עורכי הדין מצאו פיתרון לבעיות האבטלה שלהם - הם תובעים את עצמם

מאות רבות של תביעות רשלנות מקצועית מוגשות בכל שנה ושנה כנגד עו"ד, והיד, מסתבר, עודנה נטוייה (תופעה דומה מתקיימת גם בהתייחס לתביעות המוגשות כלפי בעלי מקצועות אחרים, ובכללם רואי חשבון, אדריכלים, מתכננים ומהנדסים, רופאים וסוכני ביטוח). מרביתן נסבות על טיפולם של עורכי הדין בעסקאות מקרקעין; חלק ניכר מתוכן מייחסות לנתבעים טיפול משפטי כושל בייצוג משפטי בבתי המשפט (ובלשכות ההוצאה לפועל). גם שירותים משפטיים בעלי גוון "טכני" בעיקרו משמשים כר נרחב להגשת תביעות, ובכלל זאת אימותי חתימות לקויים בידי עו"ד ונוטריונים, אישורים שגויים של מסמכים בעלי אופי משפטי, אי הגשתם של דיווחים ומסמכים משפטיים אחרים במועד, וכדומה.

האם ריבוי התביעות מעיד על כך שבעלי המקצועות השונים של היום מתרשלים יותר מאלו שתיפקדו בעבר? תשובה חלקית - ייתכן; התשובה המלאה יותר - לא בהכרח, ולא רק. ריבוי התביעות נזקף הן לנתונים הקשורים לנותני השירותים למיניהם, והן לנתונים חיצוניים להם.

מזמין השירותים של היום מצוייד במודעות רבה יותר לטיב השירות שניתן לו. כך באשר למודעותם של בתי המשפט, המגלים יתר-נכונות (ויש הסוברים שאפילו נכונות רבה מהרצוי), הן במישור הרחבת מעגל הנושאים באחריות המקצועית והן במישור הרחבת סטנדרט ההתנהגות המקצועית הנדרשת מבעלי המקצועות השונים. המציאות הנוכחית, שבה מתאפשר לבעלי המקצועות השונים לבטח את עצמם בביטוחי אחריות מקצועית, תורמת ולו-במשהו להגדלת הנכונות והנטייה להטיל עליהם אחריות. נותני השירותים למיניהם נתפסים לעיתים כבעלי "הכיס העמוק", שמהם ניתן להיפרע בגין נזקים, בהיעדר מאן דהוא אחר להיפרע ממנו.

טוב? רע? תלוי בהקשר. מן הצד האחד, בעל מקצוע המספק שירות כושל צריך לשאת באחריות הנובעת מכשליו. יש שהכשלים גורמים לנזקים כבדים ביותר למקבלי השירות. אין סיבה שנותן השירות, שגם קיבל שכר בגין שירותיו המקצועיים, לא יפצה את הניזוק על נזקיו.

מן הצד האחר, הרחבה יתירה של היקף הנושאים באחריות ושל היקף האחריות עלולה לפגוע לא רק בנותני השירותים המקצועיים, אלא גם במקבלי השירותים עצמם. כך, לדוגמה, בשל אירועי השנים האחרונות התייקרה עלותה של פוליסת האחריות המקצועית של מהנדסים ואדריכלים במאות אחוזים. אדריכלים ומהנדסים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש פוליסות ביטוח אחריות מקצועית יקרות. אדריכל בלתי מבוטח ייתקשה לעמוד בנטל הפיצוי של מזמין העבודה שניזוק משירותיו. הוא יתקשה לממן מכיסו את שיעור ההשתתפות העצמית המוטל עליו, שיעור המצוי בעלייה בשנים האחרונות. נמצא שבסופו של תהליך עלול דווקא הניזוק לצאת נפסד מהמגמה המתוארת.

ברוח דומה, לאחרונה פורסם ("גלובס", 25.8.02), כי לנוכח העלייה במספר תביעות הרשלנות המקצועיות המוגשות כנגד עו"ד באנגליה, מסתייגות רוב חברות הביטוח מהנפקת פוליסות לעו"ד, ובכל מקרה הן מעלות בשיעור ניכר את מחיריהן. לא ירחק היום והמצב בישראל עלול להיות דומה.

שלא מרצונם, מהווים עורכי הדין (וגם הרופאים) "חלוץ לפני המחנה" לעניין הרחבת אחריותם המקצועית.

ידיעת החוק הרלוונטי

חובותיו של עורך הדין נגזרות מהקשר החוזי שנרקם בינו לבין הלקוח. בסיס נוסף להטלת אחריות על עו"ד מצוי בפקודת הנזיקין, בדיני הרשלנות. את אמות המידה והקריטריונים הדרושים לעיצוב סטנדרט המיומנות והזהירות של עו"ד שואבת הפסיקה בישראל משני מקורות עיקריים - מהפסיקה העניפה שהתפתחה בסוגייה בהקשר לחובות בעלי מקצוע כלפי לקוחותיהם (וכלפי מי שאלו חבים חובות כלפיהם), ומחוק לשכת עוה"ד, על התקנות והכללים החלים על מקצוע עריכת הדין.

בפס"ד מרכזי בנושא רשלנות עו"ד, כתב השופט המנוח דב לוין, כי "עו"ד המקבל על עצמו טיפול בענייניו של לקוח - אם בייעוץ, אם בהופעה בערכאות, אם בעריכת חוזים, רישום תאגידים וכיוצא באלה - רואים אותו כמי שמציג בפניו מצג מכללא לפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעייה המוצגת בפניו, וכי הוא מתעתד להפעיל מידה של אחריות סבירה שבה היה נוהג עו"ד רגיל בנסיבות דומות".

את המשימות המוטלות עליו נדרש עו"ד לבצע באמינות, בהגינות, ביושר, בנאמנות ובמסירות (למשמעותן של החובות הנ"ל, ראו מסגרת).

עו"ד נדרשים להפגין ידיעה של החוק הרלוונטי, לפעול על פי לוחות הזמנים שמכתיב הנושא שניתן לטיפולם. בטיפול בתביעות נדרש מהם להכין את תביעות (והגנות) הלקוחות כראוי, לפעול בהתאם לסדרי הדין המקובלים, לנהל את הדיונים המשפטיים כיאות. בטיפול ובייעוץ משפטי שמחוץ לכתלי בתי המשפט, כגון בעריכת חוזים ובייצוג בהם, עליהם, בין היתר, לבצע את מלוא הבדיקות הנחוצות, למסור ללקוחות את מלוא העובדות הרלוונטיות, לעדכן אותם במצב החוקי (חוק ופסיקה), להסביר להם את מלוא המשמעויות הנלוות לחתימה על מסמכים משפטיים ולהבטיח את זכויות הלקוחות.

אלא שבכך לא מסתיימת רשימת הדרישות והציפיות מעורכי הדין. מצפים מהם ליותר מאשר מבעלי מקצועות אחרים. "הפסיקה פירשה את אחריותו של עו"ד כרחבה מאחריותו של בעל מקצוע רגיל", כתבה שופטת בית משפט השלום בירושלים, אורית אפעל-גבאי, באחד מפסקי הדין. "על עוה"ד מוטלת החובה לפעול כלפי לקוחו ככל בעל מקצוע מיומן, נאמן וזהיר. אולם, מעו"ד, מעצם הגדרת תפקידו, דורש המחוקק סטנדרט התנהגות גבוה יותר בכל אחד מהיבטים אלה".

מצפים מהם להיות "ראש גדול". כאשר עו"ד מתרץ מחדל המצוי בחוזה שנערך על ידו בטענה שהחוזה משקף את ההסדרים שבהם חפץ הלקוח, מזכיר לו בית המשפט, ש"הטענה שהחוזה משקף את העיסקה שהלקוח רצה בה אינה טענה".

מצפים מהם להיות שמרניים-במידה, שלא יטלו סיכונים מיותרים בשם לקוחותיהם. "עו"ד חייב בנקיטת צעדים שיביאו לוודאות מירבית ולא לקחת סיכונים תוך היאחזות בפרשנות אחת (שהיא במקרה נוחה יותר, שכן היא מאפשרת ישיבה 'בחיבוק ידיים') מתוך שתי פרשנויות או יותר", כתב שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, ד"ר דן ביין. "באנלוגיה ממקצוע ראיית החשבון ניתן לומר שהוא חייב בגישה 'שמרנית', ההולכת 'על בטוח'".

ככלל, נערכת הבחנה דקדקנית בין הטיפול המשפטי שמספק עו"ד לבין השיקולים האחרים הכרוכים בטיפול המשפטי, כגון שיקולים כלכליים ועיסקיים. ואולם, עו"ד הנגררים למעורבות בשיקולים העיסקיים של לקוחותיהם, עלולים לחוב בגין עצותיהם וטיפולם, הגם שאלו אינם מצויים בתחום המשפטי "הטהור".

לכל אלו ניתן להוסיף חובות ודרישות נוספות, שקוצר המקום מונע התמקדות בהן (כגון, החובה להימנע ממצב של ניגוד אינטרסים, חובת איסופו של המידע הרלוונטי, עידכונו של הלקוח, ועוד).

(וראו: ע"א 735/75, פ"ד ל(3), 75; על"ע 2/80, פ"ד ל"ד(4), 707; ע"א 57/86, פ"ד מ"ד(4), 446; ע"א 554/87, פ"ד מ"ה(1), 370; ע"א 751/89, פ"ד מ"ו(4), 529; ע"א 136/92, פ"ד מ"ז(5), 114; רע"א 1233/91, פ"ד מ"ה(5), 661; ע"א 4612/95, פ"ד נ"א(4), 769; ע"א 8001/95, לא פורסם; ע"א 4166/00, פ"ד נ"ה(4), 958; ע"א (מחוזי חיפה) 4149/96, לא פורסם; ת"א (שלום י"ם) 1692/99, לא פורסם).

הפסיקה קבעה את ההבחנה שבין טעות בשיקול הדעת המופעל ע"י עורך הדין לבין רשלנות. "גם עורך דין סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשיקול דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך דין לא כל שכן. החובה המוטלת על סניגור כלפי לקוחו אינה שלא לטעות בשיקול-דעתו; החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכלתו וידיעתו".

יש שההבחנה שבין פעולתו של עו"ד כאקט של הפעלת שיקול דעת, המתגלה בדיעבד כמוטעה, לבין רשלנות תהא ברורה. במקרים אחרים ההבחנה אינה קלה לביצוע או ליישום.

(וראו: ע"א 735/75, פ"ד ל(3), 75; ע"א 57/86, פ"ד מ"ד(4), 446; ע"א 4707/90, פ"ד מ"ז(1), 17; ע"א 2590/90,פ"ד מ"ח(3), 846).

"הכיס העמוק"

פסקי הדין חושפים דוגמאות למעשים רשלניים "מיותרים" מצידם של עו"ד, מעשים ומחדלים שהינם תוצאה של חוסר שימת-לב בסיסית, או של רשלנות פשוטה, שניתן היה למונעה ללא מאמצים מיוחדים. אפשר שזו תמציתה של הפעולה הרשלנית האופיינית.

כך, לצורך ההמחשה, רשלנותו הבאה של עו"ד: פלוני מתייצב במשרדו ומציג בפניו מצג, לפיו, לכאורה, אלמוני שהינו בעלים של נכס מקרקעין ייפה את כוחו למכור את הנכס. עורך הדין עורך חוזה למכירת הדירה לפלמוני. לימים מסתבר שיפוי הכוח שניתן לפלוני (ע"י אלמוני) הינו לרכישת הנכס, ולא למכירתו. פלוני, מסתבר, תיעתע בעורך הדין; עורך הדין, מסתבר גם-כן, כשל בקריאתו של יפוי הכוח.

או, אותו עורך הדין שייצג לקוח בבית המשפט והיה שותף להסכם פשרה שהושג בין לקוחו לבין הצד שכנגד. בבואו ליישם את הסכם הפשרה, בשם לקוחו, תחת שיפתח את הסכם הפשרה ויעיין בו, שוחח עורך הדין עם מזכירתו של ב"כ הצד שכנגד. לטענתו, זו מסרה לו פרטים מטעים אודות תנאי הפשרה. מצוייד באותם פרטים מטעים של המזכירה הכשיל עורך הדין את לקוחו באשר לחיוביו על פי הסכם הפשרה.

מאידך גיסא, לקוחות רבים מנסים את מזלם, בדרך של הגשת תביעות מחוסרות בסיס בגין רשלנות לכאורה של עו"ד. יצויין כי נתוני "יחס הודעות-תביעות" בהקשר הנדון (כלומר, היחס שבין כמות הדרישות המופנות מצידם של לקוחות לפיצויים בידי עו"ד לבין התביעות המוגשות בסופו של יום) מצביעים על עשרות רבות של נסיונות עקרים המבוצעים בכל שנה.

תביעות לא מועטות נדחות על ידי בתי המשפט, בהיותן נטולות כל בסיס. כך באשר לתביעה שהוגשה כנגד עו"ד, בתואנה מופרכת כאילו הוא לא קרא את החומר הרלוונטי וכי הוא שיכנע את הלקוח לוותר על זכויות המגיעות לו על פי הדין.

לקוחות (עו"ד בעצמם) שסירבו לשלם שכ"ט לעו"ד שייצגם התגוננו בטענה של רשלנות מקצועית-כביכול של עורך הדין. ומהי הרשלנות? עורך הדין הטיל את מלאכת כתיבת הסיכומים בתיק על כתפי המתמחה במשרד. הטענה נדחתה. "מן המפורסמות במקומותינו, שאינן זקוקות לראייה, שמתמחים מסייעים ליד מאמניהם בעבודתם המקצועית", הזכיר השופט ללקוחות. "כך הוא בשירות המשפטי הציבורי, במשרדי עורכי הדין, בבתי המשפט וכדומה". ולסיכום, "אין מניעה כלשהי להיעזר בשירותיו של מתמחה".

(וראו: רע"א 1233/91, פ"ד מ"ה(5), 661; רע"א 2481/01, לא פורסם; ת"א (מחוזי ת"א) 1284/96; ת"א (שלום י"ם) 6782/99, לא פורסם).

מרבית התביעות נסבות על טיפולם של עורכי הדין בעסקאות מקרקעין (גם בתקופה הנוכחית, שבה כמות העסקאות במקרקעין מצוייה בשפל).

רשלנות במקרקעין

עו"ד המבצע עיסקת מקרקעין נדרש, בין היתר, לבצע את מלוא הבדיקות הנחוצות, למסור ללקוחות את מלוא העובדות הרלוונטיות, לעדכן אותם במצב החוקי (חוק ופסיקה), להסביר להם את מלוא המשמעויות הנלוות לחתימה על מסמכים משפטיים ולהבטיח את זכויות הלקוחות.

עורך הדין פועל בהתאם למידע שנמסר לו ע"י הלקוח, אך לא רק. חלק מהמידע הנחוץ לעריכתם של עסקאות הינו מידע המצוי ברשויות. הבירורים בנוגע לחלק זה של המידע מוטלים על כתפי עורך הדין. עליו לברר את טיבה של הזכות הנמכרת, לבקש מבעליה את מלוא המסמכים המוכיחים את הזכות, לבחון היטב שאין מניעה לביצועה של העיסקה (כגון, בגינם של עיקולים או שעבודים).

"דומני", כתב שופט בית משפט השלום בפ"ת, ישעיהו שנלר, "כי חובה ראשונית על כל עו"ד בבואו לייעץ בנושא מכירת מקרקעין בכלל ודירת מגורים בפרט להיזקק לשאלת המיסוי בגין העיסקה. אנו למדים, כי כיום, כמעט ואין בנמצא הסכם שאינו מעורר שאלה או הינו בעל זיקה זאת או אחרת לשאלת המיסוי". עו"ד שלא בדק את שאלת חובתו של מוכר מקרקעין לשלם היטל השבחה ואת שיעור ההיטל, ותחת זאת שלח את לקוחו לבצע את הבירורים, חוייב בדין. "עו"ד מיומן", כתבה סגנית נשיא בית משפט השלום בת"א, יהודית שיצר, "צריך לוודא מה סכום ההיטל החל על הנכס הספציפי שהוא מטפל במכירתו. נתון זה חיוני כדי לאפשר ללקוח לערוך את חישוביו הכספיים ושיקולי כדאיות העיסקה, כאשר כל הפרטים בידיו, טרם חתימת הסכם המכר".

הפסיקה נטתה להרחיב את חובת הזהירות המוטלת על עו"ד בעיסקאות מקרקעין. נכסי המקרקעין מהווים הנכסים החשובים ביותר לפרט, הם משפיעים על דימויו האישי ועל כבודו האישי. במכר זכויות במקרקעין נוהגת הפסיקה לדקדק במיוחד בדרישות המופנות לעו"ד המטפלים בעיסקאות (ראו מסגרת).

עו"ד נוהגים לייצג את שני הצדדים לעיסקת מקרקעין (כגון, במכירת דירת מגורים). בייצוג שכזה עלול עורך הדין להיקלע למצב של ניגוד אינטרסים בין שני הצדדים לעיסקה. החובות המוטלות על עו"ד, כמתואר לעיל (נוהג באמינות, בהגינות, ביושר, בנאמנות ובמסירות), ממשיכים לחול עליו ביחסיו עם כל אחד מהצדדים לעיסקה. אל לו להעדיף צד זה על פני רעהו.

(וראו: ע"א 420/75, פ"ד ל(2), 29; ע"א 554/87, פ"ד מ"ה(1), 370; ע"א 2590/90, פ"ד מ"ח(3), 846; ע"א 2725/91, פ"ד מ"ח(3), 92; ע"א 4612/95, פ"ד נ"א(4), 769; ע"א 6645/00, טרם פורסם; ת"א (שלום חיפה) 4005/95, לא פורסם; ת"א (שלום פ"ת) 4476/95, לא פורסם; ת"א (מחוזי י"ם) 1284/96, לא פורסם; ת"א שלום ת"א 40530/99, לא פורסם).

עו"ד יפעל ב"אמונה" וב"מסירות"

סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, קובע כי "במילוי תפקידו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות".

פסיקת בתי המשפט פירשה את חובת עורך הדין לנהוג "בנאמנות" ללקוחו, כחובה לנהוג אמת ויושר. "מסירות", כך נקבע, "פירושה חריצות ושקידה, דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו של עורך הדין" (עמ"מ 9/55, פ"ד י', 1720; על"ע 7/73, פ"ד כ"ח(1), 679; על"ע 5/78, פ"ד ל"ג(2), 586; ע"א 4612/95, פ"ד נ"א(4), 769).

כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (שכותרתו "חובת עו"ד") מוסיף ומטיל על עורך דין חובות הן כלפי הלקוח, הן כלפי בית המשפט והן כלפי כלל הציבור.

עורך הדין, כמעט מיותר לציין, נדרש לייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות וללא מורא. בייצוגו של לקוח בבית המשפט, נדרש עורך הדין לנקוט כבוד כלפי בית המשפט. האספקט "הציבורי" של מקצוע עריכת הדין מחייבו לשמור על הגינות ועל כבוד המקצוע.

"אמינות, הגינות, יושר ונאמנות, הם לב ליבו של מקצוע עריכת הדין", קבע בעיתו בית המשפט העליון, "ומי שפוגע בערכים אלה, פוגע בצפור הנפש של המקצוע ובאמון הציבור בעורכי הדין" (על"ע 6733/93, לא פורסם; ע"א 57/86, פ"ד מ"ד(4), 446).

מקרקעין: עורך הדין עבר מצד לצד

* ע"א 554/87 - עו"ד "העובר מצד לצד" בייצוג צדדים להסכם מקרקעין.

* ע"א (מחוזי חיפה) 4190/96 - אי קיום התחייבות לרישום משכנתא.

* ת"א (שלום י"ם) 17799/00 - אי דיווח לרשויות מס השבח במועד ואי רישום זכויות במועד.

* ע"א (מחוזי חיפה) 4149/96 - אי קבלת אישור בית משפט למכירת דירה ע"י קטינים.

* ע"א 2590/90 - אי הבטחת העברת הזכויות בבטחונות.

* ע"א (מחוזי ת"א) 1737/97 - אי החתמתו של אחד מהמוכרים (בני זוג) על מש"ח.

* ת"א (שלום י"ם) 103883/97 - עו"ד שמונו ע"י בית משפט כמנהלים למכירת מקרקעין, לא בדקו את זכויות הבנייה בנכס ומכרוהו במכיר מופחת.

* ת"א (שלום י"ם) 1692/99 - העדפת לקוח ותיק על פני חדש.

* ע"א (מחוזי חיפה) 4610/98 - אי בדיקת סכום המשכנתא שניתנה למוכרי דירה ואי הבהרה למוכרים את משמעות החתימה על התחייבות לרישום משכנתא.

* ת"א (מחוזי י"ם) 2623/00 - מתן יד לרישום סכום רכישה פיקטיבי.

(הרשימה הבאה - רשלנות עו"ד בייצוג לקוחות בבתי המשפט; חבות עו"ד כלפי צדדים שלישיים, שאינם לקוחותיהם)