אין תשתיות לשיקום נחל אלכסנדר

במקביל פנה איצקוביץ' לראש הממשלה, אריאל שרון, וליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בבקשה לשכנע את משרד התשתיות לעמוד בהתחייבותו, לפני התביעה המשפטית.

הקמת מתקן החירום היא חלק מתוכנית גדולה לשיקום נחל אלכסנדר, הזורם מגבעות יהודה ושומרון, חוצה את עמק חפר ונשפך לים התיכון ליד מושב מכמורת. עלות התוכנית כ-36 מיליון שקל.

נחל אלכסנדר סובל זה שנים ארוכות משורה ארוכה של זיהומים. אל הנחל מתנקזים שפכים סניטריים של רוב הישובים המוקמים לאורכו, ביניהם שפכי שכם וטול כרם, שפכים הנוצרים בהתנחלויות שגם להן אין פתרון ביוב, וכן שפכי מחצבות אבן, שצובעים את מימו בלבן, וגורמים לעכירות המים. בעת מסיק הזיתים מוזרמים לנחל שפכי בתי הבד, שהם בעלי עומס אורגני גבוה מאוד. עוד מוזרמים לנחל שפכי בתי מלאכה, שפכי מוסכים, שפכי מצבעות בדים ועוד. גם היישובים היהודיים לאורך הנחל תרמו במשך שנים רבות שפכי מפעלים, וביניהם שפכי מפעלי מזון, שפכי רפתות ושפכים חקלאיים.

במהלך עשר השנים האחרונות נעשו ניסיונות רבים לשקם את הנחל. במסגרת הסכמי השלום עם הפלשתינים אף תוכננה תוכנית משותפת לטיהור מי הנחל, במימון גרמני, אך כמו כל התוכניות האחרות, גם זו לא יצאה אל הפועל. התוצאה מכך היתה שלא ניתן היה להמשיך בשיקום נחל לכל אורכו, וגם מאמצי השיקום שנעשו עד אז נכשלו בשל איכות המים הגרועה שגרמה למות החי והצומח בנחל.

ההחלטה ללכוד את המים ולטהרם לפני כניסתם לקו הירוק, התקבלה עם פרוץ האינתיפאדה. על-פי התוכנית, המים נאגמים במספר בריכות שיקוע, מטוהרים, ונאגמים שוב באזור קיבוץ בחן, בסמוך לכביש חוצה ישראל. המים, כ-5 מיליון מ"ק בשנה, ישמשו להשקיה חקלאית. המומחים מדגישים, שכמות המלחים במים אלה היא נמוכה באופן יחסי, מאחר שבאיזור יהודה ושומרון נעשה שימוש נפוץ פחות במדיחי כלים ומכונות כביסה, שהם התורמים העיקריים למליחות המים, ולכן עם טיהורם הם יש בהם פוטנציאל השבה רב לחקלאות ולנחל.

עלות הקמת המתקן הסתכמה ב-17 מיליון שקל. 11 מיליון שקל הקציבו לצורך הפרויקט המשרד לאיכות הסביבה והקרן הקיימת, ואילו מינהל פיתוח תשתיות הביוב התחייב להוסיף 6 מיליון שקל.

לדברי איצוקביץ', הפרויקט הוכר על-ידי ראש המינהל לפיתוח תשתיות הביוב כפרויקט חירום בעל חשיבות עליונה כבר בשנת 2000, והוא קיבל את כל האישורים הנחוצים, ביניהם אישור ועדת ההשקעות במשרד התשתיות, בראשות יעקב אפרתי, המכהן כיום כמנהל מינהל מקרקעי ישראל.

לטענת איצקוביץ', העיכוב בהעברת הכספים חושף את המועצה לתביעות כספיות מצד החברות שהקימו את המתקן, ומחבל במאמצי הטיהור.

איצקוביץ' מדגיש, שבמהלך מאי השנה פנתה המועצה האזורית למשרד התשתיות בדרישה להעביר לה את הכסף, אך הדרישה לא נענתה. לדבריו, על המדינה למצוא פתרון על-ידי תקצוב ישיר של הפרויקט, או באמצעות קיזוז הכספים המגיעים לפלשתינים, אך בשום מקרה אין להטיל את עלות הטיהור על המועצה. לטענת איצקוביץ', הוא מקבל ממשרדי הממשלה רעיונות יצירתיים, כדוגמת הצעה לתבוע את הפלשתינים במסגרת בית הדין העולמי. לדבריו, מדובר בשטות גמורה, שכן המועצה האזורית אינה יכולה לתבוע 40 כפרים קטנים על הזרמת שפכים.

מלשכת היועץ המשפטי נמסר בתגובה, כי הנושא הועבר להתייחסות הגורמים הרלוונטיים באוצר.