מצעד הגאווה של חולדאי

בכך יגיעו לשיאם אירועי חודש הגאווה, כמו-גם מסע התמיכה למען בחירתו החוזרת של ראש-העיר רון חולדאי. המצעד יעבור לאורך רחוב אבן-גבירול ויסתיים בחגיגה עליזה על מדשאות הספורטק שעל גדת הירקון. אם על הירושלמים אמרו השבוע כי "הגאווה" הגיעה אליהם בעוד שהם לא הגיעו אליה, אזי על התל-אביבים אומרים כבר הערב כי הם יצטרפו לחגיגות עם מוסיקה, צבעים, תלבושות אקסטרווגנטיות שישתלבו בחגיגות החופש הגדול.

ומה לחולדאי ולכל זה? עד לפני שנים אחדות נחשב ראש-העיר של תל-אביב לסדין האדום של הקהילה ההומו-לסבית בארץ. אז, ערב התמודדותו על ראשות העיר, נתפס בהתבטאויות קיצוניות נגד אנשי הקהילה. ציטוט: "זה מגעיל אותי לראות שני גברים מתנשקים. זה פשוט עניין טכני. כשאת רואה ג'וק, למשל, זה לא מגעיל אותך?". אמר, והסתבך.

הדברים המוזרים שאמר עשו כותרות במקומונים התל-אביביים. באיחור מה, הוא הבין שככה אי-אפשר לכבוש את ראשות העיר. אפילו לפקד על כנף של חיל-האוויר קשה להיבחר עם אטימות כזו. לימים יספר חולדאי על תגובת התל-אביבים להתבטאותו. בכל אשר הלך נמצא מי שצעק לו, הומופוב. מוטי מורל, שליווה אותו בימים ההם, אמר את הטריוויאלי: חייבים לפתור את העניין במהירות.

השד אינו נורא כל–כך

וגם חולדאי מגלה את העוצמה של קבוצת הלחץ

העיתונאי איציק יושע סיפר בטור מיוחד שפרסם בשבוע שעבר במקומון "העיר", כי באותה תקופה "ממש סלדתי מרון חולדאי. איחלתי לו כל כישלון אפשרי, כל מעידה, בדרך לקומה ה-12 בבניין עיריית תל-אביב". יושע, שהיה חבר מערכת "ידיעות אחרונות" ועורך תוכניות ברדיו ובטלוויזיה (קול ישראל, יאיר לפיד, החוליה החלשה), נחשב כבר שנים לאחד המנהיגים החזקים של הקהילה ההומו-לסבית בארץ.

הוא עצמו כתב בשבוע שעבר כי הקהילה מקיפה אלפי חברים בתל-אביב, וכי אם מוסיפים לזה גם את בני-משפחותיהם, מדובר בקבוצת-לחץ משמעותית בכל מערכת בחירות מקומית. מה שיושע לא סיפר, הוא שמספרם (המקרי) של חברי הקהילה בקרב העיתונאים שכיסו את החדשות בתל-אביב היה גבוה במיוחד. בוודאי שכל אחד מהם כיסה, בשגרת עבודתו, גם את הבחירות לראשות העיר. בוודאי שהעלבון שעלב חולדאי בקהילה התסיס אותם במיוחד, ולעתים גם את חבריהם לתא הכתבים המוניציפליים.

אבל חולדאי היה אז רק טייס בדימוס ומנהל הגימנסיה על סף פרישה. מה הוא הבין בקמפיינים פוליטיים? מה הוא ידע על משמעות החזית שפתח בתמימותו עם התל-אביביות הליברלית? במילים אחרות: ככה לא עושים קמפיין! ככה אפילו בירושלים קשה להיבחר לראשות העיר. עובדה, ראש-העיר החרדי הראשון של הבירה, אורי לופוליאנסקי, איפשר בשבוע שעבר מצעד גאווה בלב העיר.

עם או בלי קשר, מספר יושע, הוא פגש אז את חולדאי בדרך מקרה במגרש-החנייה של קול ישראל בקריה. "אני לא אצביע בעבורך!" צעק לו, "לא אני, ולא החברים שלי".

חולדאי הגיב במהירות. הוא פנה אליו, ושוחח עמו. כשנפרדו, דקות אחדות אחר-כך, דווחה צמרת הקהילה על הפגישה עם חולדאי. השד אינו נורא כל-כך, ובכלל, שווה להידבר עם האיש. ימים אחדים אחר-כך נפגשה משלחת מיוחדת - בראשות מנחם שיזף, יושע ואדיר שטיינר - פגישה דרמטית עם המועמד חולדאי. ככה נולדה הסולחה הגדולה.

חולדאי למד להכיר את הקהילה, והיא למדה להכיר אותו. סופו של דבר, שגם תמכו בו במערכת הבחירות.

צועדים על–חשבון העירייה

נדמה שמדובר בהתאהבות דו–סטרית

אדיר שטיינר התפרסם לפני שנים רבות בעקבות התאלמנותו ממי שהיה אז בן-זוגו, אל"מ ד"ר דורון מייזל ז"ל, שהיה בעת מותו מפקדו הנערץ של בית-הספר לרפואה של צה"ל. שטיינר ניהל מאבקים ציבוריים לאישור מעמדו החוקי כ"אלמן-צה"ל" והשיג תקדימים שהטיבו עם זכויות ההומואים והלסביות. אחרי הפיוס עם חולדאי החל שטיינר לעבוד לצדו בקמפיין הבחירות, ורק מאוחר יותר כדובר עיריית תל-אביב.

בשנתו האחרונה של רוני מילוא בראשות העיר כבר צעד מצעד הגאוה הצבעוני והעליז הראשון. אלא שהתהלוכה הראשונה נערכה בהסכמתה של עיריית תל-אביב, אך לא במימונה. שנה מאוחר יותר, עם חולדאי בראשות העירייה, כבר השתתפה העירייה באופן צנוע במימון, עם כמה אלפי דולרים. לא הרבה, אבל עצם הנכונות לתקצב את התהלוכה מכספי ציבור נתפס כהישג חשוב.

מרגע שחולדאי הסכים לתקצב בגלוי את התהלוכה, שוחררו גם חרצובותיהם של נותני-חסות מסחריים ומסחריים-למחצה. בשנה השנייה לכהונת חולדאי היתה התהלוכה גדולה יותר, עשירה וצבעונית במיוחד. הצטרפו אליה גם תל-אביבים שמזדהים עם הקהילה גם אם אינם חברים בה. מצעד הגאווה הפך ל"קטע" שהוא גם אופנה, ולא רק גימיק פוליטי.

במהלך השבוע האחרון תלו עובדי העירייה לאורך רחוב אבן-גבירול את דגלי הקשת של הקהילה, על התרנים המיוחדים הנושאים בדרך-כלל את דגלי המדינה. כשהתברר כי הקהילה מתקשה לגייס תרומות ונותני-חסות לאירוע, הרחיב חולדאי את התמיכה התקציבית של העירייה, והיא מסתכמת עתה בכ-40 אלף דולר מתוך תקציב של כ-100 אלף דולר. אם מביאים בחשבון כי מדובר באלפים רבים של תושבי תל-אביב, רבים מהם צעירים ומשכילים, מתברר כי ההומואים והלסביות הפכו לאחת הקבוצות החשובות בקמפיין הבחירות של חולדאי לראשות העיר.

למען ההגינות, צריך לומר כי חולדאי עשה בעבור הקהילה הרבה מעבר למה שצפוי היה שיעשה מתוך חישובים פוליטיים גרידא. במקרה הזה נראה שמדובר בהתאהבות דו-סטרית.

שטיינר רוצה פטור ממס

אבל המדינה עדיין לא מכירה בבן–זוג מאותו מין

בשבוע שעבר ערער עורך-הדין דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח בפני בית-המשפט העליון, על החלטת המדינה שלא להעניק לבני-זוג הומואים "פטור ממס" שהיא מעניקה לבני-זוג ממינים שונים. הערעור הוגש בשמם של שטיינר ובן-זוגו, המבקשים לחלוק בבעלות בדירה הרשומה על-שמו של שטיינר. הזוג מנהל חיים משותפים בשבע וחצי השנים האחרונות. לפני כחמש שנים החליטו לאחד את נכסיהם, בהם דירה תל-אביבית נאה.

חוק מסוי מקרקעין מעניק פטור ממס-שבח וממס-מכירה למי שהעביר מקרקעין במתנה "מיחיד לקרובו" ב"הסכם מתנה". הגדרת המונח "קרוב" כוללת בלשון החוק את המושג "בן-זוג". והשאלה המתבקשת עוסקת בפירוש המונח הזה. האם "בן-זוג" הוא מונח הכולל גם בני מין זהה? תיקון לחוק, שהועבר באמצע שנות ה-90 דווקא על-ידי ח"כ אברהם פורז, גרר בעקבותיו הגדרה המאפיינת בני-זוג כהטרוסקסואלים. נקודה. פורז אולי מתהפך בלשכתו בשל כך.

מכל מקום, המדינה החליטה לסרב לבקשת הפטור שהגישו שטיינר ובן-זוגו. התוצאה הישירה: דרישה לתשלום מס בסך 80 אלף שקל. שטיינר: "לא יכול להיות שיטילו מס על האהבה שלנו".

עו"ד יקיר טען בשמם של בני-הזוג, כי ההחלטה סותרת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אבל ההחלטה הצליחה בינתיים לעמוד במבחן ועדת הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שסירבה להעניק את הפטור ממס. באורח בלתי-רשמי התברר כי משרד האוצר היה מוכן דווקא להעניק לזוג את הפטור המבוקש. אבל היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין סירב לאפשר זאת. כדאי לשים לב לכך שאותו יועץ משפטי איפשר ב-1998 לבן-זוג הומוסקסואל של עולה חדש לנהוג ברכב המסובסד של בן-זוגו.

בהחלט ייתכן שתביעתם של שטיינר ובן-זוגו תוביל לתקדים שבו יפורש סעיף החוק כמתייחס לידועים בציבור. יש כמובן שורה קודמת של פסקי-דין שעסקו במעמדם של בני-זוג הומוסקסואלים. ביניהם, בג"ץ דנילוביץ', שבו הוכרו זכויותיו של בן-זוג הומוסקסואל של דייל אל על, וכן פסק-הדין שהורה למשרד הפנים לרשום כאם שנייה בת-זוג שאימצה בארצות-הברית את בנה של בת-זוגה.

אבל מקרים אחרים שעסקו בזכויות של זוגות חד-מיניים בישראל נסגרו מחוץ לכותלי בית-המשפט, בטרם הגיעו לכדי תקדים. כך למשל היה בשאלת ההכרה בזכויות של שטיינר כ"אלמן צה"ל". אלא שהפעם נדמה כי שני הצדדים מעוניינים ביצירת תקדים.

82% מחוברים לאינטרנט, 35% קוראים כתבי–עת

"הקהילה רוצה לפתוח למפרסמים את העיניים"

השבוע הפיצה המועצה לזכויות קהילת הלהט"ב - הלסביות, ההומואים, הטרנסג'נדרים והביסקסואלים - את הדוח השנתי השני לזכויות הקהילה בישראל. מדובר בדוח מרתק, אולי הרציני ביותר שנערך עד כה בארץ על-אודות הקהילה. המועצה פועלת בחסות הקרן החדשה לישראל. להבדיל מעמותות אחרות הפועלות בקרב הקהילה, המועצה הזו מתמקדת בפעילות תקשורת ולובינג בלבד.

הדוח כולל גם את תוצאות סקר סגנון-חיים ותרבות צריכה של הקהילה בישראל, בשיתוף משרד הפרסום צרפתי-שטרנשוס-זמיר EURO. הדוח מבקש "'לפתוח למפרסמים בישראל את העיניים' ולהבין שגם כאן, כמו בכל העולם, יש פלח-שוק ייחודי ואטרקטיבי שנוהג לצרוך מוצרים מסוימים בקטגוריות מסוימות אפילו יותר מאשר הממוצע בכלל האוכלוסייה (ולא, אין הכוונה רק לקונדומים)".

עוד כותב הדוח כי "יש בהחלט מקום לשקול פנייה ממוקדת אל פלח זה, באופן שאם תיעשה נכונה, בעבור חלק מן המפרסמים זה עשוי להיות מאוד משתלם במונחי עלות/תועלת, וכל זאת עוד לפני שמביאים בחשבון גם את המשמעות הערכית והתרבותית שיש לפנייה שכזו, והערך המוסף שהיא עשויה להניב בקישור של מותג או מוצר מסוים לקהילה הזו על מאפייניה השונים (צעירה, חדשנית, סקסית, נועזת)".

הדוח מתבסס על 350 גברים ונשים שהגדירו עצמם כלהט"ב, והסכימו לענות על השאלונים שהופצו בדיוור ישיר ובאירועי הקהילה בכל רחבי הארץ. הנה כמה נתונים: 82% מהמרואיינים העידו על עצמם כי הם מחוברים לאינטרנט, לעומת 48% בקרב כלל הציבור. הקהילה נוטה להשתמש בחיבור מהיר לאינטרנט פי חמישה יותר מכלל האוכלוסייה. שיעור המנויים לעיתון יומי דומה לזה שבכלל האוכלוסייה.

שיעור המנויים ל"ידיעות אחרונות" זהה לשיעור המנויים על "הארץ" - 17%, כלומר פי 2.5 לערך משיעור מנויי "הארץ" בקרב האוכלוסייה הכללית. ל"גלובס" נמצאו יותר מנויים - פי שלושה בקרב קהילת הלהט"ב - ופחות מנויים למעריב. אגב, שיעור המנויים לכתבי-עת גבוה יותר - 35%, בהשוואה ל-22% בהתאמה. לתשומת-לבם של המפרסמים בעיתונות היומית הרגילה.