אין כמעט מטרופולין בעולם שמתנגד כיום להעלאת קו האופק. אפילו בערים ששוקדות
על שמירת הבנייה המסורתית, צומחים כיום המנופים לגבהים דמיוניים, כי כך רוצים
הלקוחות.
הביקוש למשרדים בגורדי שחקים הולך וגדל, אומרת דיאנה וויאן מסוכנות התיווך
אנגל ופולקרס, שמתכננת בנמל המבורג מגדל לעסקים שיבלוט מרחוק. גורדי שחקים
מבוקשים כיום יותר מאי פעם מדווח גם קונצרן הבנייה השבדי סקאנסקה.
בברלין מוקמים בימים אלה 4 גורדי שחקים חדשים, במינכן 6, בלונדון 39. בניין
חדש בהמבורג יגיע לגובה של 90 מטר, בברצלונה ל-142 מטר, בניו-יורק ל-229 מטר.
אחרי התמוטטות מגדלי התאומים חשבו רבים שזה סוף הבנייה לגובה. הספקנים טעו:
בנייה ענקי הבטון והזכוכית פורחת, שנה אחרי האסון.
מדוע לא פגעה מתקפת ה-1 בספטמבר לאורך זמן בביקוש למשרדים שמהם נשקף מראה למרחקים?
שואל האדריכל האדי טהרני, שותף בפרוייקט בנמל המבורג. התשובה: "התקפת הטרור
היתה מכוונת לבניינים קונקרטיים שסימלו מטרה מיוחדת. הסכנה הזאת לא נשקפת לגורדי
שחקים אחרים".
גם אם לא כל מגדל גבוה נחשב לסמל של בנייה קפיטליסטית אמריקנית, גורדי שחקים
הם בכל אופן סימן של עוצמה כלכלית - מאמין טהרני. ומכיוון שכך, בונים בעיקר
לגובה במקומות שיכולתם הכלכלית חזקה ביותר - למשל, בלונדון. שם שכרה חברת סקאנסקה
את שירותיו של כוכב האדריכלות הבריטית נורמן פורטר כדי להקים מגדל משרדים בולט
לעין. המבנה מעורר מחלוקת בעולם האדריכלות, גם בגלל צורת המלפפון המוזרה שלו.
הפרוייקט של פורטר והוויכוח סביבו משקף את התחרות בין גורדי השחקים ומתכנניהם.
צורות יוצאות דופן נקלטות בנקל בזיכרון של מבקרים ומתבוננים, מה שמעלה את האטרקטיביות
בעיני השוכרים.
"מרכזי עסקים מרשימים יכולים לבטא את הזהות הספציפית של החברה המזמינה את הפרוייקט.
וזה עשוי גם לעצב את תרבות החברה", מאמין פרופסור למינהל באוניברסיטה החופשית
ברלין. לדעתו, "אין זה מקרה שקונצרן ב.מ.וו במינכן יושב בגורד שחקים עתידני,
ואילו סימנס מיקמה את המטה הראשי שלה בארמון אלגנטי.
רק חברות מעטות מנצלות את ההזדמנות להשפיע על תרבות החברה באמצעים אדריכליים.
אבל, כאשר גורד שחקים, שבו הם שוהים ברוב ימיהם, לא מוצא חן בעיני העובדים,
הם מסתייגים מצורתו ומצמרת החברה באותה המידה. כך קרה לבית הוצאה לאור בהמבורג,
שעובדיה נתנו לבניין המטה הראשי את הכינוי "צוק הקוף".
הנהלת הדואר הגרמני, קונצרן ממשלתי בעבר, רוצה להדגים עכשיו את היציאה למרחב
בארמון זכוכית חדש על גדות הריין בבון. האדריכל הלמוט יאהן שמנצח על אימפריה
ארכיטקטונית קטנה בשיקאגו, רוצה לשנות את תדמית הדויטשה פוסט באמצעות בניין-על
מודרני.
הסכנה ברורה: אם המציאות לא הולמת את היומרה שהבניין אמור לגלם, אם החשיבה
הישנה ברשות הדואר ממשיכה למשול בכיפה מאחורי הקירות החדשות, האפקט נראה מגוחך.
לא זאת הבעיה שהטרידה, כנראה, את רולנד ברגר, חברת ייעוץ שמתכוננת להיכנס בשנת
2004 ל-22 קומות בגורד שחקים שעומד לקום במרכז משרדים במינכן. לגבי היועצים
של ברגר קובעת הסביבה.
כלכלנים קוראים לזה הנטייה להצטופף בגושים. דווקא נותני שירותים חדשנים אוהבים
להתחמם בקן משותף. מקום שחברות חשובות יושבות בו, מושך גם אחרים. דווקא סוכנויות
פירסום מבקשות להתמקם במגדל של טהרני בהמבורג.
בפרנקפורט מעוניינים הבנקים לשבת זה בצד זה - כך מדווחת סוכנות התיווך הגדולה
ג'ונס לאנג לה-סאל.
שאלה אחת הטרידה עוד לפני שנתיים פירמות רבות שבונות גורדי שחקים: מי יישב
מתחת לגג? מישיבת הבוסים בקומה העליונה של המגדל נודף ריח של היררכיה נוקשה.
אמנם, הוויכוח הזה איבד מעוקצו אחרי שרבים ממהפכני הכלכלה החדשה הכריזו על
פשיטת רגל.
כיום כבר לא מתייחס עולם העסקים לקיומם של היררכיות. כך חושבים גם הדוגלים
בשינוי בדויטשה פוסט. מנכ"ל רשות הדואר הגרמנית צומוינקל יושב בנחת בקומה העליונה
של המגדל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
