נדחתה בקשת סופרגז למנוע מחברה מתחרה לפרק מערכת גז שבנתה במיזם באלעד

המשפחות רכשו את דירותיהם בפרויקט בנייה שהקימו חברות פרידמן חכשורי וש.פרידמן-ש.לדסמן הנדסת בניין, לרבות צובר הגז המרכזי ומונים.

סופרגז ביקשה בנוסף, לאסור על ש.א.מ לפנות לדיירים ולשכנעם לחתום על חוזה התקשרות איתה. זאת, למשך שנה ממועד אכלוס הפרויקט, או ממועד הפעלת מערכת הגז המרכזית. לטענתה, היא חתמה על הסכם עם יזם הפרויקט, שלפיו סופרגז תהיה ספק הגז הבלעדי בו, וכי היא הגישה תלונה למשטרה על ניסיון ש.א.מ לפרק תשתית שבנתה.

השופטת הילה גרסטל קיבלה את טענת ש.א.מ, שלפיה ראוי היה לצרף את הדיירים להליך המשפטי, מאחר שהם עלולים להיפגע מכל צו שיינתן, וכן את הקבלן, שעימו התקשרה סופרגז.

גרסטל קיבלה גם את טענת השיהוי של ש.א.מ, וקבעה, כי במקרה הנדון אין התקשרות חוזית בין סופרגז ובין הדיירים והקבלן, שלכאורה העניק לסופרגז בלעדיות לאספקת הגז לפרויקט, וכי הוא לא התחייב לחייב את הדיירים להתקשר עימה, ובחוזים שבינו לדיירים אין סעיף שמחייב אותם להתקשר עם סופרגז.

גרסטל ציינה, כי ההתקשרות בין הקבלן לסופרגז מעוררת תמיהות, משום שבמקום שסופרגז תזכה לתמורה על ביצוע עבודות התשתית והכנת מערכת הגז המרכזית, היא מתחייבת לשלם לקבלן 200 דולר עבור כל יח"ד בפרויקט. לדבריה, כך יוצא שהקבלן מרוויח מסופרגז ואילו הדיירים, שלא נשאלו מן הסתם לדעתם, יישאו בסופו של דבר בעלויות.

לדברי גרסטל, הדיירים ישלמו, שהרי אין לחשוד בסופרגז שהיא תורמת את העלויות לקבלן מטעמים פילנטרופיים.

במצב דברים זה - שבו לא צורפו הצדדים הנדרשים, סופרגז השתהתה בפנייה לביהמ"ש, ניתן לפצותה בכסף על נזקיה, והבסיס המשפטי לבקשתה רעוע - אין מקום למתן הצו המבוקש והבקשה נדחית. סופרגז חויבה בהוצאות בסך 6,000 שקל. (ת.א 1985/02).