מנכ"ל המינהל יעקב אפרתי, היועצת המשפטית רחל זכאי-נוימן ומנהלת האגף החקלאי
שולה בן-צבי, מגבשים עכשיו את התגובה להצעה של החקלאים, שהוצגה למינהל באמצעות
יונתן בשיא ונחום איצקוביץ'. סוף סוף מתחיל הוויכוח על השאלה, מהו סכום ההיוון
הראוי ל-2.5 דונם שרוצה כל חקלאי? יש לזכור, ה-2.5 דונם כוללים כבר זכויות
בנייה של 375 מ"ר ב-3 יחידות דיור (160 מ"ר ועוד 160 מ"ר ועוד 55 מ"ר).
הצעת הפתיחה של החקלאים היא היוון לפי מקדם של 3.75%. מהיכן לקוח המספר הזה?
ממבצע ההיוון בצמודי קרקע בסקטור העירוני, שהתחיל ב-1996 עם 3.75%, כשכל שנה
המקדם עלה ב-20%, והסתיים בשנת 2001. זה היה מבצע מוצלח מאוד, שבו המצטרפים
קיבלו כבונוס עוד תקופת חכירה. כ-50 אלף משפחות היוונו את הנכס ונפרדו - עד
כמה שזה אפשרי - מפקידי המינהל.
כלומר, החקלאים מבקשים תנאי מבצע, תוך אימוץ כללים מהסקטור העירוני. בכך הם
מציבים מיד את השאלה האם זה מוצדק, שהרי בסקטור העירוני המגרש והזכויות בו
קטנים יותר בדרך כלל; העירונים היוונו במחיר הזה כשערכי הנדל"ן היו גבוהים
בהרבה; ומעל הכל, בסקטור העירוני שילמו דמי חכירה ראשוניים, בניגוד לסקטור
החקלאי, שברובו לא שילם דמי חכירה ראשוניים וגם משלם דמי חכירה סימליים - 600
שקל לשנה לנחלה.
אפשר להיות דווקני עם הסקטור החקלאי, ולספור כל שבר אחוז וכל מטר מרובע, אבל
זה לא יוביל לשום מקום.
אפשר להתפשר. כנגד הטיעון "לא שילמו דמי חכירה ריאליים", הם יקבלו עכשיו "תנאי
מבצע עירוני", אבל בעתיד הם ישלמו משהו למינהל, בכל פעם שירצו לפצל חלק מאותם
2.5 דונם. כמה? נניח 50% מעליית שווי הקרקע. זו יכולה להיות פשרה הוגנת, וחבל
אם הקשת הדמוקרטית תרוץ לבג"ץ על פשרה כזו.
יש הבדל מהותי בין הקיבוצים והמושבים. במושבים אפשר אולי לדבר על 2.5 דונם
סביב הבית. בקיבוצים מדובר בתרבות מגורים אחרת לגמרי - בתים קטנים יותר וגם
דירות קטנות בבנייה רוויה של שתי קומות - וכל דיבור על 2.5 דונם צמודים לכל
נחלה משמעותו להרוס את הקיבוץ פיזית ולבנות אותו מחדש במבנה של מושב. לכן,
בקיבוצים אולי לא תהיה ברירה אלא לדבר על זכויות בנייה בהיקף של 375 מ"ר לנחלה.
במקביל, שרת החקלאות ציפי לבני מארגנת לקיבוצים אופציה להפוך למושב עובדים.
הקיבוצים משום מה חושבים שהמודל הראוי לחיקוי הוא המושב, ולא ביקשו אופציה
של מעבר ליישוב קהילתי. זה מוזר, כי המושבים עצמם כבר מזמן מצויים, במודע או
לא במודע, בתהליך של הפיכתם ליישובים קהילתיים.
ביסודו של המו"מ על מקדם ההיוון מתרחש תהליך פרשנות חיובי ברוח בג"ץ הקרקעות
וצדק חלוקתי: ניסיון למצוא תנאים דומים לשני סקטורים, חוכר עירוני וחוכר חקלאי.
באותה הזדמנות, יהיה נכון אם החקלאים ייפרדו מהמינהל, לפחות לגבי שטחי המגורים
שלהם. יהיה גם צודק להשתחרר מעולה של הסוכנות ותביעותיה. ויהיה עוד יותר בריא
אם גם לרשם האגודות השיתופיות לא תהיה יותר שום מעורבות בחיים המוניציפאליים
בסקטור החקלאי.
ולסיום, הצעה למחקר: אם שני סקטורים מסכימים על תנאי מבצע הנשענים על ההוא
מ-1996 ב-3.75%, האם בדיור הציבורי, סקטור שבו שילמו שכר דירה (אמנם לרוב לא
ריאלי), מבצעי מכירת הדירות התנהלו באותם תנאים?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
