בספר הזה כבר היינו

הרומן של סמי מיכאל "חצוצרה בואדי" הוא אחת ההצלחות הגדולות בספרות הישראלית. 15 שנה לאחר צאתו לאור, רושמת השנה הוצאת "עם עובד" את ההדפסה ה-29 שלו, עם יותר מ-100 אלף עותקים ועתיד בטוח, שכן הוא מופיע במסגרת תוכנית-הלימודים. לאורך שנים נכתבה ושוחקה בהצלחה גם גרסה בימתית שלו, ובסוף השבוע יוחל בהקרנת הגרסה הקולנועית, בבימוים של בני-הזוג לינה וסלבה צ'פלין.

המסלול שעושה ספר מכתב-היד אל מסך הקולנוע הוא שגרת היום של התעשייה ההוליוודית. סופרים מסדר-גודל של ג'ון גרישם, טום קלנסי ודומיהם, מוכרים תמורת כמה מיליוני דולרים את זכויות ההסרטה עוד בטרם כתבו ולו מילה אחת. המעבר לגרסה הקולנועית מחושב שם עלפי לוחות-זמנים מוקפדים, איפשהו עם המעבר מהכריכה הקשה לרכה, כשדש הספר עמוס בשבחי הביקורת והחברים ועל הכריכה כבר תצלומי השחקנים מהסרט. המתנה של 15 שנה בין הופעת רב-מכר להפיכתו לסרט קולנוע בלתי-נתפסת במושגי השוק ההם.

בארץ, 15 שנה הם לפעמים פרק-הזמן שלוקח להשלים את הפרויקט מרגע שיצא לדרך. "למעשה, לינה צ'פלין התקשרה אליי שנה לאחר שהספר יצא לאור", משחזר סמי מיכאל. "היא התעקשה להפוך אותו לסרט, אבל לא השיגה די תקציב. היא המשיכה והתעקשה, ניהלנו רומן יותר מעשר שנים, והיא לא הרפתה עד שהשיגה את הכסף. אם קיים סרט, זה הודות לעקשנות שלה ולאמונתה שניתן לתרגם את הספר לסרט".

העקשנות של צ'פלין מובנת על רקע אישי. היא יוצאת ברית-המועצות לשעבר, ועלילת הספר היא סיפור אהבה בין הודא, צעירה ערבייה המעורה בחברה הישראלית, ושכנה אלכס, עולה מרוסיה והיהודי היחיד המתגורר בוואדי ניסנאס, השכונה הערבית בעיר התחתית בחיפה. סיפור העלילה נותן גם הסבר אפשרי מדוע התקשו למצוא תקציב לסרט. אם הספר היה כתוב עברית ובתיאטרון שיחקו עברית, הרי שסרט הקולנוע מתנהל רובו ככולו בערבית, שפת-הדיבור הטבעית של הודא ובני-משפחתה. ערבים ועולים מרוסיה? יש פה הימור לא קטן על מוכנות הקהל לצאת מהבית למענם.

מסתבר שבמקביל לצ'פלין הגיעו אל מיכאל פניות נוספות מצד אנשים שבדקו אפשרות להסריט את "חצוצרה בואדי", אך מיכאל שמר אמונים. "ההתמסרות שלה ריגשה אותי, והבטחתי לה שלא אתן אופציה לאחרים".

מה שאומר שנתת לה אופציה למשך עשר שנים תמימות.

"באתי מתרבות שהמילה בה היא מילה והרגש הוא ערך, ולא השיקולים הכספיים. הכול נעשה בטלפון. לא הכרתי את לינה ולא ראיתי אותה אפילו פעם אחת במשך כל השנים הללו. פגשתי בה לראשונה באחד מאתרי הצילומים".

עירבו אותך בתהליך העבודה, שאלו לדעתך?

"הראו לי תסריט, אבל המדיום כל-כך זר לי. גם מתוך ניסיון בעיבוד ספריי לתיאטרון ראיתי שאני גוף זר, רגיל לעבודה של בדידות, יושב ולא מראה כתב-יד, וכאן צוות שלם, קריאות והוראות. הייתי פעם אחת ויחידה באתר הצילומים, עד ששכחו שאני קיים. לא חיכיתי שירמזו לי, נרמזתי בעצמי, הבנתי שהסרט מתרחש לפי כללים שונים".

סופרים אמריקנים מצליחים נוהגים למכור את הזכויות לספריהם ולא להביט לאחור, בבחינת "קח את הכסף וברח".

"כאן מדובר בפרוטות. גם לא דרשתי הרבה".

אבל למסתכל מבחוץ, נראה כאילו יחסי-הגומלין קולנוע-ספרות, מקבלים בימים אלה ניעור. סרטה של מיכל בת-אדם "אוטוביוגרפיה דמיונית" הפך לאחרונה לרומן בשם זה. כך קרה גם עם המיני-סדרה הטלוויזיונית של אברהם הפנר "ארץ קטנה, איש גדול", שגם היא הופיעה כעת כרומן. הפנר, סופר וקולנוען, טוען שהמחשבה לכתוב את התסריט מחדש כפרוזה היתה ברורה לו עוד במהלך הצילומים. באמריקה קוראים לתהליך הזה "נובליזציה", ושם הפעולה היא נטולת-אגו, עסקית לחלוטין - הסרט הצליח בקולנוע, ולטובת צופים מעוניינים בואו וניצור את האשליה שמדובר בספר.

צביקה רייך, יועץ הוצאה-לאור לסופרים: "הדברים אצלנו הם ברמת הקוריוז. אין פה אוטוסטרדה מוסדרת וברורה עם תעבורה גבוהה ועם הצטברות ניסיון. שביל עזים משתרך בין המו"לות והקולנוע. מספר מקרים לא מאפשר הכללות נבונות. אין פה תורה פיננסית-שיטתית, ואהיה מופתע אם העסקות פה חוצות את תחום עשרות אלפי השקלים".

בשבועות האחרונים נראה שעומד ליפול דבר. ספרה החדש של עירית לינור "בנות בראון" הופיע ומיד זינק לצמרת רבי-המכר. והנה, כבר באוקטובר הקרוב יוחל בהקרנת מיני-סדרה דרמטית בשמונה פרקים, "בנות בראון", שכתבה וביימה לינור. Tie-in, בשפת השיווק - שני מוצרים מקומיים, הספר והסרט, משווקים במקביל, לראשונה אצלנו.

חקירה קטנה מלמדת שמאחורי המהלך הערמומי כביכול עומד, כרגיל, אי-סדר ישראלי. סדרת הטלוויזיה של לינור היתה מוכנה לשידור כבר בקיץ שעבר. לדברי הצד של לינור, בשידורי קשת לא ידעו למסור לה תאריך הקרנה, וכשהדברים הלכו ונמשכו, היא התיישבה ופשוט כתבה ספר, בתוך כמה חודשים.

מקורות המקורבים ללינור, שגוזרת על עצמה שתיקה בעניין, מגלים כי החוזה השאיר בידיה את זכות השימוש במותג "בנות בראון" לכל מדיה אחרת. מ"קשת" מסרו כי הם אינם מגלים תוכנם של הסכמים, ובאשר לשיבוש כביכול, עם הופעתו הפתאומית של הספר, הרי שהמהלך היה ידוע להם, "ואנו שמחים על כך ומאמינים שהספר רק יגביר את העניין בסדרה וייצור ציפייה לראות אותה".

מי שעוד מאמין שייהנה מהמצב הוא רם אורן, המו"ל של לינור. בדומה לשידורי קשת, אורן בונה על כך שהסדרה תגביר את מכירותיו-הוא, גם אם "הייתי רוצה שהסדרה בטלוויזיה תצא בעוד שנה".

אגב, אתה כתבת תסריט למיני-סדרה "סיבת המוות: רצח". לא הגיע הזמן שתחזור לכתוב את הספר?

"אני רוצה, אבל אין לי זמן. ספר חדש גם מגרה אותי יותר. אין לי מה להמציא ב'סיבת המוות'. כבר הייתי שם. אולי כשאתפנה, יום בהיר אחד, אכתוב אותו, ואפילו אשים תמונה מהסדרה בטלוויזיה על הכריכה".