"חייבים להבין, שרק מיעוט מבין העסקאות בין בעלי עניין הן אכן בעייתיות"

דני גולדשטיין, יו"ר איגוד החברות הציבוריות הודיע, כי בכוונתו לצאת למאבק נגד הצעת הרשות לניירות ערך בתל-אביב, להחמיר את כללי אישור עסקאות בין חברה לבעלי השליטה. כזכור, לאחרונה פורסמה כוונת רשות ני"ע לתיקון חוק החברות שלפיה, באישור עסקאות עם בעלי שליטה, יידרש מעתה רוב של "חצי בלתי נגוע" (מחצית מבעלי המניות שאינם בעלי עניין), במקום השליש שנדרש עד עתה. כן מציעה הרשות לני"ע להרחיב את הגדרת "עניין אישי" (בהגדרת בעל עניין) כדי לצמצם את מספר בעלי המניות שנחשבים לכאלה שאין להם עניין אישי בביצוע העסקה, ובכך למנוע מבעלי עניין להצביע בעד אישור עסקאות חריגות.

"אני לא כופר לרגע אחד בעובדה שיש עסקאות שמוטב היה שלא יתבצעו", אומר דני גולדשטיין, "ובכך שיש להקפיד על הזכויות של בעלי המניות, כולל בעלי מניות המיעוט, ולא להשאיר אותם טרף קל לחריגים שבין בעלי השליטה. עם זאת חייבים להבין, שרק מיעוט מבין העסקאות בין בעלי עניין הן אכן בעייתיות. לכן צריך להפריד בדרכי הטיפול בין סוגי העסקאות השונים".

- איך צריכה להתבצע ההפרדה?

"ההפרדה צריכה להיות בין עסקאות שנחשבות בעייתיות, כלומר, כאלה שעלולות לפגוע בבעלי המניות, לבין עסקאות שאינן בעייתיות. עיסקה שיכולה להחשב בעייתית היא, למשל, מכירת נכס מהותי על ידי בעל השליטה לחברה ציבורית. אם לדוגמה, בעל שליטה שבבעלותו שני בניינים, רוצה למכור אותם לחברה הציבורית שהוא שולט בה, עולות סוגיות כמו כמה שווים הבניינים, איך בוצעה הערכת השווי וכו'.

"אבל יש עסקאות מסוג אחר, שמספרן הרבה יותר גדול ממספר העסקאות מהסוג הראשון, ושלפי כל ההגדרות נחשבות לעסקאות בין בעלי עניין, ובכל זאת, בהצבעה עליהן אין שום סיבה לתת בידי המיעוט את האפשרות 'לטרטר' את הרוב.

"עסקאות כאלה יכולות להיות, למשל, ביטוח ושיפוי דירקטורים. דוגמה אחרת היא בעל שליטה שרוצה להלוות מכספו הפרטי לחברה שנכנסה למצוקה, כדי לא להגיע למצב שבו החברה לא מסוגלת לשלם אג"ח. כל עוד ההלוואה ניתנת בריבית בנקאית רגילה, צריך למחוא כפיים לבעל שליטה כזה. במקום זאת, כיום עיסקה כזו צריכה לעבור את כל הווייה-דולורוזה של עיסקת בעלי עניין. יש לכנס את האסיפה הכללית של בעלי מניות, ולהעביר את ההצעה עם שליש 'לא נגוע'. כעת רוצים להגדיל את הרוב הזה למחצית מבעלי המניות שאינם בעלי עניין.

"דוגמה נוספת היא אישור של מיזוג חברות, או הצעות רכש שמחייבות היענות גדולה במיוחד של בעלי מניות שאינם בעלי עניין. עסקאות כאלה פותחות בפני בעלי מניות מיעוט, אפשרות להפעיל סחיטה על הרוב. חמישה אחוז בלבד מבעלי המניות יכולים לטרפד הצעת רכש או מיזוג של חברות באמצעות הצעת רכש. הכללים הללו נותנים בידי בעלי מניות המיעוט כוח בלתי פרופורציונלי בכפיית דעתם על הרוב.

"הנקודה החשובה כאן היא, שלא פעם, בעסקאות שאין בהן פוטנציאל לקיפוח בעלי מניות המיעוט, מודיע בעל מניות מסוים: 'אני אצביע נגד ההצעה אלא אם כן.....' וכאן עולות אפשרויות רבות ומגוונות, כמו למשל, דרישה לחלוקת דיבידנד, דרישה לרכישת המניות שבידיו בתמורה למחיר מופקע, וכו'. לחברות אין ברירה, והרבה פעמים הן נכנעות לתכתיבים כאלה. בסופו של דבר, המכשיר שהיה אמור לשמור על האינטרס של בעלי המניות ועל טובת החברה, משמש לפעולות מזיקות".

" - מה היית רוצה שיקרה?

"הייתי רוצה לראות סיווג של סוגי העסקאות, והחלטה על דרכי האישור של כל אחד מהסוגים. שיטה של העלאת הרף היא אמנם הדרך הפשוטה ביותר, אבל הכי פחות יעילה ונכונה. כאמור, אנחנו מציעים לבצע הפרדה בין סוגי העסקאות, ולטפל בצורה שונה בכל אחד מהסוגים".

- האם יש כאן מגמה מסויימת, ואיך אתם מתכוונים להתמודד עם זה?

"אני חייב לציין לזכותה של רשות נירות הערך שהיא פתוחה כיום יותר מתמיד לשמוע דעות. לאחרונה אף הוקמה ועדה משותפת עם איגוד החברות הציבוריות, שנועדה לדון בסוגיות שנויות במחלוקת שעומדות על הפרק.

"עם זאת, רוב היוזמות החדשות שאנחנו רואים כיום, נוטות להחמיר עם החברות הציבוריות ביחס למצב הקיים. הטיפול בעסקאות בעלי עניין היא אחת הדוגמאות לכך. דוגמה אחרת היא הגדרה חדשה שמתווספת לנושא מידע פנים, ונקראת מידע עדיף. דוגמה שלישית, היא ההחמרה המתוכננת לגבי חריגות בנושא של הערכות שווי.

"בסך הכול, למשה טרי יש כוונות טובות, ויש שיתוף הפעולה טוב. כעת צריך פשוט לאזן את התמונה ולטפל בהקלות לחברות הציבוריות, באותו במרץ שבו מטפלים ביוזמות להחמיר איתן".

בהודעה שפירסמה אתמול רשות החברות בציבוריות אמר גולדשטיין, כי "רוב העסקאות עם בעלי השליטה הן עסקאות ראויות, מנקודת מבטה של החברה. החמרת כללי האישור תפגע בראש ובראשונה, ביכולת החברות להתקשר בעסקות ראויות. לעומת זאת, החקיקה לא תמנע ביצוע עסקות בלתי ראויות, או תמנע אותן רק בחלקן. מכלול ההסדרים שקיים כיום במסגרת הפיקוח על ביצוע עסקאות חריגות על ידי בעל שליטה הוא צפוף ומגביל, הן בשלבי האישור, הן בחובות שמוטלות על בעלי שליטה, כדירקטורים וכבעלי מניות שליטה, והן על ידי שקיפות העיסקה על כל פרטיה ודרכי קבלת ההחלטות. האחריות החוקית שחלה על בעלי השליטה, על הדירקטורים, ובהם הדירקטורים החיצוניים, והשקיפות שקיימת, מהווים חסמים ראויים ומספקים.

"בהצעת הרשות יש משום הפרת האיזון לטובת בעלי מניות המיעוט, שכבר קיבלו זכות וטו בנושאים רבים במסגרת חוק החברות. מהלך זה פוגע בניהול השוטף של החברות. גם תחולת ההגדרה של 'עסקה עם בעלי עניין' רחבה מדי ומגיעה לכדי אבסורד, ומביאה לביטול עסקאות רבות.

"כבר היום קשה מאוד להשיג שליש 'בלתי נגוע'. הגדלת השליש למחצית תקשה עוד יותר על אישור עסקאות, ובמקום למנוע את כשל השוק, תכביד על הפעילות העסקית של החברות ויוצרת פרצות חדשות".

כזכור, בתחילת אפריל פנתה הרשות לניירות ערך בתל-אביב למשרד המשפטים, בבקשה שיתקן את חוק החברות וירחיב את הגדרת המונח "עניין אישי" לצורך הצבעות על עיסקאות בחברות ציבוריות עם בעלי שליטה. בנוסף, הציעה הרשות להגדיל את הרוב שנדרש בקרב בעלי מניות שאין להם ענין אישי בעסקה, משליש לחצי. חוק החברות מגדיר כיום עניין אישי כ"עניין אישי של אדם בפעולה או בעסקה של חברה". במסגרת הבקשה הסבירה הרשות, כי מטרת ההגדרה, היא למנוע מצב בו בעל מניות בחברה יצביע נגד האינטרס הכלכלי של החברה.

במסגרת הבקשה למשרד המשפטים ציינה רשות ניירות ערך, כי בעלי השליטה בחברות ציבוריות בארץ עושים לעיתים שימוש ציני באי הבהירות שקיימת בהגדרת גבולות המושג "עניין אישי באישור עיסקה", כדי להעביר עסקאות חריגות עם החברות שבבעלותם, תוך הסתייעות במקורבים (מנהלים ועובדים, שותפים עיסקיים, קרובים, מכרים וכו') שיכולים להיחשב לשליש ה'בלתי נגוע'.

כתוצאה מכך, מציינת רשות ני"ע, מתרוקן מתוכן המושג "עניין אישי", ויחד איתו מתרוקנות מתוכן, הוראות החוק בנושא אישור עסקאות חריגות עם בעלי עניין, ונגרמת פגיעה בבעלי מניות המיעוט ובאמון המשקיעים בשוק ההון.