בג"ץ דחה את העתירות שדרשו להעמיד לדין את נתניהו והנגבי בפרשת בר-און

בג"ץ דחה היום (א') שלוש עתירות, שהוגשו בבקשה להורות ליועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואת שר המשפטים, צחי הנגבי, בעניין מעורבותם בפרשת בר-און. העותרים בשלוש העתירות היו חברי הכנסת יונה יהב, יוסי ביילין, יוסי שריד, אמנון רובינשטיין, רן כהן, ענת מאור, נעמי חזן ואופיר פינס. העותרת שביקשה להעביר את הנגבי מתפקידו היתה התנועה לאיכות השלטון, והעותרים בבקשה להקים ועדת חקירה ממלכתית בפרשה היו עמי כץ ועוה"ד רונל ידיד, אהוד שגב ושמואל סעדיה.

בכך דחה בג"ץ את כל שבע העתירות שהוגשו בעניין ההיבטים השונים של הפרשה. העתירות האחרות נידחו באמצע החודש שעבר, והיום ניתנו ההנמקות לדחיות.

ההחלטה לדחות את העתירות בנוגע להעמדת נתניהו לדין נתקבלה ברוב של ארבעה שופטים - שלמה לוין, אליעזר גולדברג, תאודור אור ויצחק זמיר. השופטת דליה דורנר קבעה בדעת מיעוט, שחומר הראיות שנאסף בפרשה מצדיק הוצאת צו על תנאי כנגד היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, לנמק מדוע החליט שלא להגיש כתב אישום נגד נתניהו (ראה ידיעה נפרדת).

בעניין הנגבי היו כל השופטים תמימי דעים, בכך שאין לבית המשפט יסוד להתערב בהחלטת רובינשטיין שלא להגיש כתב אישום נגדו.

דעת הרוב, שנכתבה על ידי גולדברג, קובעת, שאין מקום להתערבות בג"ץ בהחלטה שלא להעמיד את נתניהו לדין, וזאת לאחר שקיבל את מסקנותיהם של רובינשטיין ופרקליטת המדינה, עדנה ארבל. עם זאת, אומר פסק הדין, כי ניתן לחלוק על המסקנות הללו, וניתן אף להגיע למסקנה אחרת, אולם לא ניתן לומר, כי מסקנתם חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני.

מסקנתו של גולדברג התקבלה לאור העובדה, כי בג"ץ איננו מתערב באופן כללי בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה, אלא אם נפלה טעות בשקילת הראיות תוך חוסר סבירות באופן קיצוני, טעות שהיא מהותית, ברורה ומשמעותית. מאחר שפסיקת בג"ץ בנושא זה ברורה, ובית המשפט בדרך כלל איננו מעמיד במבחן הביקורת השיפוטית את החלטת היוהמ"ש, הרי שאין להתערב בהחלטה.

עם זאת, מצטט גולדברג מדברי הנשיא אהרון ברק, האומר, כי הבחינה אם החלטת היוהמ"ש לוקה בחוסר סבירות קיצונית, איננה קלה. אין פתרון נכון אחד, בקשר למה שמצוי בתוך המתחם ולמה שמצוי מחוצה לו. קיים תחום אפור נרחב, וכל עוד מצויה סבירות ההחלטה בתחום האפור הזה - בג"ץ לא יתערב בהחלטה. גולדברג אומר, כי החלטת רובינשטיין וארבל בכל הנוגע לנתניהו מצויה בתחום האפור.

פסק הדין אומר, כי ההתייחסויות של ארבל ל"תמיהות", חשדות ואינדיקציות ביחס להתנהגות נתניהו בעניין, הן למעשה ראיות נסיבתיות. גולדברג מצטט מדברי ארבל, לפיהם היה מניע נסתר למינויו של רוני בר-און ליועץ המשפטי, וכי תמוהה בעיניה העובדה שנתניהו לא ברר את פשר ניסיונו של ח"כ אריה דרעי להסוות את רצונו במינויו של בר-און, באמצעות הפצת ידיעה, שמועמדה של תנועת ש"ס הוא השופט צבי טל.

השאלה שיש לשאול היא, האם הראיות הנסיבתיות מצביעות על כך, שנתניהו מינה את בר-און על מנת לספק את האינטרס האישי של דרעי כנאשם פלילי. השאלה השנייה היא: אם אכן כך - האם הסבריו של נתניהו למינוי בר-און יתקבלו על דעת בית המשפט.

מחוות הדעת של פרקליטת המדינה עולה, שקיימת אפשרות שהתביעה תצליח לשכנע את בית המשפט, ואז הנטל להביא הסבר תמים לראיות יפול על נתניהו. ואולם, לעניין הסבריו של נתניהו, הרי שהראיות אינן מספיקות להוכחת החשד הממשי הזה במשפט פלילי.

אמנם, אומר גולדברג, לדעת רובינשטיין וארבל, הראיות הנסיבתיות מביאות לחשד ממשי, כי המניע האמיתי למינויו של בר-און היה פסול. אולם, גולדברג מקבל את דעת הפרקליטות, לפיה עוצמת הראיות הנסיבתיות איננה יכולה להביא למסקנה חד-משמעית בדבר המניע הפסול. לאור האמור, אין חוות הדעת של אנשי הפרקליטות בלתי סבירה באופן קיצוני.

לעניין הנגבי, קיבל גולדברג את עמדת הפרקליטות, לפיה התנהגותו איננה מגיעה לכדי עבירה פלילית. פסק הדין מציין, כי העותרים לא הביאו טיעונים כנגד מסקנה זו, וכי למעשה הם זנחו את העתירות ככל שהן נוגעות להנגבי.

עם זאת, מציין פסק הדין, כי האמור לעיל איננו מתייחס לדעת ארבל, שאמרה שיש בהתנהגותו של הנגבי בישיבת הממשלה משום חריגה מנורמות התנהגות תקינות. * *« מאת שמואל דקלו « בג"ץ דחה את העתירות שדרשו להעמיד לדין את נתניהו והנגבי בפרשת בר-און *«"קיים חשד ממשי למניע פסול מצד נתניהו - אך התמיהות בעניין הן ראיות נסיבתיות". ביהמ"ש קיבל את עמדת הפרקליטות, לפיה התנהגותו של הנגבי אינה פלילית.