קרישק: "צריך להפריד פה בין האב ובנו"

"אני מכיר את יעקב, אני יודע איך הוא היה מנהל את העניינים. זה היה נגמר אחרת לחלוטין. תחשוב על זה, כל הסיפור הגדול נולד משום שעופר שקשק מפחד, והיה מוכן לשלם לרפי פרידן סכומי עתק על קלטת שאין בה כלום. רק כשהוא הבין שהוא הולך לשקוע טוטאלית, רק אז הוא רץ ובבכי סיפר מה הוא עשה".

כך גם יעקב נמרודי רואה את ההסתבכויות של בנו?

"יעקב אמר לי, הרבה לפני שהתחלנו את הסיפור האחרון, גם לגבי האזנות הסתר וגם לגבי פרידן: 'לו רק ידעתי, או הייתי קרוב לעניין הזה, הייתי יכול לעצור את זה. אבל יעקב קיבל את הפרשות מהמוכן. אני חושב שההתנהלות של משפחת נמרודי היתה אחרת אם יעקב היה מעורב בסיפור מתחילתו".

בראשית החודש הורשעו יעקב נמרודי, יו"ר מועצת המנהלים של מעריב, והסופר אריה קרישק, בעבירות של הטרדת עד, קשירת קשר לביצוע עוון, קבלת דבר במרמה ושיבוש הליכי משפט. בפסק-דין ארוך ומפורט, קיבל שופט בית-משפט השלום בתל-אביב, דוד רוזן, את הטענה המרכזית בכתב האישום, שלפיה "קשרו הנאשמים קשר להטריד את עדי התביעה רפי פרידן ויגאל תם בנוגע לעדות שהם עומדים למסור במשפטו של עופר נמרודי, ועל-מנת לשבש הליכי משפט". השניים זוכו מהאישומים שיוחסו להם בקשר לעד התביעה מוקי גינוסר (קרישק הורשע בהקשר זה בקבלת דבר במרמה בלבד).

בכך באה אל סיומה, לפי שעה, פרשת "נמרודי ג'", נגזרת של פרשת "נמרודי ב'", שהסתיימה באוקטובר שעבר בעסקת טיעון ובגזר-דין של 25 חודשי מאסר שהושת על עופר נמרודי, ואשר בעצמה היתה נגזרת של פרשת נמרודי הראשונה, זו המפורסמת, של האזנות הסתר.

לא בכל יום מורשע בבית-המשפט אדם כיעקב נמרודי, בן 77, מעשירי הארץ, בעל קשרים ומהלכים בצמרת, אשר עלילותיו הביטחוניות והמסחריות שזורות היטב בעלילותיה של המדינה עצמה.

אבל אף יותר מעצם ההרשעה, מרתקת שיטת הפעולה, שכמו נלקחה מספרי בילוש - פתלתלה, מתוחכמת ומטופשת באחת, לעתים כמעט נטולת עכבות - אשר באמצעותה ביקשו קרישק ונמרודי האב לסייע לזיכויו של הבן עופר.

כל האלמנטים ההופכים ספר ריגול לרב-מכר היו שם: דירת מסתור למפגשים חשאיים, נקודות מישלש להשארת מידע והערכות מצב, שפת סתרים, שמות בדויים, חשבונות בנק חסויים ושיחות מטלפונים ציבוריים. אולי זה לא מפתיע, כאשר אחד הגיבורים הוא מחבר ספרי ריגול בדיוניים, והאחר הוא מי שעלילותיו הביטחוניות שמורות ברובן עד היום כסודות מדינה, ואשר שמו נקשר גם בפרשת אירנגייט.

אלא שקרישק, 50, אולי מיומן בכתיבת ריגול, אבל מוכשר הרבה פחות בביצוע. הוא נפל לכל המלכודות שטמנה לו המשטרה, סיפק לה את רוב החומרים שנדרשו להרשעה, והפך עד מהרה לנאשם מרכזי באחד הפרשיות הפליליות המוזרות שנחשפו בשנים האחרונות.

למתבונן מן הצד נדמה, לפחות בדיעבד, שרק מי שהמטרה עיוורה את שיקול דעתו יכול היה לחשוב שהניסיון המורכב הזה יצליח: שהעדים יפלו בפח שנטמן להם, שהם יסכימו למסור ערב משפטם מידע חשוב לאדם זר, שביטחונם יתערער, ובעיקר - שהמשטרה לא תעלה על כל הסיפור, בעיצומה של אחת החקירות הרגישות והמתוקשרות ביותר של השנים האחרונות, שבה כבודה ויוקרתה מוטלים על הכף.

כסופר שיודע להצביע על נקודות החולשה של גיבוריו, קרישק מזהה כיום את העיוורון הזה אצל מי שהיה עד לא מכבר גיבורו-חברו: "יעקב פשוט היה חנוק. הוא היה על סף התמוטטות. לא רק עופר בבית-הכלא היה על סף התמוטטות, אלא גם אבא שלו. העניינים בבית המשפחה היו קשים מאוד. ראיתי לאיזה מצוקה נוראה נקלעה המשפחה, משפחת נמרודי עמדה לפני קריסה ממש.

"צריך להבין, בסיטואציה כל-כך קיצונית - כאשר עד שלב די מאוחר היה נראה שידם של המשטרה והפרקליטות תהיה על העליונה - יעקב היה פשוט בטוח שהוא מאבד את בנו. גם כך מצבו של עופר בכלא הלך והי0דרדר. הוא היה עצור עד תום ההליכים, וזאת מחשבה איומה ונוראה, שאדם כמו יעקב לא יכול היה לשאת. הוא פשוט פעל מאוד אמוציונלית, מאוד בנואשות, בניסיון להציל את הבן שלו. אם חלילה וחס היתה עולה המזימה של רפי פרידן ויגאל תם, אולי גם בשיתוף המשטרה, עופר היה שנים רבות מאוד מאחורי סורג ובריח".

לכל אורך הראיון החושפני ימשיך קרישק לנסות להלך על החבל הדק, מבקש להסיר מעליו את כתם ההרשעה הטרי, ובו-בזמן לא להכתים את "יעקב, החבר האמיץ", כפי שהוא מכנה אותו. ספק, אגב, אם יעקב נמרודי יסכים כיום עם הגדרתם כחברים. אנשים אחרים הקשורים למשפחת נמרודי, ביניהם עופר, עורך-הדין דן אבי-יצחק ועורך מעריב, אמנון דנקנר, זוכים מקרישק למנות קטנות יותר של חסד.

הקשר

"חשבתי שאני פועל בשירות האמת, לא בשירות מאפיונרים"

"ההיכרות הראשונית שלי עם יעקב נמרודי החלה בטלפון ממושך וחם ב-1993", אומר קרישק. "באותה תקופה הכנתי את הביוגרפיה של חיים ברלב, ובין האנשים שראיינתי לצורך זה היה גם נמרודי. דיברנו בטלפון ונוצר קליק, שהפך כעבור זמן מה לידידות, כאשר באתי לראיין אותו לספר שחיברתי על 'עסק הביש'. מ-1994 הפכנו ממש לחברים, ומאז 1996 התחלתי לעבור עבורו במשימות שונות".

קרישק העיד בבית-המשפט כי באמצע 1998 הזמין אותו נמרודי וביקש את עזרתו בשני פרויקטים ספרותיים: האחד על פרשת אירנגייט, והאחר ביוגרפי, "חייל לכל החיים", שמו.

כיצד נולד הרעיון להשפיע על משפטו של עופר נמרודי?

"אני ידיד קרוב של יעקב, יעצתי ועזרתי לו בעניינים שונים, וגם הוא עזר לי בעבר וידע להיות שם עבורי כשהייתי צריך. יש לי הרבה מאוד סיבות להודות לו. לכן, כשראיתי לאיזו מצוקה נוראה נקלעה המשפחה, מצאתי לנכון להתגייס ולעזור. לתומי - בדיעבד זו תמימות ואולי רק התחסדות - הסיוע הזה נשא אופי של התחככות עם החוק".

הוא היה במצוקה, ואתה החלטת להיחלץ לעזרתו בכל מחיר.

"בעתות מבחן אתה רואה מי החברים האמיתיים - ורוב החברים עזבו. רוב האנשים העדיפו להיות נותני עצות, לשבת על הגדר. מאחר שיעקב היה כלפי מאוד 'בנאדם', מאוד חבר, כשהיה צורך החלטתי לעזור לו".

תמורת תשלום, כמובן.

"לא. עזרה לחבר היא לעולם לא בתשלום".

בהכרעת הדין נקבע מפורשות שקיבלת 60 אלף שקל, בתמורה למה שאתה מכנה "סיוע לחבר במצוקה".

"בית המשפט לא השתכנע מגרסתי, אבל העזרה שלי ליעקב היתה אך ורק עזרה לחבר".

כיצד אתה מסביר את מעטפות המזומנים שקיבלת מיעקב נמרודי, ואת חשבון הבנק המיוחד שבית-המשפט קבע שפתחת לצורך הפקדת הכסף?

"לאורך שבע שנים אני עובד עם יעקב על שורה של ספרים, אז ברור שהועברו גם תשלומים בעניין. אפשר לומר בציניות - ואני מוכן לראות את זה גם כך - שעזרה לאדם כמו יעקב נמרודי תשתלם מאוד בעתיד. כלומר, מי שיוכיח את עצמו כחבר, המשפחה תהיה אסירת תודה לו. מי שרוצה לפרש כך, מוזמן. אני עשיתי את זה עבור יעקב כמו שהייתי עושה את זה עבור כל חבר אמיתי וטוב. אני מדגיש, רק חבר אמיתי וטוב".

כיצד תכננת לעזור לו?

"באיסוף ובהעברת אינפורמציה. אני חשבתי שאני הולך ועושה דברים שהם בתחום האפור. מעל לעבודתו של עיתונאי אולי, מעל גם לעבודתו של תחקירן. באמת חשבתי שאני פועל בשירותה של האמת. לא בשירות איזו משפחת מאפיונרים שמנסה להפיל מישהו".

המסווה

"הספר על פרידן היה יוצא מרתק"

פרשת נמרודי ב' החלה כספיח של פרשת האזנות הסתר בעיתונים, שבה הורשע עופר נמרודי, הבעלים של העיתון מעריב, בביצוע האזנות סתר אסורות. חקירת המשטרה חודשה במהלך 1999, לאחר שפרקליטות המדינה חתמה על הסכם עד מדינה עם החוקר הפרטי רפי פרידן, אחד המורשעים בפרשת האזנות הסתר, המרצה עד היום עונש מאסר על חלקו בפרשה.

בעדותו בפני חוקרי היאחב"ל בקיץ 1999 טען פרידן, בין היתר, כי עופר נמרודי ניסה לשבש את הליכי החקירה נגדו בפרשת האזנות הסתר, ואף קשר קשר לרצוח את עד המדינה במשפטו, יעקב צור.

בעקבות הודאותיו של פרידן פתחה המשטרה בחקירה סמויה נגד נמרודי. הפרשה הותרה לבסוף לפרסום באוקטובר 1999. נמרודי נעצר חודש אחר-כך ונחקר על-ידי המשטרה במשך שבועות ארוכים. גם אחר-כך הוא נותר במעצר, שנמשך לבסוף כ-15 חודשים. כתב האישום שהוגש נגדו כלל 9 סעיפים חמורים, ובהם קשירת קשר לביצוע רצח. בעסקת הטיעון שהושגה לבסוף במשפט, קוצץ כתב האישום לכדי 5 סעיפים בלבד, והוסרו ממנו האישומים החמורים, ובראשם תיק הרצח.

בעדותו במשטרה הודה קרישק שסיפור הכיסוי לאיסוף המידע מעדי המדינה בפרשת נמרודי ב', היה הספר שביקש לכתוב על פרשות נמרודי השונות. "בערך בקיץ 2000", העיד קרישק בחקירתו, "החלטנו (יעקב נמרודי וקרישק, א' ז') לחדש את הטיפול בספר 'אב ובנו'. אם להיות כן לחלוטין, מבלי שהדבר בעצם נאמר באופן מילולי, היתה כבר אז התפיסה שבאמצעות הספר הזה נצליח להשיג עוד משהו מלבד השפעה תקשורתית.

"אמרתי ליעקב כי בעצם מפגשיי עם מרואיינים שונים - ולצורך 'אב ובנו' ראיינו רשימה ארוכה של מרואיינים - אוכל להשיג שתי ציפורים במכה אחת: גם לקדם את החומר העיוני בספר, וגם לשמוע דברים שיוכלו אולי לעזור לעופר... חשוב להבין שאיש מאיתנו לא פנה זה אל זה מפורשות או היה צריך לזמום משהו, ללא מילים היתה כוונת הבנה כי אם זה יכול לעזור לעופר, אז למה לא?".

קרישק החל בניסיונות ליצור קשר עם המעורבים בפרשה. תחילה פנה לעורך-דינו של עד המדינה מוקי גנוסר וניסה לחלץ ממנו מידע מפליל על לקוחו. את רשמיו העביר בדוחות מפורטים ליעקב נמרודי. במקביל החל להופיע דרך קבע לכל הדיונים במשפטו של עופר נמרודי. כשעורר את חשדם של העיתונאים, ששאלו אותו לפשר מעשיו, מסר להם את סיפור הכיסוי, שעליו סיכם עם נמרודי האב.

"אני חושב שלא אחטא לאמת אם אקבע שכל העסק נראה לי עדיין תמים למדי, בוודאי שלא חשתי שביצעתי עבירה כלשהי. ראיתי זאת כהעברת אינפורמציה ותו לא. העניינים החלו להסתבך עם שובו לזירה של רפי פרידן...", אמר קרישק בחקירתו.

לא היתה לך בעיה לעבור על החוק?

"מבחינת הבנת החוק היום, אני בפירוש אסיק את המסקנות באופן המלא ביותר ואתרחק מכל דבר הקשור במשפטי תביעה וכיוצא בזה. אני לתומי גרסתי שלא חייב להיות כך. באמת חשבתי שאני פועל בשירות האמת".

כיצד נולד הרעיון להוציא מידע מרפי פרידן, על-ידי כתיבת הביוגרפיה שלו?

"עוד בקיץ 1999, כשראיתי שהתחילה להסתיים פרשת ההאזנות א', בברנז'ה של המו"לים היו שמועות שפרידן מאוד רוצה לעשות ספר. ואז, על דעת עצמי, התקשרתי לחפש אותו. סידרו לי פגישה עם עורך-הדין שלו. באתי, הצגתי את עצמי, את העבודות שלי, את הספרים שהוצאתי, והם ענו לי שידברו עם רפי. אחר-כך חזרו אליי ואמרו לי, כן אנחנו רוצים. מלכתחילה העסק התנהל מאוד מהר ומאוד חלק".

חשפת את הקשר שלך למשפחת נמרודי?

"אף אחד לא שאל ולא בדק אותי, לא שאלו אפילו את השאלה הישירה: 'אתה יכול להבטיח שאתה לא עובד עם נמרודי, ושהספר לא יראה אור בהוצאה כזו או כזו'. אני גם לא נידבתי מידע. אז אף אחד לא העלה עדיין על הדעת שלספר הזה יהיו עוד כוונות".

מה אמור היה להיות כתוב בספר?

"הוא היה מתוכנן להיות מונולוג ארוך. תכננו לקרוא לו: 'העוקץ - סיפורו של רפי פרידן'. היו מתוכננים להיכנס אליו עוד הרבה דברים חוץ מפרשת נמרודי. שיתוף הפעולה שלו עם ה-CIA, עם ה-FBI. שורה של דברים שהאיש היה מעורב בהם".

באמת תכננת לפרסם את הספר?

"כן, והוא היה יוצא מרתק".

ב-29 בספטמבר 2000 פגש קרישק לראשונה את פרידן. הפגישה, שנערכה בחסות ובאישור היאחב"ל, התקיימה במלון "השלום" בתל-אביב, שם שהה פרידן בעת חופשתו מהכלא. על-פי כתב האישום, בפגישה קיבל קרישק מפרידן מידע ראשוני על קורותיו וסיכם עמו את פרטי ההסכם בלחיצת-יד. כמה ימים לאחר המפגש העביר קרישק לנמרודי, בפקס, דוח על הנושאים שעלו בשיחה, ובהם בידודו החברתי של פרידן, מצב רוחו בעת הפגישה ולקראת עדותו במשפט וכו'.

כעבור כחודש חתמו קרישק ופרידן על חוזה לכתיבת הביוגרפיה. על-פי כתב האישום, בעקבות חתימת החוזה הודיע קרישק בכתב ליעקב נמרודי על הצורך לנתק כל קשר גלוי ביניהם, והודיע לו על מעבר לתקשורת "בערוץ חשאי מחתרתי".

"יכולתי לחיות עם הדואליות, שבה אני נמצא גם פה וגם שם", אומר קרישק. "בלי צביעות ובלי ללבוש מסיכה, אין ספק שפגעתי בפרידן. בגדתי בו משום שראיתי בו איש איום ונורא, שרוצה להוריד שאול על עופר נמרודי ומשפחתו. הם לא נענו לניסיון הסחיטה שלו, הוא לא קיבל את מה שרצה, ואז הוא החליט לדפוק אותם כמו שהם לא חלמו מימיהם".

הפעולה

"שיקח בחשבון את עוצמתו התקשורתית של היריב"

הראיון הרשמי לצורך כתיבת הספר נקבע ל-15 באוקטובר, כאשר פרידן היה בעיצומה של העדות במשפט נמרודי. חוקרי המשטרה אישרו את קיום הראיון בבית השוטר בתל-אביב, שם הוחזק פרידן בתקופת עדותו במשפט. למפגש הוקצו שלוש שעות, והוא תועד במצלמות המשטרה ללא ידיעתו של קרישק.

קודם לפגישה, נדרש קרישק לחתום על התחייבות בפני קצין משטרה, שלפיה במהלך שיחותיו עם פרידן לא יועלו הנושאים הקשורים בעדותו במשפט, ושהחומר שייאסף לא יועבר לצד שלישי עד לסיום עדותו של פרידן במשפט. בבית-המשפט התברר כי קרישק לא עמד בהתחייבותו וניסה לכוון את השיחה לנושאי העדות שייתן פרידן.

מכאן ואילך המשיך קרישק לדווח לנמרודי, בדרכים שונות, על המידע שקיבל מפרידן. הוא סיפר על בידודו החברתי של פרידן, מצב רוחו, ההסברים שפרידן נתן להסכמת המשטרה והפרקליטות להתקשר עמו בהסכם עד מדינה ועוד.

הקשר בין קרישק לנמרודי נוהל בתחילה באמצעות הטלפון ובדוחות מפורטים שהעביר קרישק בפקס, שהסתיימו במילים "להשמיד בגמר הקריאה". בדוחות המליץ קרישק לנמרודי לנהל לוחמה פסיכולוגית נגד פרידן, לתקוף אותו בעיתון מעריב ולנסות לערער את שיווי משקלו כעד. קרישק נקרא בדיווחים "ארטור", יעקב נמרודי היה "יעקב אבינו", פרידן היה "שאול" ויגאל תם "דוד".

באחד הדוחות שחיבר קרישק לאחר פגישה עם פרידן, ואשר צוטטו בהכרעת הדין, נכתב: "כוונו אל הבטן הרכה. זה הסיכוי היחיד לערעור. כבר הדגשתי, בכל האשגרים הקודמים, כי אין סיכוי אמיתי לערער, שכן האיש מאוד מיומן ומשופשף, ערמומי ודרוך כחתול-חוצות, קשוח, עם אינטגריטי ואווירה של 'אין מה להפסיד'"...

לאחר תחילת עדותו של פרידן במשפט, החליטו קרישק ויעקב נמרודי לשנות את נוהל העברת המידע. באמצעות הודעות שהשאירו זה לזה בתא קולי, תיאמו בינהם מפגשים בדירה בבעלות נמרודי ברחוב הנביאים בתל-אביב. במספר מפגשים שתועדו על-ידי המשטרה מסר קרישק לנמרודי חוות-דעת מפורטות על מפגשיו עם פרידן, והמלצות לניהול לוחמה פסיכולוגית נגדו.

בבית-המשפט יאמר קרישק, שהכוונה לא היתה להשפיע על פרידן כדי לשנות את תוכן עדותו, אלא לעשות לו מה שנקרא "מצב רוח. שלא ירגיש כל-כך טוב. שלא ירגיש כל-כך בטוח בעצמו, שיהיה מרוסן יותר, ושאולי יקח בחשבון את עוצמתו התקשורתית של היריב".

במקביל, קבע בית-המשפט, ניסה קרישק להשפיע גם על עד המדינה יגאל תם, ששהה באותו זמן בחו"ל. "רציתי פשוט לדעת אם הוא הגיע ארצה", אומר קרישק. "לקראת העדות שלו נפוצו שמועות, גם בתוך הברנז'ה העיתונאית, שהוא איננו. רציתי לדעת שהאיש נמצא, פעולת איתור פשוטה".

גם לו הצעת לכתוב ספר?

"לא רציתי שום ראיון או דיבור איתו, הוא לא היה בכלל מועמד לספר. צלצלתי אליו הביתה כדי לדעת אם הוא נמצא, ואמרו לי שהוא מגיע עוד יומיים מארצות-הברית. אחרי יומיים צלצלתי וניתקתי. רציתי לוודא שאני שומע את יגאל תם, לא יותר מזה. אין בזה שום העברת מסר, איום או הטרדה. בראיונות רבים בתקשורת, תם אמר שהוא לא מכיר שום אריה קרישק, ושאף אחד מבני משפחת נמרודי לא ניסה להפחיד אותו".

הדרך שבה אתה מציג את הדברים נשמעת תמימה מדי.

"לא נכון. לו רציתי להפחיד את יגאל תם, הייתי מסתפק בטלפון?".

אולי להתקשר ולנתק מפחיד יותר מאשר להעביר איום מפורש.

"יגאל תם קיבל כנראה מסרים שאפשר לפרש אותם כהטרדה או איום, בזמן שהותו בארצות-הברית. צלצלו אליו, ויש הקלטות, ואמרו לו: ראו את הבנות שלך בבית הספר עם בגד כזה וכזה. המשטרה ברוב נבזותה, כשרצתה להאריך את מעצרי, היתה מוכנה לומר בדוח הסודי שהוגש לשופט שקרישק קשור לאיומים בניו-יורק. בחיים לא הרמתי טלפון לשם, אני אפילו לא יודע לאן להתקשר. בניו-יורק הוא אולי הופחד בקשר לעסקים אחרים, אך היה נוח להפיל את זה עלינו".

אלא שדבריו של קרישק אינם עולים בקנה אחד עם קביעותיו של בית-המשפט. בתמליל שמצוטט בהכרעת הדין מודה קרישק ש"פעם אחת דיברתי באנגלית כמי שמכיר אותו (את יגאל תם, א' ז') מארצות-הברית וניתקתי, ופעם שנייה רק שאלתי בעברית (בקול עממי ככל שניתן) 'יגאל יגאל' וניתקתי מיד... לא סברתי או חשתי שאני עושה משהו אסור, אבל כשהעברתי על כך דיווחים ליעקב, בעל-פה ובכתב, ידעתי כבר כי חרגתי ממלאכתו הרגילה של סופר".

בדיווחים שהעביר קרישק בהמשך, הוא מוסר לנמרודי בעניין תם, המכונה "דוד": "לדעתי, יעקב, וכחומר-מחשבה לדרג-המסתער... כדאי מאוד לשחק על צריכת הסמים (אם לא סחר ממש) העצמית, האישית, של דוד - ובהיותו צרכן/מסטול אפשר לבנות תיק של שיבוש-מוחי, הפרעות-בזיכרון...

"עד כאן. מחר, לאחר המפגש, אשוב לשדר. שלך תמיד - ארטור... "

היתה לך בכלל השפעה על יעקב נמרודי?

"השופט אמר שיעקב נתן משקל רב לדעותי. היתה לי השפעה אצלו ויכולתי להשפיע עליו, עד שנותקנו".

ומה יצא מכל המאמצים הללו?

"צריך להודות, שבמעשים ובאיסוף האינפורמציה עבור יעקב, אני באמת חושב שהבאתי קש. שום דבר אמיתי לא עלה. אסור היה לי גם להעביר מידע על השיחות שלי עם פרידן, כי זו היתה פגיעה ביחסים המקצועיים שלי ככותב הביוגרפיה שלו".

היית רחוק מלשמור על הכלל הזה.

"על הכלל הזה עברתי, אבל גם ממה שניסיתי לחפש ולעזור ליעקב, לצערי הרב לא מצאתי שום דבר על פרידן".

בדיעבד, שילמת מחיר אישי כבד, וללא תכלית.

"כן, אבל את זה אתה לא יודע מראש. גם כשאתה יוצא למבצע אמיתי, להציל עולים או למבצע ביון מעבר לקו, אתה מקווה לטוב. בסופו של דבר, הטרחה לא היתה לגמרי לשווא, כי אני חושב שמבחינת האימפקט הציבורי, בכל הקשור להתגייסות של האב להצלת בנו, ההתערבות שלי כן עזרה. אבל לא למעלה מזה".

ההפללה

"צריך להיות אידיוט לומר שלא שלחת פקסים, שנמצאים בידי המשטרה"

בדצמבר 2000 מפסיקה המשטרה את החגיגה. קרישק נעצר, וארבעה ימים אחריו נעצר גם יעקב נמרודי, ומשוחרר לאחר מכן למעצר בית. מן הרגע הראשון כמעט קרישק מוסר את המידע שבידיו, חושף בפני החוקרים את דרכי הפעולה, ומפליל הן את עצמו והן את נמרודי.

"אפשר היה לנהל קרב התשה כמו במשפט דרעי - שנים על שנים של הוכחות", הוא אומר, "אבל אני וסניגורי, עו"ד מיכה פטמן, לא רצינו את התיאטרון הזה, כי כל הסיפור הוא פרשנות. היינו מוכנים מהרגע הראשון להודות בעובדות, והוויכוח היה רק על הפרשנות. אגב, גם במשטרה לא שיחקתי משחקים. מרגע שניתן לי אישור מעורך-הדין, סיפרתי הכול. הגרסה המלאה היתה בסופו של דבר גוף ההוכחות העיקרי של התביעה. זו היתה פעולה כמעט סוליסטית של פטמן ושלי".

למה, בעצם?

"עם עובדות אי-אפשר להתווכח, ואנחנו לא התווכחנו. אתה צריך להיות אידיוט מטורף לומר שלא שלחת פקסים, כשהדברים צולמו ונתפסו. אגב, גם בלי זה הייתי מודה. אלא שלא חשבנו שהפרשנות של העובדות תהיה כאילו מי-יודע-מה עשינו. חשבנו שמהבחינה הזאת, זה לא כזה נו-נו-נו גדול".

אני שומע בדבריך נימת ביקורת על קו ההגנה של יעקב נמרודי, שלא מיהר להודות בעובדות.

"אני לא רוצה להיות ביקורתי כלפי דמויות שאני מאוד מעריך, כמו סניגורו של יעקב, עו"ד יגאל ארנון, אבל האסטרטגיה שלהם לא היתה כזאת מלכתחילה. לקח הרבה מאוד עבודה של פטמן ושלי כדי שהם יבחרו בקו הזה".

בשלב הזה, הטונים בינך ובין יעקב הופכים צורמים יותר.

"במהלך כל המשפט היינו מנועים מכל פגישה או העברת מסרים, כי גם זה היה נחשב לשיבוש. לו יכולתי לשבת עם יעקב, האמן לי שזה היה נראה אחרת. היה לי משקל רב מאוד אצל יעקב נמרודי, לדעותיי היתה השפעה רבה עליו, אולי דווקא בגלל שהייתי השונה בחבורה. לא מהיסמנים, לא מהקצונה הבכירה. מין ציפור משונה שמצאה חן בעיניו, שאפשר להגיד בלי קורט סנטימנטליות, שנפשותינו נקשרו זו בזו. נהיינו מאוד חברים, אחלה חברים, בדברים הכי אינטימיים שאתה יכול להעלות על הדעת".

נפשותיכם אולי נקשרו, אבל במהלך המשפט הצד שלו כינה אותך "פנטזיונר".

"את המינוח הזה אני בהחלט נוטר לעורך-הדין דן אבי-יצחק (בעבר פרקליטו של עופר נמרודי, אשר העיד מטעם ההגנה במשפטו של יעקב נמרודי, א' ז'). המושג 'פנטזיונר' זרע בעיה ומבוכה. זה בעצם נדבק בי עוד בימי מעצרי בדצמבר 2000, שאז אבי-יצחק הוזמן לתחנת המשטרה ואמר עליי ליעקב נמרודי: הוא פנטזיונר. ומאז המושג הזה רודף אותי, ולא לטובה. בכל חיי דיווחתי אמת ויש הוכחות לכך".

תגובת דן אבי-יצחק: "לא הכרתי בעבר את מר קרישק, לא דיברתי איתו מעולם, עד עצם היום הזה! לראשונה ראיתיו לפני מספר שבועות, כשהעדתי כעד הגנה לפי בקשת יעקב נמרודי במשפט הפלילי של השניים. ראיתי אז את מר קרישק על ספסל הנאשמים.

"לא הוזמנתי מעולם להתייצב בתחנת המשטרה בעניין קרישק או יעקב נמרודי, ולא מסרתי ולא אמרתי דבר בעניינם. כשהתביעה הציגה, במהלך משפטו של עופר נמרודי, מכתבים של מר קרישק, ואז נודע לי עליהם לראשונה, אמרתי שהם נראים כדברי פנטזיה, ואכן כך הוא".

לא חשבת על ההשלכות של מעשיך, שמהווים עבירות חמורות?

קרישק: "עד ה-1 בספטמבר, כשניתן פסק-הדין, יעקב נמרודי האמין בחפותו, ואני חשבתי שמבחינה טכנית נורשע בסעיף אחד או שניים. מבחינת השלמות הנפשית, פעלנו כדי להציל את עופר, ובשם האמת לא היתה לנו בעיה לרגע".

האמונה

"אני בהחלט נשכבתי על הגדר עבור יעקב"

הקשר האמיץ עם הנמרודים עלה לך בהרשעה פלילית. אין לך מחשבות שניות?

"אני בהחלט נשכבתי על הגדר עבור יעקב. אם כי אני לא רוצה לומר שעשיתי זאת עבור המשפחה, במובן ה'סיציליאני'".

והאמונה העיוורת שלך ביעקב לא נפגעה?

"אני לא מוצא בינתיים שום סיבה לחשוב כך. יכול להיות שכאשר אחדש את קשרי עם יעקב, אשמע שמנשבת כעת רוח אחרת. יכול להיות שאגיד שלא תפסתי נכון את האנשים האלה. אבל זה עוד לא הועמד למבחן. ככל שאני מכיר את יעקב, אני לא מאמין שהוא יבחר בדרך של התחמקות ממני. הוא בוודאי אסיר תודה".

ועופר?

אינני חבר של עופר, ומעולם לא הייתי בן שיח איתו. היחס שלי כלפיו אמביוולנטי, ואולי גם היחס שלו כלפיי.

"בשיחות המעמיקות עם יעקב קיבלתי רושם של טיפוח נצר. יעקב אמר לי: 'אני תיכנתתי את הילד הזה'. המצוינות של עופר התבטאה בהרווארד, בעסקים, ואני בהחלט חושב שהוא יכול להיות חם ואנושי כשצריך. מדובר בבנאדם עם אנושיות ויכולות. אבל בעניין האגו הוא שונה מיעקב. אולי עכשיו הוא למד את הלקח האמיתי שלו. אולי הפרשה תחזיר אותו למידותיו הנכונות".

יש לך גם בטן מלאה על עורך מעריב, אמנון דנקנר.

"יש לי חמת זעם על דנקנר, שהכחיש כל קשר איתי לאחר חשיפת הפרשה. אומנם לא היה לי קשר איתו בכל מהלך המבצע, אבל דחילק, אתה מכיר אותי כבר 20 שנה".

כלומר?

"במהלך משפטו של עופר, דנקנר הקים במעריב את הדסק לענייני נמרודי. יכול להיות שהעצות שלי ליעקב זרמו גם לשם - אולי ליעקב לא נוח כל-כך להודות בכך. אני בחרתי שלא לשקר בבית-המשפט, ואמרתי שמה שעשיתי היה העברת המלצות, לא יותר מזה".

ואתה טוען שדנקנר התעלם ממך במופגן במהלך סיקור הפרשה.

"דנקנר נהג כלפיי באופן מאוד לא הוגן. אני חושב שבהחלט היתה כאן בחירה שאני קורא לה בחירה פחדנית. תחת השראתו של דנקנר, המיליטנט הגדול של העיתונות הישראלית, היה לי פרופיל כל-כך חלש, שעיתונאים לא החזירו לי טלפונים, ששמי, גילי ומקצועי צוטטו בשגיאות או בכלל לא. אני לא כל-כך תמים לחשוב שזו רשלנות גרידא".

מעל דנקנר עמד חברך נמרודי. איפה הוא היה בכל הסיפור?

"מעל דנקנר עומד עופר נמרודי, לא יעקב. ואני חושב שנעשתה פה שגיאה, שלא התייחסו לפרשה בצורה התקפית, ולא כזאת נמוכת פרופיל, בכזה קול רפה".

תגובתו של אמנון דנקנר: "אין שחר לדברי קרישק, שאי-פעם הכרתי אותו או החלפתי איתו מילה. עד שהתפרסמה הידיעה על החשדות נגדו, לא היה לי כלל מושג על קיומו של אדם כזה. דבריו, שלפיהם אני כביכול מכיר אותו כבר 20 שנה, הם שקר מוחלט. האיש הוא פנטזיונר בעיניי, והוא אינו ראוי לכך שאתייחס אליו ואל טענותיו המגוחכות. אני עושה זאת רק כדי שלא ישתרבבו שקרים".

המשפחה

"איך שמוזס יצא מפרשת ההאזנות, את משפחת נמרודי זה שיגע"

מהיכרותך עם משפחת נמרודי, מדוע בחרה המשפחה לכל אורך הדרך כמעט בקו מיליטנטי, במקום בסגנון של מאבק ממלכתי ומכובד?

"זו שאלה טובה, והתשובה מתחלקת לשניים. ראשית, יש פה הפסיכולוגיה של האנשים. יעקב הוא אדם אמוציונלי. כשהוא פגוע הוא לוקח דברים באופן אישי, וקשה לרסן אותו. להתחיל לדבר איתו על סגנון 'לונדוני' זה פארסה.

"הנימוק השני הוא שיעקב עצמו כבר היה תחת מתקפה. העיתון המתחרה לא רק הסיר את הכפפות, אלא גם התעלל במשפחת נמרודי. וכשיורים עליך בתותחים, אתה לא יכול לענות בירי קיסמים. אני לא טוען שנמרודי רק נגרר - המשפחה היתה מיליטנטית גם מטעם עצמה - אבל צריך לראות את השורש של הדבר, והשורש מתחיל בבית ידיעות אחרונות.

ידיעות הוא העיתון הגדול והחזק. לראיה, תראה איך מוזס יצא מפרשת ההאזנות לעומת נמרודי. את משפחת נמרודי זה שיגע".

ואחרי פסק-הדין המרשיע?

"שמעתי את כאבו ואת השוק והלחץ שהוא נתון בהם. אם היתה הרשעה קלה יותר, אני מניח שאפשר היה לחיות עם זה. אבל בגיל 77, לאחר רקורד יוצא מן הכלל בשירות המדינה, לקבל בסוף הדרך כזה כתם זה בוודאי מדכא".

אפילוג

"עד היום לא חשפתי את סודות המשפחה"

קרישק, אב לשתי בנות, גרוש ומתגורר עם בת-זוגו בתל-אביב. הוא חיבר עד היום כ-20 ספרי ביוגרפיה, היסטוריה של ארץ-ישראל ורומנים, ביניהם הספר "אין נפגעים לכוחותינו", שעוסק במעשיית ריגול במלחמת לבנון, ספר הסיפורים "האור של אוגירה", וכן הספרים "עושה שלום", "האיש שבקיר", הקיץ בו חזרנו" ו"צואה לבנונית".

בעבר גם פרסם קרישק טורים אישיים בעיתונים היומיים. הוא שימש כעורך האחראי של הוצאת כתר וכמנהל ההוצאה לאור של מיל"ת (המועדון הישראלי לתרבות), שפעל במשך שבע שנים עד שנסגר.

כיום, לאחר שהורשע, הוא מבקש בעיקר להסיר מעצמו את תווית ה"פנטזיונר" שהודבקה לו במהלך המשפט. נדמה שהשפה שבה השתמש בדוחות שהעביר לנמרודי, המונחים השאובים מעולם הריגול ודרכי הפעולה החסויות לכאורה, הוסיפו לא מעט לחיזוקה של התדמית האמורה.

קיימים אצלך הרהורי חרטה על האמון בנמרודי?

"לאורך כל הדרך, האמונים שלי למשפחת נמרודי נשמרו מאוד מאוד באחריות. היו לי הצעות מאוד מפתות, כמובן מידיעות אחרונות, לחשוף ולגלות. ואני רציתי להגיד את הדברים למעריב. ולראיה, עד היום לא הלכתי וחשפתי את סודות המשפחה".

ואתה לא חושב לפעמים שנמרודי ניצל את המסירות שלך?

"ראיתי את המבטים שיעקב שידר אליי במהלך המשפט, עוד כשאסור היה לנו לדבר. אחרי שנים רבות מאוד כבן-בית אצלו, כשאני יודע את הדברים האינטימיים ביותר על משפחתו, אין לי ספק שיעקב לא יכול היה לנצל אותי. הלכנו לסיפור הזה גלויי עיניים. נכון שאני הייתי היוזם יותר ממנו, אבל זה לא משהו שנכפה עליי.

"אין בי שום טינה כלפי יעקב, חלילה וחס. הוא לא סיבך אותי בשום דבר. היינו כמו שני חברים שרצו לעשות מעשה לטובת הבן והאמינו שהם חותרים לכיוון הטוב, לכיוון האמת. החתירה שלהם הפכה אותם בעיניי החוק לעבריינים".

היום כבר מותר לך לחדש את הקשר עם יעקב נמרודי.

"הקשר חודש. כבר עשרה ימים לפני פסק-הדין, בתום הסיכומים, השופט רוזן הסיר את ההגבלות על הקשר בינינו. איננו מנועים עוד מלהיפגש. ובכל זאת, לא דוחק בי. התאפקתי כמעט שנתיים, ועכשיו נחזור לעצמנו, נבנה את מה שצריך לבנות. יש לנו עוד הרבה דברים לעשות ביחד".

נפגשתם מאז מתן פסק-הדין?

"לא. אני חושב שעכשיו הוא בכלל בחו"ל".

שוחחתם בטלפון?

"היו שניים שלושה טלפונים מאז פסק-הדין".

על מה דיברתם?

"החלפנו מילים חבריות, דברים אינטימיים מכדי להיכנס אליהם".

ואם מחר יעקב נמרודי ייקלע לצרה, איך תנהג?

"ליעקב יש פרויקטים בירדן, אינדונזיה, ארצות-הברית, לונדון, פריז איפה שאתה רק רוצה. אם הוא יגייס אותי ויהיה ברור איך הוא רוצה שאעזור, גם אם יהיה בכך אופי לוחמני, אעשה זאת. כמובן, עם הצריבה בבשרי מהניסיון של פרשת נמרודי ג'.

"אבל אם אתה מדבר על עוד משהו שקשור בעולם התקשורת, אני חושב שאגיד 'תודה לא' ואתרחק מהעניין. אני לא מפחד, אבל אני חושב שאלה המסקנות שאני צריך להסיק".

יעקב ועופר נמרודי סירבו להתייחס לנאמר בכתבה.