כל הזבל יצא החוצה

1. יצא המרצע מהשק. כמה זמן יכול הבנק הגדול במדינה להראות רווחים אסטרונומיים, כמו מיליארד שקל בשנת 2001, כאשר הלווים הגדולים שלו, כמו לומניס של אריה גנגר, גילת, בזק וגד זאבי, תבל ועוד כבר היו בהליך של קריסה?

2. זאת רק ההתחלה. בנק הפועלים חייב היה להוציא את כל הזבל החוצה עכשיו, ברבעון הרביעי. מבחינתו זה לא אומר שלא נשאר עוד זבל ברזרבה לרבעונים הנוכחיים. מבחינת הבנקאות הישראלית זה אומר שאחרי הפועלים עומד לאומי בתור. צחקנו צחקנו, אבל כולנו דיסקונט.

3. השוק צודק, עובדה. הוא בוודאי יותר צודק ונכון מכל דבר אחר. מעריכי השווי המצוינים שלנו עלולים, כך מסתבר, להיות מוטים, או שמא אופטימיים חסרי תקנה. אז נכון שאין שוק הון בישראל, נכון שאפשר להזיז כאן מחיר מניה מלמעלה למטה בכמה אלפי שקלים. אבל עובדה שלא מצליחים להזיז הכל, עובדה שהשוק כבר מזמן מעריך את הפועלים בחצי משווי הספרים שלו ועובדה שהמשקיעים לא ממש מגלים אמון רב במנהלים. ולא סתם.

4. אלי יונס, שנכנס לתפקיד המנכ"ל באפריל 2002, עושה כמעשה כל מנכ"ל חדש. בדיוק כמו שעשה בשנה הראשונה שלו בבנק כללי. מנקה את האורוות מהגללים ששקעו בהן בתקופת קודמו, עמירם סיון. לא ממש ניקיון יסודי, אבל לפחות קצת ניקיון מלמעלה. כמעט כל מנכ"ל חדש עושה את זה בדו"ח השנה הראשונה שלו ומשאיר לעצמו שטח נקי, ככל האפשר, לאחרי כן. זה מקובל, זה לגיטימי, וזה מקדם בריאות רציני. ניקיון הגוף והנפש.

זו בוודאי לא הסיבה היחידה להפרשה של 3.3 מיליארד. זו הסיבה לסיווג אחר, שמרני יותר, של החובות הבעייתיים.

עם זאת, העובדה שיונס עושה את זה, ונציג הבעלים, שלמה נחמה, לא עצר בעדו, ולא חשוב אם ואילו סערות עברו ונשמעו בקומת ההנהלה לפני כן, אומרת שמעמדו של יונס חזק. זה אומר שנחמה, שהיה שותף לקבלת החלטות האשראי של עמירם סיון, לפחות את מרביתן, מקבל את מעמדו של יונס (סיון כבר לא בבנק, ורק משה עמית, מנהל/מחלק האשראי העסקי הוותיק מאוד, זה שנחמה רצה למנות כמטפלת הצמודה של יונס, עוד עובד שם, מזמן אחרי גיל פרישה).

5. יואב להמן, המפקח החדש על הבנקים, יושב להם על הראש. חזק. על בנק הפועלים כמו על חבריו הבנקאים האחרים. הוא מכיר את תיקי הלווים אחד אחד מעברו כמנהל מחלקת הביקורת בתל אביב וכמשנה למפקח. המצב של הפועלים, שהתברר באופן רשמי לציבור באזהרת הרווח, ידוע לו משכבר הימים. הוא יודע גם מה קורה בלאומי, ובאחרים. והוא לוחץ. לא פלא שהם כבר התחילו לדבר נגדו. הלכו לשר האוצר, בנימין נתניהו, וגם לראש הממשלה, אריאל שרון, שדחה אותם.

6. נוהל בנקאי תקין מספר 314 שעניינו טיפול בחובות בעייתיים קובע כי הפרשה לחוב מסופק נתונה לשיקול דעתה של הנהלת התאגיד הבנקאי כשהיא מוצאת ש"אין סיכוי סביר לגבות את החוב". הנוהל קובע סדרת קטגוריות שכולן נתונות לשיקול דעת הנהלת התאגיד הבנקאי. מדובר בחבות בהשגחה מיוחדת, חוב בפיגור זמני, חוב שאינו נשוא הכנסה, חוב אבוד, חוב מסופק, ארגון מחדש של חוב, ארגון מחדש של חוב עם ויתור על הכנסות, חוב בפיגור, תנאים מיוחדים ועוד. סעיף 3 בהוראה מחייב את הנהלת התאגידים הבנקאיים לבחון אחת לרבעון את חבויות הלקוחות ולסווגן בהתאם לקטגוריות הנ"ל. נשאלת השאלה מה קרה בבנק הפועלים בין סוף הרבעון השלישי לבין סוף הרבעון הרביעי של שנת 2002? האם נקבעו מבחנים חדשים על ידי הנהלת התאגיד, כאלה שייצרו חוב מסופק של 2 מיליארד שקל שנעלם מעיניהם בסוף הרבעון השלישי של אותה שנה?

7. תקנות בזל 2, שהוכנו וגובשו, ייכנסו לתוקף בעתיד הקרוב. מדינות מערביות כבר מתפקדות לפיהן, וגם בנק ישראל הסתמך עליהן בכל הנוגע לטיוטת סיכוני הנזילות, ועל פיהן נדרש הבנק לבצע דירוג פנימי של הלווים.

אילו היו הבנקים פועלים לפי התקנות הללו ומבצעים דירוג פנימי של לווים, זה היה מגדיל באופן משמעותי ביותר את ההפרשה לחובות מסופקים, בכל הבנקים. זה יקרה בקרוב.

8. כרגע, עם פירסום אזהרת הרווח, איננו יודעים מה היקף החובות הבעייתיים, שלא הוגדרו כמסופקים. השאלה היא האם ברבעון הראשון של 2003 יתגלו להנהלת הבנק, כמו להנהלות הבנקים האחרים, מבחנים חדשים וחובות שמוגדרים בעייתיים יהפכו למסופקים, כך שיתווספו למשל עוד 2 מיליארד שקל להפרשות.

בנק ישראל, בהתנהלותו ההיסטורית כמפקח של הבנקים, הותיר בידי הבנקאים את מבחני סיווג החובות. ההוראות משתמשות במילים "שלדעת הנהלת התאגיד הבנקאי" או "שהנהלת התאגיד הבנקאי רואה צורך" או "תבחן הנהלת התאגיד", כך שהבנקאים יכולים למעשה לשוטט בין הקטגוריות ולשנות סיווג של חוב לפי שיקול דעתם בלא לשלם את "המחיר הפיקוחי" (מונח הלקוח משפת בנק ישראל). בשפת העם: בנק ישראל והפיקוח השאירו את סיווג החובות הבעייתיים לחשק ולאינטרסים של המחליטים. נתנו לחתול השמנמן לשמור על השמנת, ועכשיו הם בוכים כשהכד מתרוקן.