מרכז אמריקה: ניסיונות עילאיים לשיקום התדמית במאמץ למשוך משקיעים זרים

אם הדבר הראשון אותו בוחנים הוא המחיר הממוצע בשוק, אחד הדברים החשובים האחרים הוא התשתיות הקיימות או לא, באותה מדינה.

דעה רווחת היא, כי במידה ומדינה מתפתחת מאפשרת שירותים דומים לאלו של מדינה מפותחת, סביר להניח, כי המחירים שם יתכנסו לאלו של המדינה המפותחת. אלא שאין הכרח שעסקאות כדאיות ימצאו בדרך כלל במדינות בהם רמת החיים נמוכה יותר מאלו שבארה"ב ובאירופה. המטרה תהיה מציאת השילוב בין השתיים. שילוב מסוג זה, של איכות עם מחירים נוחים, ניתן למצוא בלא מעט מדינות מרכז אמריקה. להלן סקירה חלקית של השווקים הבולטים באיזור:

הונדורס

כמו רוב המדינות באיזור, הונדורס היא שילוב של היסטוריה רוויית דם, אסונות טבע, עוני גדול מאוד, צומת מרכזית של סחר בסמים, מאבקים טריטוריאליים, שלטון מושחת ועוד דברים רבים וטובים אחרים, שאמורים להותיר את המשקיעים הרחק מטגוסיגלפה הבירה.

מדובר במדינה התלויה מאוד בסיוע החוץ שלה, בדיוק כפי שאירע לאחר התקפת ההוריקן מיטץ' בשנת 1998, כשכפרים רבים לחופו של האוקיאנוס האטלנטי נמחקו מהמפה וכ-7,000 איש קיפחו את חייהם. על פי הערכות, הסופה הסיגה את הכלכלה המקומית 20-15 שנה לאחור.

אך יחד עם זאת ולמרות התמונה העגומה, עדיין ישנם מספר אמריקנים, קנדים ואירופאים אמיצים, שמצאו בהונדורס את מקומם ואין בכוונתם לזוז לאף מקום אחר.

יש להם סיבה טובה לכך לפחות אם בוחנים את ההשקעה שלהם. תמורת פחות מ-100 אלף דולר ניתן לרכוש דונם קרקע על חוף הים כולל הבית שבונים עליו.

כשרוכשים שטחים גדולים יותר, נניח למעלה ממאה אקרים, המחיר צונח ל-5,000 דולר לאקר. יש לא מעט חברות מקומיות המתמחות בתפירת עסקאות למשקיעים זרים, הרוצים להשקיע את כספם בנדל"ן.

סה"כ מדובר במדינה עם 6.5 מיליון תושבים, הגרים על שטח של 112 אלף קמ"ר. התוצר המקומי עומד על כ-2,100 דולר לנפש והתעשייה נשענת על חקלאות (34%), תעשייה (21%) ושירותים (45%).

המדינה הייתה בעבר מרכז תרבות המאייה, וכיום תחת שלטונו של הנשיא ריקרדו מדורו, היא משוועת להשקעות זרות, גם בענף הנדל"ן

ניקרגואה

יש מדינות ויש מדינות. בחלקן אתה מרגיש בעתיד, ובחלקן כמו במרכזו של סרט בערוץ ההיסטוריה. ניקרגואה היא אולי הדוגמה הטובה ביותר להיסטוריה החוזרת על עצמה.

מדינה הממוקמת בלב אמריקה הלטינית, משתרעת על שטח של 130 אלף קמ"ר של יערות טרופיים עבותים במזרח, מישורים רחבים ואגמים במערב, והרים במרכז, ושלטון לטינו אמריקני טיפוסי על כל מאפייניו.

בשנות ה-80 הייתה ניקרגואה, כמו רוב מרכז אמריקה, גראונד זירו של המלחמה הקרה בין שתי מעצמות העל. כיום, השלטון הדיקטטורי של המפלגה הסנדיניסטית המרקסיסטית נעלם, והמדינה מנסה למשוך כמה שיותר משקיעים מערביים.

מרכז אמריקה בפרט ומדינות כמו ניקרגואה הפכו למקום טרנדי של אמריקנים הפורשים לגמלאות ומחפשים מקום לנוח בו.

אפשרויות ההתפתחות בניקרגואה גדולות מאוד, מאחר והמדינה כמעט ולא מפותחת. השלטון המקומי, בראשותו של הנשיא אנריקה בולאנוס, עושה רבות על מנת לקדם את המשקיע המערבי, בעיקר על ידי כיפוף למכביר של החוק. אלה שפספסו את הזדמנויות נדל"ניות בפנמה וקוסטה ריקה השכנות, עדיין יכולים למצוא הזדמנות או שתיים בניקרגואה.

אין כמעט במדינה הגבלות על רכישת נכסים על ידי זרים, והיעדים המרכזיים אליהם פונים המערביים הם העיר גרנדה והחוף הפאסיפי של המדינה, לא הרחק מהבירה מנאגווה.

חשוב במיוחד לבחון נכסים שהחליפו ידיים בשנות ה-80 העליזות של ה"קונטרס". ניתן לעשות זאת בנקל על ידי שכירת שירותיו של עו"ד מקומי.

חשוב לבקש מהמוכר העתק של רישום הנכס, מעין נסח טאבו (propiedad de escritura) המוכיח, כי הנכס "נקי" משעבוד, ואינו שייך לגוף זה או אחר.

מערכת המיסוי המדינה גמישה למדי עבור זרים. תשלום המס על נדל"ן במדינה עומד על 1% מערך הנכס והוא משולם פעם בשנה. מחירי השכירות בבירה נעים כמו בכל מקום אחר על פי המיקום והגודל. כך למשל, דירת שני חדרים במרכז העיר, באחת מהשכונות היוקרתיות תושכר תמורת 700 עד 800 דולר לחודש. המחיר עבור דירה דומה באיזורים איכותיים מעט פחות, תושכר בין 350 ל-500 דולר לחודש.

המחיר לרכישת דירה ממוצעת נע בין 150 ל-250 אלף דולר, מחיר לא נמוך כלל, אך ככל שמתרחקים מהבירה לעבר החוף הפאסיפי או מזרחה לעבר היערות, המחירים צונחים משמעותית.

ניקרגואה היא אחת המדינות העניות ביותר בחצי הכדור המערבי עם נתוני מקרו נמוכים ביותר. התוצר המקומי עומד על 2,500 דולר לנפש, והחוב החיצוני עומד על כ-6 מיליארד דולר המהווים כמחצית מהתוצר המקומי.

קוסטה ריקה

קוסטה ריקה החלה למשוך משקיעים זרים מעט לפני שאר מדינות מרכז אמריקה. המדינה הקטנה, 51 אלף קמ"ר, כשני שליש משכנתה פנמה, ממוקמת בדיוק בין שני האוקיאנוסים, האטלנטי והפסיפי, והיא נחשבת למקום נוח מאוד מבחינת המשקיע האמריקני או האירופאי.

האקלים הנוח במקום כונה לא פעם "האביב הנצחי" שמשך לא מעט אמריקנים לקראת גיל פרישה שחיפשו מקום להניח בו את ממונם וראשם. המדינה הקטנה במרכז אמריקה נחבאת אל הכלים בדרך כלל, ואינה מגיעה לראש הכותרות כמו שכנותיה. סערות או הוריקנים תקופתיים הם עיקר הכותרות בעיתונים המקומיים.

המדינה קיבלה את שמה מכריסטופר קולומבוס ב-1502, שנת גילויה. משמעות השם היא "החוף העשיר", והמדינה נהנית מאחד המשטרים הדמוקרטים והיציבים יותר במרכז אמריקה. הסיבה המרכזית לכך היא היעדר צבא מקומי ותמיכה מהותית מהדוד סם.

מעבר לכך, האינטרס האמריקני במדינה הקטנה הוא בעיקר אסטרטגי, וקרבתה לפנמה ולתעלה שחוצה אותה. כמו כל מדינה, גם בקוסטה ריקה יש שיעור פשיעה, אם כי הוא נמוך מאוד ביחס למדינות השכנות.

הנדל"ן במדינה זול באופן יחסי לארה"ב. מומחים מקומיים גורסים, כי נכסים זהים באיכות וגודל נמכרים בשיעור נמוך של עד 30% מהמחירים בארה"ב. אם המחיר גבוה יותר, אין כל מניעה מכניסה למו"מ אינטנסיבי, שבסופו של דבר עשוי להניב תוצאות.

בעשור האחרון מחירי הנדל"ן ראו רק כיוון אחד - הרקיע, דבר שצמצם את ההיצע בצורה משמעותית. המציאות הטבות ביותר הן שטחים חקלאיים המיועדים לפיתוח, מוכר לנו מעט.

מחוץ לבירה סאן חוזה, המחירים יכולים לנוע בין 1,000 ל-5,000 דולר לאקר. קרקעות עם נופו של הים, יכולות להגיע גם למחירים יותר גבוהים של 10,000 עד 30 אלף דולר לאקר, וקרקע על החוף עצמו יכולה להימכר תמורת 50 אלף דולר לאקר. כמובן שברכישת שטחים גדולים של 40-50 אקרים, המחיר צונח פלאים לכמה אלפי דולרים בהתאם למיקום. אוכלוסיית המדינה קטנה, כ-3.8 מיליון והתוצר לנפש עומד על 4,300 דולר. התעשיות המרכזיות במדינה הם תיירות, קפה, בננות, סוכר ואלקטרוניקה כשהמדינות המרכזיות הסוחרות עמה הן ארה"ב, גרמניה ואיטליה. הנשיא אבל פצ'קו טרוד בעיקר בירידה ממספר התיירים אחרי 11 בספטמבר, ופחות במתרחש מעבר לים.

פנמה

מספר אירועים העלו את פנמה לכותרות בתקופה האחרונה ולא מדובר בתעלה המפורסמת שלה או ברודן המוכר לשמצה, מנואל נורייגה. פנמה הודיעה לא מכבר יחד עם טייוואן, כי עד סוף 2003 הן יחתמו על הסכם סחר חופשי, המדינה הראשונה בעולם שתעשה כן.

כמו כל מדינה במרכז אמריקה, יש לה את הבעיות הרגילות של פשיעה, סמים פרוטקשן ושאר ירקות. אך עם הסתלקותו של נורייגה בסוף שנות ה-80, המדינה שינתה כיוון.

מחירי הנדל"ן במדינה החלו אט אט לעלות, ובחמש השנים האחרונות הן צברו תאוצה חזקה. בית לחוף האוקיאנוס הפסיפי עם 3 חדרי שינה, שעלה בעבר 7,000 דולר עולה כיום 35 אלף דולר.

פיסות הקרקע שהולכות ואוזלות נמכרות כיום בין 10,000 ל-12 אלף דולר לאקר. רבים מהשטחים נחטפים למטרת בניית נדל"ן מניב, בד"כ מלונות.

למרות זאת, המומחים מזהירים עדיין משחיתות ברמה זו או אחרת בשלטון המרכזי. הנשיא מירייה אליסה מוסקוסו רודריגז מנסה בכל כוחו לעצור את התופעה.

כשנכנסים להשקעות בפנמה מומלץ להצטייד בעו"ד מקומי עם המלצות שיכול להוביל אתכם בנבכי הבירוקרטיה המקומית. בחלק מאיזורי המדינה, לאינדיאנים יש עדיין בעלות על הקרקעות והמו"מ עמם שונה במקצת.

ישנן חזקות שונות על הקרקע במדינה, וחשוב לבדוק היטב של מי הבעלות לפני ואחרי. הדרך הטובה ביותר לפעול במדינה היא דרך חברה מקומית היכולה להגן טוב יותר על ההשקעה.

לאחרונה דובר בין היתר על פרויקט חדש של התעלה. "המעבר בין הימים" - כך נהוג לכנות את תעלת פנמה, שכעת, אחרי 87 שנים של היסטוריה צבעונית מאוד, עומדת לקראת פרק חדש בחייה, כמרכז תיירותי ועסקי מרכזי בחצי הכדור המערבי.

פרויקט שיפור תשתיות בהיקף של למעלה ממיליארד דולר עתיד להביא לבנייה של מעברים חדשים ושיפוץ של אלו הקיימים.

רכבות מתוכננות לנסוע לאורך מסילת ברזל חדשה שתוקם במקביל לתעלה. בעוד שמשקיעים פרטיים שמים את עיניהם להשקעה בשני עברי התעלה, הממשל הפנמי מתכנן להשתלב עם רכבת קלה שתחבר בין אלו.

בתעלה, שנפתחה לשיט ב-1914, עוברים מדי יום כ-40 כלי שיט, המורמים ומורדים חזרה על ידי מערכת של משאבות ושערים המווסתים את גובה המים בין שני הצדדים.

בניית התעלה החלה עוד במאה ה-16 על ידי הספרדים, ומאוחר יותר במאה ה-19 על ידי הצרפתים.

לבסוף, בשנת 1903 נטלו האמריקנים את המלאכה לידיהם, וכעבור 10 שנים נפתחה התעלה בקול תרועה רמה. במהלך העבודות קיפחו את חייהם למעלה מ-30 אלף איש מתוך 80 אלף העובדים.

התעלה נחשבת לאחד הפרויקטים הגדולים שנעשו בהיסטוריה האמריקנית, והושקעו בה למעלה מ-600 מיליון דולר בערכים של תחילת המאה ה-20 (למעלה מ-10 מיליארד דולר במונחים של היום).