דוקטור סטריינג'לאב והג'יני

האם מוטלת על איש מדע אחריות חברתית, כאשר הוא יוצא מחוץ לכותלי מעבדת הניסויים שלו? מי יודע. זה תלוי ביום, בשעה, ביבשת, בתרבות, במצב ההורמונים. האם נקיפות-המצפון של רוברט אופנהיימר ושל אנריקו פרמי ושל נילס בוהר הועילו להם בשערי שמים, כאשר הוזמנו למסור דין-וחשבון על פיתוח הפצצה האטומית הראשונה? וההומניזם רב-ההקרבה של אנדריי סחרוב, האם הוא הפחית את אחריותו להולדת פצצת-המימן של ברית-המועצות?

התשובה היא כנראה לא ולא. אבל נקיפות-המצפון של פיזיקאי-גרעין עדיפות בהרבה על האלטרנטיבה. בכלל, נקיפות-מצפון הן עניין טוב, מפני שמשתמע מהן מצפון. מתכון של שיפור עצמי לכל אדם ולכל אומה: תמיד טוב להתחרט על משהו.

אדוארד טלר, שיש הרואים בו את אבי פצצת-המימן האמריקנית, מעולם לא התחרט על שום דבר. אדרבא, את לבו כבש בוז תהומי כלפי כל הליברלים חלושי-הדעת, השוכחים את פרצופו האמיתי של האויב העומד מולם. לא היה לו זמן בשביל נקיפות-המצפון של עמיתיו מן הקריה הגרעינית בלוס-אלאמוס.

מעניין שברוסיה הסובייטית, מתנגדי המשטר הנועזים והבולטים ביותר באו דווקא מן המדעים המדויקים: פיזיקה, מתמטיקה, ביולוגיה, כימייה. זה קצת מפתיע, מפני שהיינו אולי מצפים כי הומניסטים יבואו מן הדיסציפלינות ההומניסטיות.

אבל במוסקבה ובלנינגרד, את הדיסציפלינות האלה כבשו אידיאולוגים קשוחים של סוציאליזם מדעי, אשר היו זקוקים לכל פירור של לגיטימיות שפילוסופים והיסטוריונים מסוגלים להניב. ואם לא היו מסוגלים להניב, הציפייה היתה שהם יבדו את הלגיטימיות מלבם. אפשר לזייף היסטוריה, אפשר לזייף פסיכיאטריה, אפשר לזייף סוציולוגיה.

אי-אפשר לזייף כורים גרעיניים, או מנועי סילון, או חלליות. האידיאולוגיה היתה אנוסה להיעצר על סף מעבדתם של אנשי המדעים. היא חרקה שיניים וקמצה אגרוף, אבל לפחות בתקופה שלאחר סטאלין היא לא יכלה להתערב. וכך, המכונים המדעיים נעשו בועה קטנה של מחשבה חופשית. מי שהורגלו להטיל ספק באמיתות מדעיות, ממילא למדו להטיל ספק בחוכמתו הצרופה של הוועד המרכזי של המפלגה.

זה קרה במידת-מה גם בסין הקומוניסטית. הדיסידנט המפורסם ביותר, והנרדף ביותר, היה הפיזיקאי וויי ג'ינגשנג, שזכה לכינוי "סחרוב הסיני". הוא בילה 18 שנה בבית-הסוהר, לפני שלחץ אמריקני הניב את שחרורו.

מסקנה: אויביה המסוכנים ביותר של אידיאולוגיה קנאית ואלימה יבואו מן המדעים המדויקים, הלוא כן.

עבדול קאדיר המשכפל

לא כן. לפחות לא בארץ המוסלמית השנייה בגודלה בעולם, פקיסטן. שם, פיזיקאי-גרעין מוחזקים גיבורי-תרבות לא מפני שהם מטיפים לשלום ולסובלנות, אלא מפני שהם חושבים שמה שנחוץ לארצם הוא אורניום מועשר. בשבוע שעבר התברר כי הפיזיקאים הפקיסטנים דואגים גם לצורכי האורניום המועשר של צפון קוריאה. ד"ר עבדול קאדיר חאן, מיילד הפצצה הגרעינית של פקיסטן, שכפל אותה לתועלת המשטר הסטליניסטי בצפון-קוריאה.

ד"ר עבדול קאדיר הוא איש מעניין. הוא נולד לפני 67 שנה בעיר בופאל, שהיא כיום חלק מהודו. בהיותו בן 12 חולקה הודו הבריטית בין ההינדו למוסלמים, ומשפחת חאן הצטרפה אל מיליונים, שנמלטו מערבה, אל מדינה חדשה שניתן לה השם "פקיסטן". הוא לא סלח. לימים, בראיון נדיר לשבועון "טיים" (נובמבר 1998), הוא תיאר עד כמה התאכזרו אליהם ההינדו. "הם גנבו מאיתנו כל דבר, בייחוד מן הנשים ומן הילדים".

על-פי אתר הרשת של MSNBC, הוא אמר בשנות ה-80: "כל ארצות המערב, כולל ישראל, אינן רק אויבותיה של פקיסטן, אלא הן בעצם אויבות האיסלאם".

עם כל איבת המערב שלו, הוא נסע ללמוד באירופה, וקיבל את תואר הדוקטורט שלו דווקא מן האוניברסיטה הקתולית של לוביין, בלגיה. לימים, כאשר עבד בהולנד, הוא גנב נוסחה סודית להעשרת אורניום ממעבדה באמסטרדם. זו היתה התחלת הפצצה הגרעינית של פקיסטן. פיזיקאי פקיסטני, המלמד באוניברסיטת פרינסטון, אמר לפני ארבע שנים ל"ניו-יורק טיימס", כי כל הצלחתו המדעית של עבדול קאדיר חאן היתה תוצאה של "כישרונו העצום להפעיל מכונות-צילום".

בראיון לטיים, המוזכר למעלה, נשאל ד"ר חאן אם הוא חושב שהמין האנושי מועד לכיליון. "כן", הוא השיב ללא היסוס. "אני מאמין במה שאומרת דתי. יום-הדין בוא יבוא. לא בכוונה, אבל משהו עלול לקרות". מה עלול לקרות? אין הוא אומר. המחשבה, שהאיש המחלק מרעומים גרעיניים לארצות מטורפות גם מאמין בתרחישי סוף-עולם, צריכה לחמם את לבו של כל אחד מאיתנו.

ג'יני אחד יאיר את קרצ'י

ד"ר חאן אינו המאמין הקנאי היחיד בין מעשירי האורניום של ארצו. אחד מעמיתיו, סולטן באשירודין מחמוד, פרסם ניירות מדעיים, שבהם הציע לפתור את בעיות האנרגיה של פקיסטן באמצעות הג'ינים, הלוא-הם השדים העשויים מאש, המוזכרים בקוראן. אל-נכון, בג'יני אחד היה אפשר להאיר את כל קרצ'י, ולפטר ללא פיצויים את נסיכי הנפט של המפרץ הפרסי.

ד"ר מחמוד נעצר לפני שנה על-פי דרישת ארצות-הברית, לאחר שהתברר כי נסע לאפגניסטן של הטליבאן, וניהל שיחות ארוכות עם אוסאמא בן-לאדן. על מה? על ג'ינים כמובן.

אגב, ד"ר חאן מטעים כי הוא איש-שלום מובהק. "אני מטפל בבעלי-חיים", הוא אמר לפני ארבע שנים לטיים. "בכל בוקר, 50 או 60 קופים יורדים לביתי מן הגבעות, ואני מאכיל אותם". ב-1998 עשתה הודו את הניסוי הגרעיני הצבאי הראשון שלה. פקיסטן לא פיגרה הרבה אחריה, והמוני פקיסטן יצאו מגדרם. זה היה זמן של חגיגה לאומית. פרחים וממתקים הומטרו על פיזיקאי-הגרעין בעוברם ברחוב, והם תוארו "גיבורי המאה ה-20". ההתלהבות חרגה מגבולות פקיסטן, והדביקה רבים בעולם הערבי. סוף-סוף, במשך שנים תוארה תוכנית הגרעין של פקיסטן כ"פצצה האיסלאמית".

היהיה יום אחד לפקיסטן אנדרי סחרוב משלה? אולי. אבל תחילה יהיו בה הרבה מאוד בני-דמותו של דוקטור סטריינג'לאב.