מורגן-סטנלי ודין וויטר הפתיעו את וולסטריט

זמן קצר לפני שהושלמה עיסקת מיזוג בנקי ההשקעות הגדולה ביותר בהיסטוריה, היא כמעט והתמוטטה עקב ויכוח בשאלה מי יעמוד בראש העסק. ג'ון מאק ממורגן-סטנלי התעקש לעמוד בראש הפירמידה. מולו התייצב פיליפ פרסל, יו"ר דין וויטר, ואיים כי אם לא יקבל את התפקיד, העיסקה מבוטלת. הוא ניצח.

בתחילת פברואר הודיעו בנק מורגן-סטנלי, אחד הבנקים הגדולים להשקעות בארה"ב, וחברת דין-וויטר, סוחרת ניירות ערך ומנפיקת כרטיסי האשראי השלישית בגודלה בארה"ב, על עיסקת מיזוג שתיצור את בנק ההשקעות וניירות הערך הגדול בעולם, בשווי 24 מיליארד דולר.

האנליסטים קידמו בברכה את העיסקה המפתיעה, ואמרו כי היא תשנה את פני תעשיית הבנקאות, ואולי תגרור מיזוגים נוספים. ואולם, אי ודאות רבה אופפת את עתיד יחסי החברות השונות מאוד זו מזו, ונשאלת השאלה כיצד יסתדרו פרסל, 53, ומאק, 52, האמור להיות נשיא ומנהל בפועל של החברה החדשה.

הבדלי תרבות היוו לא פעם סיבה לכישלון ניסיונות מיזוג בין חברות ברוקרים הפועלות במגזר הפרטי, לבין בנקי השקעות מוסדיים. העיסקה הבולטת ביותר מסוג זה היתה עיסקת שירסון ואחים להמן בשנות ה-80. במסיבת עיתונאים שערכו, המעיטו פרסל ומאק מחשיבות הבדלי התרבות והיריבות האישית ביניהם. הם אמרו, כי תחומי האחריות שלהם חופפים רק בגזרות מצומצמות, ולכן לא יהיה חיכוך רב ביניהם.

דיק פישר, יו"ר מורגן-סטנלי, אומר, כי המיזוג יתן לחברתו הזדמנות נדירה להגדלת הכנסות והזדמנות טובה לייעול ניצול ההון. פישר ציין, כי קיצוץ עלויות ומשרות לא היה אחד השיקולים. ב-1994, נכשלה עיסקת מיזוג של מורגן-סטנלי ואס.ג'י. וארבורג מבריטניה, שנרכש לאחר מכן ע"י סוויס בנק, כאשר לשני הצדדים התברר שיהיה צורך בקיצוצים רבים.

מיזוג חטיבות ניהול הקרנות של שתי החברות יהיה כרוך בקיצוצי משרות. לאחר המיזוג יהיה שווי שתי החטיבות 271 מיליארד דולר, והן יהיו הגורם הגדול ביותר בשוק האמריקני. לואיס הרווי, נשיא חברת מחקר הקרנות דלבר, אומר כי יהיה זה תהליך אבולוציוני בו ישרדו רק החזקים ביותר. כל מי שביצועיו יהיו חלשים יחסית, יועף החוצה.

אחת הסיבות לביצוע המיזוג הוא הצורך של שתי החברות לגוון ולשפר את זרועות ניהול הקרנות והברוקרים הפרטיים שלהן. מורגן-סטנלי רכשה את ואן קמפן אמריקן קפיטל פאנדס תמורת 1.1 מיליארד דולר בשנה שעברה. זרוע ניהול הקרנות של דין-וויטר לא היתה בעלת ביצועים טובים בשנה שעברה, וגם נמתחה עליה ביקורת על כך שהעמלות שהיא לוקחת גבוהות מדי.

ברוקרים זולים וחברות ניהול קרנות השתלטו על %25 משוק הברוקרים בשנים האחרונות. בשנה שעברה רכשה דין-וויטר את חברת הברוקרים לומברד, שהציעה שירות מקוון לסחר מניות באינטרנט. כמו כל בנק אמריקני, גם מורגן-סטנלי שם עין לאחרונה על ניהול כספו של המשקיע הקטן. בשנה שעברה זרמו 325 מיליארד דולר במזומן לקרנות הנאמנות. בעשר השנים האחרונות עלה היקף הנכסים המשפחתיים המושקעים בניירות ערך ביותר מפי 2, ועל פי נתוני "וול-סטריט ג'ורנל", הגיע לכ-%50.

עבור מורגן-סטנלי גלום יתרון גדול בניהול כל הקרנות האלה, משום שהן מעניקות לו זרם יציב וצפוי יותר של הכנסות, פיצוי על הירידות בהיקף ההשקעות המוסדיות. מורגן-סטנלי יוכל גם למכור את ניירות הערך של 3.2 מיליון לקוחות דין-וויטר, ניירות שהוא החתם שלהם בארה"ב ובחו"ל.

כל מניה של מורגן-סטנלי תוחלף ב-1.65 מניה של דין-וויטר, מה שיתן למשקיעי דין-וויטר %55 מהחברה המשולבת. לאחר ההודעה על המיזוג קפצו מניות דיןוויטר ב-2 דולר, לרמה של 40.63 דולר, ומניית מורגן-סטנלי עלתה ב-7.88 דולר, לרמה של 65.25 דולר.

איגוד ניירות הערך האמריקני אומר, כי הון החברה החדשה, וערך ההלוואות ארוכות הטווח שלה, יגיעו ל-32.9 מיליארד דולר, בהשוואה ל-23.5 מיליארד של מריל-לינץ', שהיא, אגב, החברה היחידה שהצליחה עד עתה לשלב בנקאות השקעות וחברת ברוקרים. ההכנסה המשולבת של החברה, שתיקרא "מורגן-סטנלי, דיןוויטר דיסקאבר" תגיע ל-22.1 מיליארד דולר. ההכנסה נטו בשנה שעברה היתה 1.9 מיליארד, בהשוואה ל-25 מיליארד ול-1.6 מיליארד של מריל-לינץ' בהתאמה.

מאק יזם את השיחות אם פרסל, לאחר ששיחות וורבורג שלו נכשלו. במהלך 24 שנותיו במורגן-סטנלי יצר לעצמו שם של מקצץ עלויות ומקים עסקים חדשים. בשנות ה-80 תמך בכניסה לשווקים זרים, וכעת יש לבנק כ-4,000 עובדים בחו"ל ב-25 מדינות. הוא החליף את הנשיא הקודם, רוברט גרינפילד, ב-1993, וזיעזע את השמרנות שאיפיינה את החברה עוד לפני שנת 1986, בה יצאה לבורסה.

בשעה שהקונגרס האמריקני החל להסיר את המגבלות שהוטלו על החברה האם, ג'יי.פי. מורגן, בשנת 1933 (אשר חייבו אותה להפריד את בנקאות ההשקעות מהבנקאות הפרטית, ולהקים את מורגן-סטנלי ב-1935), חשש מאק מכך שחברתו תהפוך למטרה גדולה מדי אם לא יכרות ברית עם חברת בנקאות פרטית גדולה. זה מה שהביא אותו לחפש את פרסל.

דין-וויטר, שמורגן-סטנלי סייעה בהנפקתה בבורסה ב-1993, סיימה אז 12 שנים קשות בהן היתה חלק מרשת חנויות הכלבו והקנייה באמצעות הדואר, סירס-רובק. פרסל, אז יועץ במק'קינסי, יעץ לסירס-רובק לרכוש את דין-וויטר ב-1981 תמורת 661 מיליון דולר. לאחר מכן הצטרף לסירס וניהל את היחידה הפיננסית שלה. למרות שהרעיון של סירס למכור מניות להמונים באמצעות "קיוסקים" לא פעל מעולם, פרסל מימש את רעיונו ליצור מערכת הפצה זולה של קרנות נאמנות לציבור מהמעמד הבינוני. דין-וויטר הפסידה הון לפני שענף הקרנות החל לפרוח בשנות ה-90.

פרסל נראה חריג בנוף של וול-סטריט. הוא חי חיים פשוטים בפרברי שיקאגו עם רעייתו ושבעת בניהם, אולם חברים מתארים אותו כ"הישגן-יתר כפייתי". בגיל 27 הוא היה למנהל הראשי הצעיר ביותר של מק'קינסי, ובגיל 32 הפך המנכ"ל הצעיר ביותר. לאחר חודשים רבים של שיחות ומו"מ, הפכו השיחות בין מאק לפרסל לרציניות בדצמבר האחרון. המעורבים נפגשו בחשאי והשתמשו במילות קוד כדי למנוע הדלפות. השיחות כונו בשם "פרוייקט ריינג'ר". בתחילת החודש הם נפגשו בתא פרטי במסעדת יוקרה במנהטן, כדי לפתור את הבעיות האחרונות. בסוף הארוחה הם לחצו ידיים על אחת העיסקאות הגדולות ביותר בתולדות בנקאות ההשקעות.

וול-סטריט מוצף כעת שמועות בשאלה מי יהיה הבא בתור. יש סבורים, שבנקרס טראסט יהיה מעוניין לרכוש את אחים להמן. מניותיהן של חברות ברוקרים איזוריות כ-AG EDWARDS מסנט-לואיס ו"לג מייסון" מבולטימור זינקו בעקבות שמועות שהן בתוך המשחק. יום אחד בלבד לפני שנמסרה ההודעה על העיסקה, עוד חשבו בוול-סטריט שמורגן-סטנלי עומדת לרכוש דווקא את פיין-וובר.

מספר אנליסטים אומרים, כי האחים סולומון, שעד לפני חודשיים סברו שהיא על הכוונת של HSBC HOLDINGS, עשויה להצטרף לאחים להמן ולנסות לרכוש את פיין-וובר. כמעט הכל נראה אפשרי. אחד הבנקאים גם אמר, כי החברה החדשה יכולה להתמודד יפה על צ'ייס-מנהטן. « « מורגן-סטנלי ודין וויטר הפתיעו את וולסטריט « עיסקת המיזוג, בהיקף 24 מיליארד דולר, בין בנק ההשקעות מורגן-סטנלי וחברת הברוקרים וכרטיסי האשראי דין-וויטר יצרה את בנק ההשקעות הגדול בעולם * בניו-יורק סבורים כי העיסקה עשויה לגרור עיסקאות דומות בבנקאות העולמית