עתירה לבג"ץ לאפשר הפשרת קרקע לאור הסדרי הביניים

העותרים פנו בבקשה דחופה לצו ביניים, שיאפשר להם להמשיך לשווק מגרשים ולחתום על הסכמי פיתוח

מושב אלוני אבא וחברה קנדית שהלוותה כספים למושב פנו לבג"ץ בבקשה דחופה למתן צו ביניים, שיאפשר להם להמשיך במכירת מגרשים וחתימת הסכמי פיתוח עם מתיישבים חדשים הרוכשים את המגרשים.

המושב מבקש מהמינהל לפעול על-פי פסק דין בג"ץ בעניין הפשרת הקרקעות. לטענתו, פסק דין זה מבטל כל הוראה אחרת של המינהל.

המושב, אשר עתר בעבר לבג"ץ בבקשה להמשיך ולשווק מגרשים על-פי החלטות המינהל, פנה היום (ה') לבג"ץ בבקשה דחופה למתן צו ביניים, לאור העובדה שהמגרשים כולם משועבדים לטובת הלוואה שלקח המושב במסגרת הליך הסדרת חוב המושב על-פי הסדרי המשקם (על-פי חוק גל).

המושב טוען, כי אם לא יוכל להמשיך את שיווק המגרשים, יפר את ההסכם עליו חתם עם החברה שהלוותה לו כספים ויוטלו עיקולים על נכסיו.

עוד נטען, כי במקרה כזה איזור ההרחבה יישאר כאתר בנייה בלתי גמור, והמושב יהיה חשוף לתביעות משפטיות. ערב פרסום החלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל היה המושב חייב לנושים 23 מיליון שקל. בעקבות חוק ההסדרים במגזר החקלאי ניתן פסק משקם להסדרת חובות המושב, המסתמך על שיווק מגרשים לפי החלטה 737 וזאת לצורך פירעון חובות המושב.

המינהל אישר למושב לשווק מגרשים תמורת 25 אלף דולר עבור כל מגרש, וזאת לצורך פירעון החובות והסרת השעבודים מהמגרשים. במהלך הזמן הגיע המושב להסדר עם הנושים, לקח הלוואה של 3 מיליון דולר מחברה קנדית, ושילם לנושים את חובו.

המושב המשיך לשווק את המגרשים תחת הוראות מעבר אגף 51 יג', אשר פגו בסוף יוני השנה. מאז אין המושב יכול לשווק מגרשים, וכתוצאה מכך איננו יכול להחזיר את חובותיו למשקם.

המושב טוען, באמצעות עו"ד גדעון אליאב וארנון אייל, כי עתה, לאחר מתן פסק דין בעתירת הקשת המזרחית והחברה להגנת הטבע, יש לפעול על-פי הוראות פסק דין בג"ץ, הקובע הוראות מעבר על בסיס צו הביניים שהוצא במהלך הדיון בבג"ץ.

בג"ץ קבע בהוראות המעבר להמשיך ולאפשר את הליכי הפשרת הקרקע, אם לגוף המבקש יש תוכנית מאושרת, הוגשה רשימת מומלצים למינהל וקיימת התחלה בפועל של פעולות פיתוח.

בתוך כך הורתה השופטת דליה דורנר למדינה למסור את עמדתה בעניין, וזאת לאור פסק הדין הקובע, כי יש לגבש הוראות מעבר שיקבעו אילו עיסקאות לא יוכלו לצאת לפועל ואילו עיסקאות יוכלו להגיע לכלל מימוש. (בג"ץ 6768/02).