סיפורים מהמחצבה

העובדים מגובים על ידי הנהלותיהם, על ידי משרד הייעוץ התקשורתי והפוליטי של איל ארד, וקצת על ידי ההסתדרות. לדברי יו"ר ועד עובדי המחצבות, שמואליק סנדלר, "שותפים העובדים לפרסומים בעיתונות". יו"ר איגוד יצרני חומרי מחצבה בישראל ומנהל מחצבות אבן וסיד, אודי בן אורי, טוען שמדובר ביוזמה פרטית של העובדים. מכל מקום, האיגוד מגובה על ידי סוללת עורכי דין, בראשות עו"ד יעקב נאמן.

דבר אחד ברור: זעקתם של העובדים מעל גבי המודעות המלוטשות מסייעת מאוד למאבקם של מעסיקיהם - בעלי המחצבות - בממשלה וביועץ המשפטי שלה, שהודיעו כי 55 מתוך 60 המחצבות המאורגנות ייסגרו במהלך השנה הקרובה. כ-30 מחצבות ייסגרו כבר ב-1.1.03, היות שלא חודש רשיון החציבה בהן. בינתיים, מספר סנדלר, הוא יודע על כמה וכמה בעלי מחצבות שהוציאו מכתבי פיטורים לעובדיהם. הוועד עצמו ביקש מההסתדרות, ואף קיבל בסוף השבוע שעבר, אישור להכריז על סכסוך עבודה של כל עובדי המחצבות בארץ - אישור שיקנה לו את זכות השביתה בעוד שבועיים.

העובדים, יחד עם מעסיקיהם ועם מנכ"ל התאחדות התעשיינים, עודד טירה, קיימו היום (א') מסיבת עיתונאים שנועדה לספר לעם ישראל איזה אסון יקרה לענף הבניין, לגדר ההפרדה, לענף התשתיות ולשאר הענפים הזקוקים לחומרי הגלם המופקים במחצבות האבן. כל זאת על מנת להפעיל לחץ על הממשלה ועל היועץ המשפטי, לדחות את רוע הגזירה.

עד מתי? לא ברור.

"התקנה היא גזר דין מוות"

ההודעות המורות ל-85% מהמחצבות החוקיות בארץ להפסיק את הכרייה החל מה-1 בינואר נשלחו על ידי מינהל מקרקעי ישראל ומשרד התשתיות עקב הוראת היועץ המשפטי לממשלה. הסיבה: תקנות חובת מכרזים, המאפשרות חידוש אישורים והרשאות קיימים במחצבות רק לאחר שזכו במכרז. לא, התקנות אינן חדשות. חוק חובת המכרזים חוקק ב-1993 וחמש שנים הוענקו למינהל ולבעלי המחצבות להסדיר את העניינים. אבל הם לא סידרו, ומכרזים לא יצאו.

בעלי המחצבות ניסו, בפניות רבות לאוצר ולראש הממשלה, לשנות את רוע הגזירה ולהגיע להסכמה עם המדינה. האוצר ביקש מהיועץ המשפטי לקבוע עילת פטור בתקנות בעניין זה, מתוך התחשבות בטענות בעלי המחצבות בדבר השקעות קודמות שלהם באתרי החציבה. טיוטת הצעה כזו גובשה על דעת היועץ המשפטי, וקבעה שמתן פטור ממכרז למחצבות קיימות יינתן לאחר בחינה פרטנית של כל מקרה ומקרה, ולפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי בנסיבות העניין. תקנה זו לא קיבלה את אישור ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת ב-98', וגם לא לפני חצי שנה.

לדברי האוצר, ועדת חוקה חוק ומשפט לא אישרה את התקנה "בשל פעילות שדולה של החוצבים, שביקשו להמשיך בחציבה בפטור ממכרז עד ל'גמר החומר' וללא מגבלת זמן". אומנם אך טבעי שבעלי המחצבות דואגים לעצמם ולהמשך הפעלת עסקיהם, רק שלדברי בן אורי, חברי הוועדה שוכנעו באמת ובתמים שהתקנה המוצעת לא הגיונית.

"התקנה, כמו שרצו להעבירה, היא גזר דין מוות", אומר בן אורי, "וחברי הוועדה אמרו שלא ייתכן להלאים את המחצבות אחרי כל ההשקעות שנעשו בהן, בסך כ-5 מיליארד שקל. לכן החזירו את הנושא לאוצר".

יו"ר התאחדות התעשיינים, עודד טירה, תומך בעמדת ראשי המחצבות, וטוען כי "דרישת המינהל להוציא את המחצבות למכרז, בטענה כי פג תוקף ההרשאה שלהן, אינה מתקבלת על הדעת, כיוון שבעת שקיבלו את הזיכיון היה ברור להם כי זכויות החציבה יהיו עד גמר עתודות האבן במקום".

להצדקת טיעוניהם גייסו ראשי המחצבות את יצחק כהן, ששימש כממונה הארצי למחצבות במינהל מקרקעי ישראל בשנים 1984-1961. כהן הגיש באפריל 2002 תצהיר, ובו הדגיש שרק הגיוני שבשל ההשקעות הכבדות, כולל סקר גיאולוגי שנעשה על ידי היזם על חשבונו, "מרגע שניתנה הרשאה לחציבה על שטח מסוים, קמה לבעל ההרשאה זכות לחצוב ולקבל תעודת תגלית (רשיון חציבה) עד אשר ייגמר חומר החציבה במקרקעין. על כך הסתמכו בעלי המחצבות", מצהיר כהן.

ב-4.12.02, ברגע האחרון כמובן, כאילו לא חלפו להן תשע שנים מאז החלת חוק המכרזים, ועוד ארבע שנים מאז נעשתה הפנייה הראשונה לוועדת חוקה חוק ומשפט - ויום אחרי שהתקיימה פגישה רבת משתתפים במשרד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור יצחקי - ביקש בא כוח איגוד המחצבות מהיועץ המשפטי כי רשיונות החציבה יוארכו בשנה, על מנת לאפשר להגיע לנוסח מוסכם של תיקון לתקנות חובת המכרזים. היועץ סירב, בטענה ש"הארכת רשיונות בניגוד לחוק, על מנת להגיע להסכמות עם בעלי הקרקע, אינה מתיישבת עם הוראות הדין".

חוק הוא חוק, ועכשיו החליטו סוף-סוף לאכוף אותו - ומיד, אלא אם יגיעו להסדר אחר. לטענת האוצר, יושבים מזה שנתיים בעלי המחצבות על שטחי המדינה, ללא מכרז. "בעלי המחצבות ניצלו את פסק הזמן הזה, שנועד למצוא פתרון לבעיה, להמשך הפעלת המחצבות", אומרת דרורה ליפשיץ, סגנית בכירה ליועץ המשפטי באוצר.

אז למה לא הוציאו מכרזים? הרי שר האוצר, כאחראי על המשק וכאחראי על חוק חובת המכרזים, אמור היה לדאוג לכך. מסתבר שכולם חיכו, לא ברור בדיוק למה. "נכון שהיה צריך להוציא את זה קודם כל למכרזים, וזה מה שייעשה. הממשלה הניחה, כנראה, שיימצא פתרון, שהרי מאז 98' נעשו נסיונות להגיע להסכמה עם ראשי המחצבות, אבל יש סוף לכל תעלול. די, החגיגה נגמרה". אומרת ליפשיץ.

"כל מה שהשקענו יורד לטמיון"

מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור יצחקי, מרכז את כל הטיפול בנושא ומנסה לחבר בין כל הגופים הנוגעים בו. בדיון שהתקיים בלשכתו סוכם, ש"איגוד יצרני חומר המחצבה ישתף פעולה במהלכים נדרשים לאישור התקנות, על בסיס התקנות שהוגשו בשעתו לוועדת חוקה חוק ומשפט בנושא בדיקת הרשאתה של כל מחצבה בנפרד, בשינויים מוסכמים".

אבל ב-18 בדצמבר התקיימה פגישה נוספת אצל יצחקי, ולדברי בן אורי "הסתבר שהשינויים שמוכנים נציגי הממשלה לעשות בתקנות הם שינויים סמנטיים, שאי אפשר לחיות איתם". גם בסוף השבוע שעבר, וגם בשיחות שהתקיימו ביום ה' האחרון, לא הגיעו להסכמות. בן אורי לא סוגר דלתות, והבטיח לתת תשובות ליצחקי עד הערב (א').

לא בן אורי ולא ליפשיץ מהאוצר מוכנים לנדב פרטים מהמו"מ המתנהל ביניהם, אבל מדברי שניהם עולה, שיש עדיין פערים. בעוד האוצר מאשים את ראשי המחצבות, שהם נאחזים בכוח באתרי החציבה, ואינם מאפשרים לגורמים נוספים להתחרות ולהיכנס לפעולה, אומר בן אורי: "רוצים להוציא מחצבות למכרז? בבקשה. אבל שיעשו זאת על שטחים חדשים, ולא על שטחים בהם הושקעו מיליארדי שקלים.

"אני גם מסכים למכרזים אחרי 49 שנה, כמו שקורה למפעלי תעשייה אחרים, שיושבים על אדמת מדינה. למה אני צריך לצאת למכרז כל כמה שנים? אני רוצה שיבינו שאנחנו תעשייה, שכל מה שהשקענו יורד לטמיון. לא ביקשנו מהממשלה פיצוי על מחצבה שנכשלה, למה שנעביר להם מחצבות מצליחות?"

טירה מסכים. הוא ובן אורי, שבטוח שהבעיה היא לא רק הניסוח אלא גם המהות, ביקשו משרון להקים ועדה ציבורית ומקצועית שתפתור בעיה זו. עד אז, לדבריו, יש לאפשר את פעילותן הסדירה של המחצבות, ולבטל את כל מכתבי ההתראה של המינהל, המורים על אי חידוש רשיון החציבה.

טירה מציע שוועדה כזו תדון, בין היתר, בהוצאת מחצבות חדשות למכרז על ידי מינהל מקרקעי ישראל, לאחר כניסתו לתוקף של חוק חובת המכרזים. כמו כן, עליה לדון בתקופת ההרשאה לחציבה. לטענת טירה, על המינהל להעניק אישורים של 20 שנה לפחות לפעילות המחצבות, ולא לחדש רשיון כל שנתיים, כפי שנעשה עד היום.

יצחקי לא מכחיש אף השקעה, אבל אומר שצריך לקבוע קריטריונים. הוועדה, שאת הקמתה הוא יזם, "תחליט מה שתחליט, ואחר-כך תינתן לבעלי המחצבות אפשרות לערער. הגענו למסקנה המשותפת, שצריך תקנון. השאלה היא נוסח התקנון. ראשי איגוד המחצבות, ורחל זכאי נוימן, היועצת המשפטית של ממ"י, מנסים למצוא נוסח מוסכם שיובא לוועדת חוקה חוק ומשפט - כדי שאפשר יהיה להסדיר את נושא המחצבות מבלי לעבור על חוק חובת המכרזים".

בינתיים, המכרזים לא יוצאים, התקנות לא תוקנו, וכבר מגיע ה-1 בינואר בו צפויה הפסקת עבודתם של עובדי המחצבות. לדברי ליפשיץ מהאוצר, "ראשי המחצבות מהלכים אימים על הציבור. ה-1 בינואר נגזר מרשיונות החציבה של חלק מהמחצבות - ל-50% מהן מסתיימים היתרי החציבה, והיתרי חציבה חדשים לא יינתנו בלי הסדרי חציבה על-פי מכרז או הסכם.

"המחצבות יכולות להמשיך לפעול. ביקשנו מהן להגיע להסדרים באופן פרטני, ביקשנו שכל מחצבה תגיש את טענותיה ומסמכיה. המחצבות חשבו, שיוכלו להמשיך, והמדינה תתעלם מכך. אם הן יסכימו, נחוקק את התקנה ונגיש לאישור לוועדת חוקה. גם אם לא נצליח לחוקק במהירות, נגבש נוסח מוסכם ופתרון למתן גרייס לרשיונות החציבה, ביחד עם היועץ המשפטי לממשלה".

בן אורי בטוח שמדובר בטריק. לדבריו, צריך למצוא פתרון לכל הענף, ולא לכל מחצבה. "אנחנו לא מוכנים שמעמדת כוח יעשו לנו הפרד ומשול. זכותנו לא להסכים, כאנשים שהשקיעו הרבה כסף, ויש להם הרבה מה להפסיד", הוא אומר.

לאבן וסיד לבדה 13 מחצבות, 10 מהן עומדות להיסגר. בן אורי לא מתכוון לפטר בשלב זה את העובדים שלו, אבל הוא כבר הוציא מכתבים בהם הודיע כי ייצאו לחופשה בת שבועיים. לאחר הכרזת סכסוך העבודה על ידי העובדים, ברור לו כבר שגם עובדי המחצבות שלא ייסגרו ב-1 בינואר יצטרפו למאבק.

סנדלר ממש לא מבין, "איך ייתכן שהולכים לשלוח כל-כך הרבה עובדים הביתה ולהשבית את כל הענף, בגלל איזו תקנה ביורוקרטית". הוא תומך במעסיקים, אבל לא סומך על אף אחד, אפילו לא עליהם.

"אנחנו באים בטענות גם אל המעסיקים, שמוציאים מכתבי פיטורים בגלל בעיה ביורוקרטית שאפשר היה לפתור מזמן", אמר סנדלר, והכריז על סכסוך עבודה שמאלץ את בעלי המחצבות להזדרז ולהגיע להסדר. לא, הוא לא חושב שבעלי המחצבות מנצלים את העובדים למאבקם. יחד עם זאת, הוא לא סומך על זה שבעלים חדשים במחצבות יקלטו את העובדים הוותיקים, והוא בטוח ש"הלאמה" כזו תהיה בפירוש "עסק גרוע לעובדים" ותפגע בתנאי העסקתם. בגלל זה הוא גייס לעזרתו את ההסתדרות.

בן אורי עדיין מתעקש על אותה הצעת פשרה, שתמנע אולי את סגירת המחצבות: "יכול להיות, ששנינו טיפסנו על עץ גבוה מדי. באמת ובתמים אנחנו חושבים, שמגיעות לנו המחצבות כמו שהבטיחו לנו, עד גמר עתודות האבן. בשביל לרדת מהעץ שהיועץ המשפטי לממשלה טיפס עליו, יכולה להיות פשרה בהקמת ועדה ציבורית מקצועית בלתי תלויה שתבדוק את הענף, ועד אז שייתנו לנו לחצוב. אם בסופו של דבר יוחלט על קיום מכרזים, כדאי יהיה להבטיח שתהיה העברת מקל מסודרת, ולא ליצור ואקום של חמש שנים".

האם היועץ המשפטי לממשלה ירים את הכפפה שמנכ"ל משרד ראש הממשלה כבר זרק מזמן? לא נותר אלא לחכות ולראות.