רכבות: "האמא של הפקקים" בדיוק במרכז נתיבי איילון

במסדרון נתיבי איילון מאוחדות מספר תשתיות חשובות: 2 מסלולי דרך מהירה מס' 20, תעלת שיטפונות, מסילות רכבת, קווי חשמל וטלפון. לרכבת ישראל הקצה רוחב של 16.7 מ' ברוטו, ומה שנותר מספיק רק ל-2 מסילות ולרציף נוח ביניהן. מתכנני רכבת ישראל העדיפו לבנות 2 רציפי-צד (במקום רציף אמצעי), וכתוצאה מכך פלשו אל תחום תעלת השיטפונות. כך או כך, עומדות היום לרשותנו 2 מסילות בלבד בקטע שבין תחנת ת"א מרכז (ארלוזורוב, או סבידור) לבין תחנת "ההגנה" (ליד שכונת התקוה) שתיפתח בקרוב.

אל תחנת תל-אביב מרכז מגיעות, כבר היום, 3 מסילות ובקרוב יגיעו 4: 2 מכיוון צפון, בקווי חיפה-בנימינה-חדרה-נתניה-הרצליה, ועוד 2 מכיוון מזרח, בקווי כפר-סבא-ראש-העין-פתח-תקוה-בניברק. גם אל תחנת "ההגנה" יגיעו בקרוב 4 מסילות: 2 בקווי באר-שבע-אשדוד-רחובות-נתב"ג (ואולי גם ירושלים) ו-2 בקווי ראשון לציון-חולון-בת-ים.

אמור מעתה: 4 מסילות בקצה הצפוני של נתיבי איילון (תחנת תל-אביב מרכז) ו-4 מסילות בקצה הדרומי (תחנת "ההגנה"), ובאמצע, בין 2 הקצוות, רק 2 מסילות. ברור, כי מצב זה אינו רצוי ויביא לעיכובים מיותרים לנוסעים בשני קצוות הקטע ולבזבוז ההשקעות ברכישת רכבות ובסלילת מסילות. גם שרברבים אינם מחברים צינור של 2 צול לשני צינורות של 4 צול בתקווה לזרימה רצופה ומסודרת.

ברכבת ישראל הבינו בתקופה האחרונה את המצב המחמיר, ולפני כחצי שנה חושבה עלות התכנון שתידרש להכנת התכנון העקרוני המוקדם להגדלת מספר המסילות. מכאן ועד לפתיחתן לתנועה של המסילות הנוספות הדרושות, דרך כל תהליכי התכנון, האישורים, התקצוב והביצוע, יעברו עוד כ-10 שנים. רק השלמת התכנון המוקדם תארך כשנה וחצי לפי הערכת המתכנן, ויש לנו בישראל, לצערי, היסטוריה של תהליכים ארוכים בהרבה מהאומדנים האופטימיים. גם רכבת ישראל, אשר ראויה לציון לשבח על פיתוח חסר תקדים של השירות לנוסעים, לא יכולה לקצר את משך הזמן הדרוש לפתרון הבעיה.

עד לחילוצנו מהפקק הזה ההולך ומתעבה, תגדל האוכלוסיה של ישראל בכמיליון איש, ורובם יגורו כנראה במרכז הארץ. הביקוש לנסיעות באיזור פקוק זה יגדל בקצב מהיר עוד יותר, כי היזמים הפרטיים (וחלק מהציבוריים) הבינו שהמע"ר (מרכז עסקים ראשי) האמיתי של המטרופולין נפרש לאורך נתיבי איילון, ובקטע הפקוק דווקא.

חוששני, כי בצר לה עומדת רכבת ישראל להשקיע זמן וכסף בתכנון ובביצוע של פתרון אשר אינו ראוי, ולהלן ההסבר.

כבר לפני כ-30 שנה תכננו מהנדסים ישראלים, בהנחיית מומחי תחבורה מחו"ל, את העקרונות של הפתרון הדרוש:

א. להשתמש ברוחב הגדול של תעלת השיטפונות, 20 מ', לתגבור מערכות התחבורה בנתיבי איילון. יכסו את התעלה בתקרת בטון מזוין ועליה יסעו גם מכוניות וגם רכבות, בנתיבים חדשים ובמסילות חדשות.

ב. את מי השיטפונות של נחל איילון יוציאו ממרכז המטרופולין ויעבירו אותם ישירות לים התיכון במנהרה מתחת לגבעות יפו. לא ניתן לכסות את התעלה הקיימת בתקרה, שתהיה הן בגובה מספיק להולכת השיטפונות והן במפלס שיאפשר לרכבות שינועו עליה לעבור מתחת לגשרים החוצים את האיילון.

פתרון רדיקלי זה לא זו בלבד שיכפיל את מספר המסילות ויוסיף נתיבים למכוניות, אלא גם יסלק את אימת השיטפונות מתוך ליבו של המטרופולין, במיוחד אם ישולב באגני השהייה של המים במעלה נחל איילון.

לעומת זאת, מציעים עתה ברכבת ישראל פתרון קצר ראות, שיוסיף רק מסילה אחת ל-2 המסילות הקיימות והמוגבלות. זוכרים את השרברב? את זה שלא יעז להתקין צינור בקוטר 3 צול שיזרים מצינור 4 צול אל צינור אחר של 4 צול? וכיצד מוסיפים את המסילה החדשה? מזיזים "קצת" את מסלול N-B (המוליך צפונה) ומזיזים "קצת" את תעלת השיטפונות, הכל לכיוון מזרח, ובמרווח שייווצר בין התעלה המוזזת לבין המסילות הקיימות יוסיפו את המסילה השלישית.

גם אם יתגברו על המכשולים הפיזיים וימצאו תקציב להזזות היקרות האלה, אזי מזדקרות, עדיין, לדעתי, שתי שגיאות:

א. מסילה אחת (נוספת לשתיים הקיימות) לא תספיק למילוי הצרכים בקטע המרכזי של נתיבי איילון, שהוא עמוד השדרה של מערכת הרכבות במדינת ישראל.

ב. סכנות בטיחותיות חמורות ייווצרו, כי המכוניות הנוסעות במהירויות גבוהות צפונה בנתיבי איילון, יצטרכו לעקוף עמודים של גשרים משני צדיהם. עמודי הגשרים, החוצים את מסדרון האיילון, יישארו במקומם, אבל הכביש יזוז "ויעטוף" אותם תוך יצירת הפתעות, בלבול וסכנות לדוהרים מול העמודים בתוואי המתפתל של נתיבי איילון.

אני מקווה, כי הקהילייה התחבורתית תתעשת ותתגייס למימוש הפתרון המלא והבטוח. מותר לנו גם להמריא על כנפי הדמיון ולפנטז על קירוי המסדרון השקוע של האיילון (זכויות אוויר), שיחזק את המע"ר הצומח שם ויסייע במימון הפרויקט.

ועד אז? עד אז אין ברירה לרכבת ישראל, אלא להשתמש בפתרונות זמניים כגון אלה שהציעו ההולנדים והצרפתיים, ולהגדיל את קיבולת המסילות על-ידי שכלול מערכות האיתות והבקרה.

הכותב הוא ראש התא לתנועה ולתחבורה באיגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות.