אמריקה, מאחורייך

אמנם יש משהו עצוב בצעירים. באופן שהם תמיד צריכים להיות צעירים. ב"בליינד דייט" האמריקאי לבחור תמיד יש אוטו גדול והוא תמיד מוריד את הבחורה אצלה בבית בתום הפגישה.

התוצאה פושרת למדי. בגרסה הישראלית, "דאבל דייט", דנה מודן החדשה ורועי לוי המעט עייף מנחים תוכנית מושחזת, מצחיקה ואכזרית.

בגרסה הציונית לא מדובר בשטויות של אהבה, הדייט הוא זירת התנצחות שכל אחד מהצדדים בה (מדובר תמיד בבחור ובחורה) מנסה לגבור על האחר.

באחד הפרקים הזוג יוצא לרקוד בדיסקוטק לאחר ארוחת ערב שבמהלכה התרברב הבחור עד בלי די בכיבושיו הרבים. משהגיעו לרחבת הריקודים הנערה, שהייתה פחות דומיננטית בניסיונותיה להרשים, עוברת לרקוד בלהט עם כל מה שזז (וגם מה שלא - עמוד במרכז הרחבה), למעט הבחור מהדייט. הבחור נותר שתול בצד האולם, ובועות פופ-אפ לעגניות מקיפות אותו מכל עבר.

נראה שבעוד שהאמריקאים ניסו למצוא מכנה משותף, להידבר ולהתקרב, שני הישראלים הגיעו כדי להיאבק, להשתחצן ולהשפיל אחת את שני ואחד את השנייה.

מדע האנתרופולוגיה, שהחל בחסות הקולוניאליזם האירופי, התמקד בתחילתו אך ורק בחברות חוץ אירופיות לא לבנות, שהוגדרו פרימיטיביות, ואחר כך אף עסק בבני עניים.

כששאלו את האנתרופולוגים מדוע אינם מפנים את המבט אל המעמדות השבעים של חברות המערב, ענו אלה כי האדם הלבן, הבורגני, המשכיל, בהיותו מודע לסביבתו ולטקסיו ולעצם ההתבוננות של האנתרופולוג, מבטל את האפשרות ואת הצורך לחקור אותו ואת מנהגיו. גישה זו השתנתה במהרה, כמובן, ואף מגמה הפוכה החלה רווחת. אחד מכלי המחקר האנתרופולוגיים הוא התיעוד, של האחר ושל עצמנו. כך הריאליטי טי.וי היא נקודת ציון טלוויזיונית בתולדות האנתרופולוגיה. מבחינה זו "דאבל דייט" היא מסמך אנתרופולוגי מעניין ונוגע ללב של דפוסי החיזור המקוממים, האבסורדיים, העצובים, העקרים והמצחיקים של הצעירים הישראלים.

במהלך הדייט אפשר לראות את תוכנית הנסיגה של הצדדים, למקרה שהדייט לא יצלח והצד השני ידחה אותם , רוצה לומר, "בכלל לא רציתי אותה, סתם עשיתי כאילו".

- דנה מודן, מגישת "דאבל דייט", איך זה להגיש גרסה טובה יותר מן המקור?

"תודה, זה מחמיא".

- בשנים האחרונות יש שינוי בדרכי החיזור הישראלי?

"מה שבטוח זה שכשבא בחור ומתנהג כמו פעם, ברור לכולם שזה מוזר".