"לערביי ישראל אין נגישות שווה למשאבים ולקבלת ההחלטות"

עמותת "במקום": "האוכלוסייה הערבית נתפסת כאיום, וכך הממסד מתייחס אליה מבחינה תכנונית" * העמותה פועלת במגזר הערבי בכמה ערוצים: הציבורי - במסגרתו התנגדה לכביש הטבעת המזרחי בירושלים, הגישה בג"ץ נגד אי הכללת הכפר הבדואי כמאנה בתוכנית המתאר המקומית, והחינוכי - בו היא מקיימת סדנאות תכנון והכשרה

חוסר פיתוח ותחושת אי צדק מרחבי הם דברים שרואים בעיניים", אומרת ד"ר טובי פינסטר, גיאוגרפית, מתכננת ערים ויו"ר עמותת "במקום - מתכננים למען זכויות תכנון".

עמותת "במקום" הוקמה ב-1999 על-ידי אנשי מקצוע מתחום התכנון ומדעי החברה, מתוך תפיסה רב תחומית. העמותה הוקמה על רקע התנסות כל אחד מהמייסדים עם אפליה בזכויות תכנון, או פגיעה בהן.

"האני מאמין של העמותה מתייחס לעבודה מול אוכלוסיות מוחלשות, על בסיס סוציו-אקונומי, אתני ותרבותי", אומרת פינסטר. "היא עובדת לטובת צדק חברתי, שיוויון מרחבי, ונגישות שווה למשאבים ופיתוח.

"הערבים אזרחי ישראל הם קהילה מוחלשת, שאין לה נגישות שווה למשאבים ולתהליכי קבלת החלטות. זוהי אוכלוסייה בעלת פחות משאבים לשכירת אנשי מקצוע שיסייעו לה, היא נתפסת כאיום על ידי הממסד וכך הוא מתייחס אליה מבחינה תכנונית".

האוכלוסייה הערבית מחזיקה ברוב הקרקע הפרטית בישראל, ולכן היא מושפעת במיוחד מהחלטות תכנוניות. פינסטר אומרת, כי עד למחצית שנות ה-80 היה נתק כמעט גמור בין הממסד התכנוני לאוכלוסייה הערבית - לתושבים לא היו כלל תוכניות מתאר, וכל בנייה כתוצאה מגידול טבעי הפכה אוטומטית לבלתי חוקית.

האוכלוסייה לא שותפה בתהליכי תכנון ונוצרה התנגדות על רקע הפקעת הקרקעות, אולם מאז שנות ה-80 חל שינוי, והרשויות החלו להכין תוכניות מתאר ליישובים הערביים. "בעשור האחרון הדור הצעיר והמשכיל מודע יותר לזכויותיו, ובעלי מקצוע כמו אדריכלים ומתכננים מקרב האוכלוסייה הערבית החלו לפעול בסוגיות תכנון", ציינה ד"ר פינסטר.

עמותת במקום פועלת במגזר הערבי במספר ערוצי פעילות. אחד מהם הוא הערוץ הציבורי, בו עסקה במספר פרויקטים, שאחד מהבולטים בהם הוא התנגדות לתוואי כביש הטבעת המזרחי בירושלים. תוואי הכביש, המתחיל מכביש מעלה אדומים ועובר מזרחית לעיסאויה וא-טור, חוצה את שכונות ודי-קדום, ג'בל מוכבר ושכונות נוספות. הכביש מתפצל לקראת סופו לרמת רחל ולהר-חומה.

התוכנית המתארית לכביש אושרה בשנות ה-90, ועתה מסתיים התכנון המפורט שלו. "אנו לא מתנגדים לכביש עצמו, שכבר אושר ברמה המתארית, אולם ברמת התכנון המפורט ישנו מקום רב לשינויים", אומרים ב'במקום'. העמותה הגישה התנגדות עקרונית לכביש ועוד 15 התנגדויות פרטניות - בנוסף ל-100 התנגדויות פרטיות שהגישו תושבים בנושא קניין, באמצעות עורכי דין פרטיים.

אחת מטענותיה של במקום היא, כי במקרים רבים נסלל חלק עיקרי של הכביש על שטח המוגדר מבחינה סטטוטורית כשטח ירוק שהבנייה בו אסורה. בפועל נבנו בו בנייני מגורים רבים על-ידי ערביי מזרח ירושלים. התוצאה היא, כי הכביש למעשה עובר בשטח בנוי לכל דבר, וחוצה איזורי מגורים כמו ודי-קדום או ג'בל מוכבר. "אמנם מדובר בבנייה בלתי פורמלית, אך מדובר למעשה בשטח בנוי לכל דבר ולא ניתן להעביר אוטוסטרדה באמצע שכונה. בצור באחר נוצר מצב בו הכביש מפריד בין מרכז הכפר לבית הספר", טענו ב"במקום".

בעיה נוספת היא הפקעת קרקעות לאורך התוואי, לצורך תמיכת הכביש. זאת ניתן לעשות על ידי הוספת קירות תמך - התופסים פחות שטח אך יקרים יותר, או על-ידי בניית שיפועים בשוליים - הדורשים שטח נרחב יותר אך הקמתם זולה.

"ראינו שבמקומות רבים נעשה שימוש גובר בשיפוע טבעי של הקרקע, ואפשר היה לצמצם את הפקעת הקרקעות על-ידי בניית קירות תמך", טוענים ב"במקום".

במקומות אחרים מצאו אדריכלי "במקום" בתים המיועדים להריסה במזרח ירושלים, שלדעתם ניתן להימנע מהריסתם על-ידי הכנסת תיקונים בתוואי הכביש. ב"במקום" מתלוננים גם על שימוש עודף בכבישים רוחביים, המקשרים בין השכונות עצמן לבין כביש הטבעת, דבר שיוצר גישת יתר לרכב וסלילת כבישים מיותרים: "ברור שלא ניתן להימנע מהריסה של חלק מהבתים והפקעת קרקעות מסוימות, אולם ניתן בהחלט לצמצם את הפגיעה, כמו למשל על-ידי צמצום שולי הדרך".

עניין נוסף בו עסקה העמותה, בשיתוף עם מרכז "עדאלה", הוא הגשת עתירה לבג"ץ בשל אי הכללת חלק מהכפר הבדואי כמאנה בתוכנית המתאר המקומית שהוכנה עבורו.

כמאנה הוא כפר בהר כמון המורכב משלוש שכונות: כמאנה מערב, כמאנה מזרח ושכונת ג'לסה. הכפר על שלוש השכונות קיים עוד טרם קום המדינה, ובשנות ה-80 הוקמו באיזור המצפים כמון ומכמנים. ב-1999, במסגרת ההכרה במספר יישובים בלתי מוכרים בצפון, זכה הכפר להכרה מצד המדינה, והוחלט להכין לו תוכנית מתאר מקומית. "בשלב הראשון הוחלט להכין תוכנית שתכלול את שלוש השכונות, אולם בעקבות התנגדות תושבי הסביבה היהודיים הוחלט בסופו של דבר לכלול בה רק את השכונה המזרחית והמערבית", אומר האדריכל אלי אילן מבמקום.

תושבי ג'לסה נדרשו להתפנות מהשכונה, ולעבור לתוך השטח שבתוכנית המתאר. הטענה הייתה, שהתפתחות כפר גדול ככמאנה תשתלט על השטח ותחסום את המרחב שבין מכמנים לכמון.

"התחושה שלנו הייתה", אומרים ב"במקום", "שקיימת חרדה גדולה בקרב התושבים היהודים על הרכס, וזו הסיבה שהוחלט כי תושבי ג'לסה יעזבו את אדמתם. לדעתנו, התפיסה הבסיסית צריכה להיות שונה לחלוטין. בין השכונה המזרחית והמערבית עובר ואדי עמוק, ואם מסתכלים על הישובים בצורה מתחשבת בתנאי הקרקע, רואים כי למעשה אין ישוב המאיים על יישוב אחר".

בעקבות חוות הדעת שהוגשה לבג"ץ, קבע בית המשפט, כי הוועדה המחוזית תכין תוכנית מתאר חדשה, שתכלול גם את ג'לסה. "יש אי שיוויון זועק בין יחס ועדות התכנון כלפי האוכלוסייה היהודית והערבית. איני מאמין שהיו מכינים תוכנית דומה, שכוללת פינוי שכונה שלמה, אם היה מדובר ביישוב יהודי", אמר אילן.

בנוסף פועלת "במקום" במגזר הערבי גם בנתיב חינוכי, ומקיימת סדנאות הכשרה. לפני שנה ערכה העמותה סדנה זכויות תכנון ביישוב הבדואי קסר אלסיר בנגב.

לפני שנה וחצי קיבל היישוב הכרה מהממשלה, ומטרת הסדנה הייתה לסייע לקהילה להגדיר את צרכי היישוב ואת החזון שלה לגבי תכנונו העתידי וכיווני הפיתוח. "פעלנו עם התושבים וביחד איתם כדי להגדיר את הצרכים ולתת להם כלים ואת השפה המקצועית של תהליכי התכנון", אומרת ד"ר פינסטר.

סדנאות מקבילות מתקיימות עתה גם ביישובים אבו-גוש וביישוב הבדואי ביר-הדאג'. זאת, במקביל לסדנאות דומות המתקיימות לאוכלוסיות יהודיות - שכונת הקטמונים בירושלים, פרויקטים של פינוי-בינוי בתל-אביב וכו'.

לאחרונה הכינה העמותה מסמך הבוחן את מצב זכויות התכנון בישראל, והמכיל נתונים לגבי רשויות מקומיות. להלן מספר נתונים הנוגעים לאוכלוסייה הערבית מתוך מאגר מידע זה.

* בישראל 186 רשויות מקומיות - 76 מתוכן ערביות.

* 65.8% מהאוכלוסייה הערבית מתגוררת ביישובים ערבים מוכרים, 23.7% בערים מעורבות, 4.1% גרים ביישובים מוכרים במסגרת מועצות איזוריות, ועוד 6.4% גרים ביישובים חסרי מעמד מוניציפלי. * הרשויות הערביות בולטות בשטח שיפוט קטן יחסית, ו-76% מהם משתרעות על פחות מ-10 אלפים דונם. ב-66% מן הרשויות הערביות מתגוררים פחות מ-10 אלפים נפש - לעומת 40% מהרשויות היהודיות.

* ב-2000-1990 גדלה אוכלוסיית 76% מהרשויות הערביות ב-30% ויותר - בהשוואה ל-60% מהרשויות היהודיות. הגידול ברשויות הערביות נובע מריבוי טבעי.

* רוב הרשויות הערביות נמצאות באשכולות התחתונים של המעמד החברתי-כלכלי בישראל.

* משאבי הקרקע של הרשויות הערביות מצומצמים. ברשויות הערביות שבמחקר מתגוררים 12.5% מאוכלוסיית ישראל, אולם שטח השיפוט שלהם הוא 2.56% משטח המדינה. רק ל-4 רשויות ערביות יש ועדה מקומית לתכנון ובנייה - לעומת 60 רשויות יהודיות.