הבעל ברח לחו"ל והשאיר אישה וילדים. זה ה"עונש" שנתן לו ביהמ"ש

אח ואחות ביקשו לרכוש נחלות במושב זוהר בנגב, ולשם כך ביקשו להתקבל כחברים באגודת המושב. ואולם, עקב סירוב של ועד האגודה לאשר את חברותם, נחסמו שני ניסיונות הרכישה שביצעו - הראשון: הצעה שהגיש האח לרכוש נחלה, למרות שהייתה ההצעה הגבוהה ביותר במכרז; והשני: הצעה של כל אחד מהאחים בנפרד לרכישת נחלה שהייתה שייכת לבני משפחתם ונמכרה בהליך בו ניתנה להם זכות קדימה לרכישתה. עקב התנגדות האגודה, הנחלות נמכרו לרוכשים אחרים.

באמצעות עו"ד עופר נועם, עו"ד יונתן חסדאי ועו"ד שי נועם ממשרד ח. נועם ושות', תבעו האחים מחברי ועד האגודה לפצותם בגין נזקים בהיקף 2.78 מיליון שקל. זאת, בטענה כי בקשתם לחברות נדחתה שלא כדין ובשל טענות שונות שיש לחברי האגודה נגד אביהם שאינן קשורות אליהם. נטען שיו"ר הוועדה שם לעצמו מטרה למרר להם ולבני משפחתם את החיים במושב, ויתר הנתבעים נתנו לו יד חופשית.

הנתבעים הכחישו את הטענות ובאמצעות עו"ד אייל סודאי טענו, כי האחים היוו אנשי קש לרכישת הנחלות עבור אביהם וכן כי האחים היו צעירים מדי ואגודת המושב מעדיפה שיגיעו להתגורר בו משפחות.

השופט עמית כהן קבע שהסיבה העיקרית לדחיית בקשות החברוּת של האחים היא החלטת יו"ר ועדת האגודה למנוע מהם לרכוש את הנחלות מנימוקים לא לגיטימיים. מלבד הסכסוך בינו לבין אביהם נקבע שהיו לו שיקולים אישיים שהיוו ניגוד עניינים, בהם העובדה שבתו רצתה לרכוש את אחת הנחלות, קשרים שהיו לו עם בעלת אחד הנכסים שהתנגדה למכירת הנחלה לאחים, וכן כי עבד אצל אביו של הרוכש שזכה לרכוש את הנחלה השנייה. ביחס ליתר חברי הוועדה, נקבע שהם לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא פעלו על פי הנחיות יו"ר הוועדה.

משמעות הפסיקה: ועד אגודה שיתופית חייב לנקוט אמצעי זהירות כדי למנוע נזק למועמדים לחברות ולנהל הליך בחירה הוגן, ללא שיקולים זרים וניגוד עניינים, או שחבריו חשופים לחיוב אישי

מספר תיק: 57922-01-23

א' וב' נישאו בשנת 2006 ונולדו להם שלושה ילדים. באוגוסט 2024, בעיצומם של הליכי גירושין ותביעות רכוש ומזונות, יצא א' מהארץ לחו"ל באישון לילה. חודש קודם, הצהיר א' בפני ביהמ"ש כי אין בכוונתו לעזוב את הארץ לצמיתות או לטווח ארוך, אלא הוא נוסע לביקור אצל אחותו בחו"ל למשך שלושה שבועות. מאז הוא לא שב לארץ.

לטענת ב', עזבה את דירת המגורים יחד עם הילדים לאחר שגילתה במהלך שנת 2021 כי א' מנהל מערכת יחסים אינטימית עם גבר, ובהמשך התברר לה כי ניהל יחסים מזדמנים עם גברים נוספים. לטענתה יש בידה תכתובות ותמונות המוכיחות זאת. א', שסירב לעזוב את הדירה, הפסיק לשלם את המשכנתא הרובצת על הדירה ויצר חוב אותו נאלצה ב' לשלם ביחד עם חובות נוספים אשר רבצו על הנכס. כל זאת, בנוסף לכל הוצאות הבריאות, לימודים ופנאי עבור ילדיהם המשותפים.

בנסיבות, ביקשה ב' מביהמ"ש לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, המאפשר חלוקה לא שוויונית של הנכסים של בני הזוג ולפסוק לה נתח גדול יותר מדירת המגורים.

השופט ירון אלטרזון ציין, כי חלוקה לא שוויונית של הרכוש נעשית במקרים חריגים בלבד, אך במקרה זה חלוקה שוויונית "תגרום לאי צדק מובהק" כלפי המבקשת והילדים. השופט ציין את "היעלמותו החד צדדית והפתאומית של המשיב באמצע הליך משפטי מורכב כשהוא מותירה 'תלויה באוויר' בכל המובנים מחד, ומאידך מאלץ אותה להתמודד לבדה 'בכל החזיתות' (כלכלי, נפשי, קטינים וכד')", וכן את העובדה שהמשיב הציג מצב שווא בפני ביהמ"ש והאישה כי הוא "יוצא לביקור" אצל אחותו בחו"ל אך לא שב. "התנהלות זו של המשיב מקוממת, מכעיסה, חסרת תום לב משווע ומזלזלת באופן בוטה וקיצוני", נקבע.

נקבע, כי האישה תקבל סך של 60% מהתמורה מחלוקת התמורה ממכירת דירת המגורים המשותפת של הצדדים והבעל יקבל 40%. זאת, בערכי נטו, לאחר סילוק המשכנתא וחובות אחרים.

משמעות הפסיקה: במקרים מיוחדים וייחודיים, בהם חוסר הצדק משווע, ניתן לחלק נכסים בין בני זוג באופן לא שוויוני ולכרסם בזכויות הקנייניות של אחד מהם בדירת המגורים המשותפת לטובת האחר

מספר תיק: 15401-09-23

בשנת 2012 הלכה לעולמה אמו של אדם שנקלע לחובות, והותירה אחריה דירה לחלוקה בין שלושת ילדיה. באפריל 2014 ויתר הבן שהיה שקוע בחובות על חלקו בירושה לטובת שני אחיו, ובית הדין הרבני הוציא צו ירושה לטובתם בלבד. בחלוף מעל עשור נקלע החייב להליך חדלות פירעון והנאמן על נכסיו, עו"ד דניאל ג'בור, ביקש מביהמ"ש לתקן את צו הירושה ולקבוע כי שליש מהדירה יועבר לתיק הכינוס לטובת כיסוי החובות.

הנאמן טען, כי החייב היה שרוי בחובות במשך תקופת ממושכת קודם להסתלקותו מהעיזבון לטובת אחיו ב־2014. לטענתו, דירת הירושה נותרה רשומה על שם ההורים המנוחים ולא הושלם הרישום על שם היורשים, כך שלמעשה לא הושלמה המתנה, וניתן לבטלה.

החייב התנגד לבקשה וטען מנגד כי הסתלקותו מהירושה נעשתה כהתחשבנות הוגנת בין אחים לאחר שקיבל מאמו המנוחה כספים וסיוע במשך שנים רבות, שעלו על שווי 1/3 מדירת המגורים. עוד לטענתו, חוק חדלות פירעון מגביל ביטול "הענקות אסורות" (העלמת נכסים מהנושים בדרך של מתנה לקרובים) למשך ארבע שנים אחורה בלבד, וחלפו מעל 10 שנים מאז שניתן צו הירושה.

השופטת מירב קלמפנר נבון קבעה, כי הגם שחלף מעל עשור ניתן לבטל את הסתלקותו של החייב מהירושה שכן כוונתו להעניק לאחים את חלקו בעיזבון נותרה בגדר התחייבות להעניק מתנה, ולא הושלמה ברישום בפועל לטובת האחים.

באשר למגבלת ארבע השנים בחוק חדלות פירעון צוין, כי "זכויותיו של היחיד אינן נמדדות רק על פי חוק חדלות פירעון והן צומחות מכלל החוקים". השופטת הוסיפה, כי מאחר שבמצבו הכלכלי של החייב חלה הרעה משמעותית עליה מעידה כניסתו להליך של חדלות פירעון, וזאת עוד בטרם הסתיימה הענקת הזכויות במקרקעין לאחיו, רשאי החייב, והנאמן כמובן בנעליו, לחזור בו מעסקת המתנה. "זאת", נקבע, "בלא כל קשר למועד בו נעשתה ההתחייבות להעניק את הזכויות לשני אחיו".

משמעות הפסיקה: המגבלה על ביטול העברת נכסים לקרובים בחוק חדלות פירעון בתוך ארבע שנים, לא מגבילה את האפשרות לבטל העברת נכסים לקרובים מכוח חוקים אחרים

מספר תיק: 54416-10-24