מותו של חבר טוב

חיים בר-און, מו"ל של עיתונים, היה סרבן ראיונות. בעשרות קטעי עיתונות על עיתוניו ופועלו אין ולו ציטוט אחד של האיש, שבעיתוניו צוטטו ורואיינו מאות אנשים מתחומי הפוליטקה, הכלכלה, התקשורת, הספרות, האמנות והבידור.

(המאמר פורסם לראשונה ב"מעריב", בתאריך 16.2.98)

חיים בר-און, מו"ל של עיתונים, היה סרבן ראיונות. בעשרות קטעי עיתונות על עיתוניו ופועלו אין ולו ציטוט אחד של האיש, שבעיתוניו צוטטו ורואיינו מאות אנשים מתחומי הפוליטקה, הכלכלה, התקשורת, הספרות, האמנות והבידור. "זה סוג של צניעות, חוסר התבלטות או חוסר רצון להיות במרכז הבמה", מסבירים חבריו הרבים את בריחתו מהתקשורת, "וזה גם סוג של ציניות. כמי שניהל עסקים כאלה, הוא ידע שהדברים האלה אף פעם לא עולים יפה. שזה לא יוצא טוב, יוצא עקום".

אתמול, בגיל 54, לאחר מחלה קשה, הלך חיים בר-און לעולמו.

בשנות ה-70 הקים בראון והיה המו"ל של הירחון "מוניטין" ושל השבועון "כספים". בשנות ה-80 רכש את העיתון היומי הכלכלי "גלובס", אותו ניהל עד יום מותו. הוא היה שותף, לזמן מה, עם עמוס שוקן ב"חדשות" ולפני שלושה חודשים רכש, עם שותפו איש העסקים אליעזר פישמן, 24 אחוזים מ"ידיעות אחרונות".


"ניצוץ" בתחילת הקריירה

חיים בר-און נולד לפני 54 שנים בעיר דושנביי שבטג'יקיסטאן, לשם נמלטה משפחתו בזמן השואה. כשהיה בן שלוש עלתה משפחתו לארץ והשתקעה בצפון תל אביב. אביו שימש כמזכיר אחדות העבודה בתל אביב.

חיים בר-און למד בתיכון חדש במגמת מזרחנות וב-1962 התגייס לצה"ל ושירת בממשל הצבאי באיזור הצפון. לאחר שחרורו מן השירות הצבאי למד בחוגים היסטוריה של המזרח התיכון ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. אז החלה גם "קריירת העיתונות" שלו, כששימש כמזכיר המערכת של עיתון הסטודנטים "הניצוץ", בעריכת נחום ברנע. מאוחר יותר השתלט על "הניצוץ" מיקי אלבין ז"ל, שלימים הפך להיות שותפו של בר-און ב"מוניטין".

כשפרצה מלחמת ששת הימים גוייס כמו כולם, אך לאחר המלחמה החליט להישאר בשירות הביטחון והתגייס לשב"כ, שם התמקד בזירה הפלשתינית בגדה וברצועת עזה. כשסיים את שירותו חזר לאוניברסיטה להשלמת התואר ולאחר מכן נסע לאנגליה ללמוד במכון ללימודים אסטרטגיים בקינגס קולג' של אוניברסיטת לונדון.


קשר מופלא עם יגאל אלון

ב-1970, בזמן לימודיו בלונדון, פגש בר-און את יגאל אלון ז"ל, אז מראשי מפלגת העבודה. בר-און נקרא לאבטח את ביקורו של אלון בלונדון ומאז נקשרה דרכם של השניים ובר-און הפך להיות אחד המקורבים ביותר לאלון. הוא חזר לארץ ושימש יועצו ומנהל לשכתו של אלון במשרד החינוך בשנים 1971-1974, ובמשרד החוץ בשנים 1974-1977. אך הקשר עם יגאל אלון לא הסתכם בעבודה בלבד, זו היתה חברות בלב ובנפש. "נפשו נכרכה בנפשו של יגאל אלון", מספר חבר קרוב, "חיים אהב את אלון אהבת נפש". לבתו קרא אלונה, על שמו, ותמונתו של המנהיג היתה תמיד תלויה במשרדו.

"חיים היה חלק מהמשפחה שלנו", מספרת רות אלון, אלמנתו של יגאל אלון, "הוא היה ליגאל כמו בן. היה מקורב אליו מאוד, עד יומו האחרון של יגאל. חיים היה איש חכם, מצניע לכת, שברח מהתקשורת. אף פעם לא התראיין ולא אהב להצטלם. למרות הבדלי הגילים, היתה ביניהם שפה משותפת ויגאל מאוד סמך על דעתו והתייעץ איתו בכל דבר, אבל מעל הכל יגאל אהב אותו מאוד".


Image
הוא ידע לתת אמון. חיים בר און עם יורם מושקט
יפתח אלון, בנו של יגאל אלון, הרגיש אתמול כמי שאיבד אח: "חיים היה אדם קרוב, היה כמו אח, ואבי אהב אותו מאוד. הקשר ביניהם החל מקשרי עבודה, אבל היה ביניהם קליק מיידי שהביא לחברות בלתי מסתייגת. הם אהבו אחד את השני ללא גבול. גם אחרי מותו של אבי, שמר חיים על קשר הדוק עם המשפחה שלנו וגם היה פעיל בהקמת בית אלון בגנוסר ובשמירת מורשת אלון. חיים היה איש מקסים, משגע. כואב לי שהוא איננו".


בשורת הניו-ז'ורנליזם

ב-1977, לאחר המהפך הפוליטי, נכנס בר-און לעסקים שונים, אך מהר מאוד הבין כי מה שמעניין אותו זה תקשורת וב-78' הקים - יחד עם אדם ברוך כעורך - ירחון חדש בשם "מוניטין". "מוניטין" הביא אז מהפכה לתחום התקשורת, כשאימץ את ז'אנר הניו-ז'ורנליזם האמריקני וטיפח שורה ארוכה של כותבים צעירים. אדם ברוך המשיך לעבוד עם בר-און גם ב"גלובס" ומאוחר יותר ב"שישי".

רון מיברג, שהיה עורך "מוניטין" אחרי אדם ברוך, מספר: "המשרדים שלנו היו סמוכים, כך שישבתי על ידו וביליתי בחברתו זמן רב. הוא אחד האנשים הנדירים שקשה לומר עליהם דבר רע. התבטאתי כבר בחייו, ובלי לפגוע במעסיקי האחרים, שחיים היה המו"ל הליברלי האמיתי שהיכרתי. ברגע שהבין שהוא יכול לסמוך על העורך שלו, הוא היה קורא את העיתון רק לאחר צאתו מהדפוס. הוא מעולם לא התערב בזמן העריכה ותמיד הגיב רק לאחר מעשה. הנושא היחיד שהיה קדוש לו בצורה פתולוגית, היה יגאל אלון. הוא לא היה מוכן שיום מותו של יגאל אלון יעבור בלי איזכור בעיתון. זו היתה 'ההתערבות' היחידה שלו".

אחרי מותו של יגאל אלון ב-1980, החליט חיים בר-און שלא להתעסק עוד בפוליטיקה והחליט להשקיע את מרצו בעסקים. מספרים עליו שהפך "מיליונר", ש"גילגל מיליונים", אבל כל זה לא שינה את בר-און האיש. "הוא היה בדעותיו שמאלה ממפלגת העבודה. סוציאליסט, שהמשיך להאמין בעמדותיו גם אחרי שהפך לאיש עשיר ביותר". גם לאחר שהפך לעשיר המשיך ללבוש ג'ינס. טי-שירט וסנדלים. "הוא לא איש של גינונים, או של שררה. הוא תמיד היה צנוע", מספרים עליו.

אבל חיים בר-און היה קודם כל חבר. אחד שאומרים עליו שלמרות כל כך הרבה שנים בתקשורת הוא בין היחידים שהצליח לצבור יותר ידידים מאוייבים. "הוא מקפיד על ההבחנה בין האישי לענייני", נכתב עליו בהזדמנויות שונות. ומזכירים את האמירה שלו: "בכל פעם שיוצא גליון חדש של 'מוניטין', אני חושב כמה חברים הפסדתי החודש". "הוא היה חבר מהזן הלא מצוי", מעידים חברים, "עוזר, תומך, נמצא בכל עניין ועניין". « אביבה זלצמן « מותו של חבר טוב « חיים בר-און, מו"ל של עיתונים, היה סרבן ראיונות. בעשרות קטעי עיתונות על עיתוניו ופועלו אין ולו ציטוט אחד של האיש, שבעיתוניו צוטטו ורואיינו מאות אנשים מתחומי הפוליטקה, הכלכלה, התקשורת, הספרות, האמנות והבידור. « אביבה זלצמן « מותו של חבר טוב « חיים בר-און, מו"ל של עיתונים, היה סרבן ראיונות. בעשרות קטעי עיתונות על עיתוניו ופועלו אין ולו ציטוט אחד של האיש, שבעיתוניו צוטטו ורואיינו מאות אנשים מתחומי הפוליטקה, הכלכלה, התקשורת, הספרות, האמנות והבידור.

צרו איתנו קשר *5988