם הפכו את נאות המדבר לשעבר לערים של בניינים סטנדרטיים עם גורדי שחקים, אנדרטאות, ככרות גדולות ושדרות רחבות.

בכרזות התעמולה הממשלתית נשבע יושב ראש המפלגה הקומוניסטית הסינית, ז'יאנג זמין, לשמור על אחדות המדינה: "לחזק את שיתוף הפעולה בין כל חלקי המדינה, לפתח את המשק ולהבטיח שגשוג למען כל הלאומים החיים בסין".

אבל, את היישובים לאורך דרך המשי העתיקה חוצה גבול בלתי נראה בין אויגורים וסינים, אשר חיים ועובדים בשכונות נפרדות, קונים בשווקים נבדלים, ולומדים בבתי ספר שונים.

אויגורים רבים רואים בבניית צינור הגז רק ניסיון של הממשלה המרכזית לחיזוק הקולוניזציה של האיזור. ההבטחות מבייג'ין שההכנסות מהגז יתרמו לקידום המערב המוזנח מזה זמן רב, נתקלות בחשדנות עמוקה. "אין לנו שום תועלת מהצינור הזה", אומר סוחר בעיר קוקה. "הוא לא יוצר אפילו מקומות עבודה בשבילנו. הסינים מעסיקים בפרויקט הזה רק את האנשים שלהם".