גם המתנגדים מסכימים להיגיון, והשמאים ישמחו

אבל, בעוד שתקן מספר 15 המבוסס על תקן בינלאומי מספר 36 (36 IAS) דורש הפרשה לירידת ערך בדו"חות עצמם, ההצעה לתקן 16 המבוססת על תקן בינלאומי מספר 40 (40 IAS) דורשת את גילוי השווי הנאות של הנכסים להשקעה במסגרת הביאורים לדו"חות הכספיים. מדובר כמובן על הבדל משמעותי מאוד. אחרי הכל, לא כולם מפשפשים בדו"חות המלאים ומגיעים לביאורים לדו"חות.

ומעבר להבדל זה, תקן 15 מבטא את עקרון השמרנות ומאפשר רק הפרשה לירידת ערך. המצב ההפוך לא אפשרי, אלא אם מדובר בתיקון ההפרשה שנעשתה בעבר. מנגד, תקן 16 מאפשר במסגרת הביאורים הצגה של השווי הנאות גם אם הוא גבוה מהעלות של הנכס בדו"חות הכספיים, וזה חידוש מהפכני שגורר גם התנגדות עזה.

מכל מקום, ההשפעה של תקן 15 עלולה להיות אקוטית לדו"חות הכספיים. חברות, לא רק בתחום הנדל"ן, יצטרכו, בהתקיים סימני האזהרה המפורטים בתקן, לבחון את ערך הנכסים ולקבוע את הסכום בר ההשבה - הגבוה מבין מחיר המכירה נטו או שווי השימוש. באם סכום זה נמוך מעלות הנכס, יש לזקוף ההפרש להפרשה לירידת ערך.

ההשפעה של תקן 16, להבדיל מתקן 15, אמביוולנטית - נכסים שנרכשו לפני עשרות שנים מוצגים לפי עלות מופחתת נמוכה, וייתכן מאוד ששוויים הנאות עולה על שווים בספרים. עם זאת, נכסים שנרכשו בשנים האחרונות מוצגים בספרים, על רקע ירידות המחירים בשוק הנדל"ן, בערכים העולים על שווים הנאות.

לכן, לכאורה היתה צפויה התנגדות עזה לתקן 15, אלא שבגלל ההגיון הכלכלי הרב שעומד בבסיסו, גם למתנגדים הגדולים לא היתה התנגדות לרעיון, אלא טענות כי תהליך תקינתו אינו תקין. מאידך, לתקן 16 יש מתנגדים רבים. אלה שמתנגדים להצגת ערכים לפי שווי נאות בספרים, חברו לבעלי חברות נדל"ן, שמעריכים שישום התקן יביא להגת נכסים בשווי נמוך מהספרים בביאור, ומעבר לכך מתנגדים בעלי ומנהלי חברות הנדל"ן בגלל העלויות שינבעו מישום התקן, ובעיקר עלויות הערכות השווי שיוזמנו מהשמאים.

הערכות אלה יסופקו לכל הנכסים של החברה ויתבססו על ערכי נכסים דומים והוון תזרימי הכנסות מהנכס המניב, וזאת בעיה בפני עצמה. שיטת הערכה על פי הוון תזרימי המזומנים, שמיושמת גם בתקן 15 (לשיטת שווי השימוש בנכס), תלויה בפרמטרים רבים לא ודאיים המשתנים חדשות לבקרים - שיעור הוון, דמי שכירות, שיעור תפוסה ועוד.