בשבוע שעבר הלך לעולמו פרופ' מנשה שאוה, מומחה לדיני אישות, בגיל 61

לפרופ' מנשה שאוה, שנפטר בשבוע שעבר מדום לב, בגיל 61, היתה בדיחה קבועה, שאותה היה מספר בערך 30 שנה. אני הייתי אומר לסטודנטים, היה מספר, שאם יש להם בעיה לזכור פסק דין, שיזכרו: הלו נגד הלו. היתה בחינה, ואני רואה את אחד הסטודנטים דופק על השולחן. הוא אומר לי: אני לא זוכר את פסק הדין. תעזור לי. אמרתי לו: אני לא יכול לעזור לך, אבל אני יכול לתת לך רמז. מה אתה אומר בטלפון? לא יודע, אומר הסטודנט. טוב, המשיך שאוה, נגיד, החברה שלך מתקשרת אליך. מה אתה אומר לה בטלפון? אה, שמח הסטודנט, הבנתי. ואז, היה שאוה מספר, אני מקבל את הבחינה, ומה אני רואה? פסק דין בובה נגד בובה.

עד יומו האחרון, היה שאוה, מומחה לדיני אישות, מספר את הבדיחה הזו, שגדלה איתו. בפקולטה, כמעט שלא היה מרצה אהוב ממנו. ההרצאות שלו זכורות כחוייה מיוחדת: כל משפט רצוף בדיחה, ולעולם לא משעמם. עו"ד חיים שטנגר מספר, שבתקופת לימודיו, כשלמד אצל שאוה, השיג ציון טוב באחד המבחנים אצלו. שאוה שלח לו מכתב, ובו בירך אותו על הציון הגבוה.

שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, עדנה קפלן-הגלר: "אל תלמידיו, היה מדבר כאילו היו ילדיו. הוא היה מורה אציל ותלמידים אהבו אותו לאורך כל השנים".

עו"ד אבנר זינגר, מעורכי הדין הבולטים בתחום דיני אישות, מספר ששאוה סירב באופן עקרוני, לתת חוות דעת, כפי שנוהגים רבים מעמיתיו הפרופסורים. אני לא רוצה, היה אומר, להיות פרופסור להשכיר. כשזינגר חיפש בזמנו מנחה לתזה, הוא פנה לשאוה. שאוה היפנה אותו לפרופ' אבנר שאקי. לך אליו, אמר לו, הוא מיליונר: הוא גם חבר כנסת וגם מרצה באוניברסיטה. זינגר הגיע לשאקי, שאמר לו: לך לשאוה. שאוה אמר שיעשה עוד ניסיון אחד, ואם לא יילך, הבטיח, יסכים להנחות אותו לתזה. למזלו, הניסיון צלח.

זינגר: "תרומתו הגדולה של שאוה, היתה בנושא מירוץ הסמכויות בין בית המשפט האזרחי לבין בית הדין הרבני. הוא נתן את המבחנים לקבוע מתי התביעה כנה ומתי לא". אחד הפרויקטים האחרונים בהם עסק, היה עריכת ספר עב כרס לזכרו של שופט בית המשפט העליון לשעבר, חיים כהן ז"ל. לפני כחודש, התקיים בקרייה האקדמית בקריית-אונו, ערב הזיכרון שבו השתתפו כל השופטים והמשפטנים, שנענו לבקשתו של שאוה לכתוב מאמרים לזכרו של כהן.

שאוה קרן מאושר באותו ערב, בו הובעה הערכה לפועלו בעריכת הספר. בפתיחה לספר, כתב: "כל עוד נשמה באפי, אזכור ואזכיר לכל תלמידיי כי חיים כהן... היה הגאון במשפט, איש אשכולות, אוהב המשפט העברי, ליברל והומניסט מושלם, מורה דרך, אמן הניסוח, חריף ומקורי במחשבותיו ובדברי הביקורת שלו, אנושי, רודף צדק ועושה משפט צדק, אוהב האדם ולוחם ללא ליאות למען הגנה על זכויותיו, לוחם למען טובת הילד, של כל ילד, יהודי כמוסלמי. קפלן-הגלר: "עם מותו, זכה שאוה שיגידו עליו אותם דברים שאמר הוא על חיים כהן. תכונתו העיקרית של שאוה היתה הענווה. הוא היה אוהב בריות, רגיש לעצמו ורגיש לאחר, מצטער בצערם של אחרים. עוד בהיותו תלמיד, נודע כעילוי".

בהלוויתו, ספדו לו נשיא המדינה, משה קצב, ונשיא בית המשפט העליון. יו"ר המועצה הארצית של לשכת עוה"ד, עו"ד ישראל כלוף, אומר שעם מותו של שאווה, "כבה מאור בעולם המשפט ובתחום דיני האישות בפרט".