האם החוק נגד הטרדה מינית יכול למנוע גם הטרדה עקיפה?

טכנאי רנטגן הטיחו הערות סקסיסטיות משפילות, כלפי אישה שהופנתה לצילום * השופטת חנה ינון קבעה, שפנייה בעלת אופי מיני, גם אם אינה ישירה, היא הטרדה מינית

התובעת ננשכה ע"י כלב. היא פנתה לחדר מיון בבית החולים איכילוב בת"א, ומשם הופנתה לביצוע צילום רנטגן. שם, בחדר הרנטגן, נתקלה בכמה טכנאי רנטגן, ובכללם בנתבע חגי קאופמן, שמצבה הרפואי העדין של התובעת לא מנע מהם להטיח כלפיה, ובינם לבינם, הערות סקסיסטיות פוגעניות, בפניה וכלפיה.

הנתבע קאופמן הביט על התובעת ושאל את חבריו "ראיתם את החזה שלה, ראיתם?", בעוד חבריו והוא מצחקקים ונהנים בעטייה של אותה "התלוצצות". בכך לא תמו ייסוריה של התובעת. לאחר הצילום אמר הנתבע לחבריו "אם הייתי כלב הייתי מביא לה ביס בציצי", בעוד חברו ממהר להחרות להחזיק אחריו, "ואני הייתי מביא לה כמו כלב על ארבע". לתובעת עצמה אמר הנתבע את דברי השנינה הבאים, "במקום שהכלב נתן לך נשיקה הוא נתן לך נשיכה" (ההגייה המשובשת נאמנה למקור).

התובעת גערה בנתבע ובחבריו במילים קשות ואף התלוננה בפני הממונים עליהם במוסד הרפואי שבו עבדו. הנתבע הועמד לדין משמעתי, הודה (באמירת הביטוי האחרון שתואר לעיל), הורשע ודינו נגזר לנזיפה ולקנס כספי של 500 שקלים.

התובעת הגישה נגד הנתבע קאופמן, עיריית ת"א ובי"ח איכילוב תביעה נזיקית על פי החוק למניעת הטרדה מינית (וכן חוק זכויות החולה, חוק הרשויות המקומיות (משמעת), פקודת הנזיקין וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).

בתביעה, שנדונה בפני שופטת בית משפט השלום בת"א חנה ינון, התכחש הנתבע לחלק מהאמירות שיוחסו לו, בבקשו לשוות לאמירה האחרונה דלעיל חזות של אמירה שנאמרה בבדיחות-דעת גרידא, עד כי התובעת עצמה התבדחה עד-מאוד ממנה. השופטת ינון דחתה את טענותיו, באמצה את גירסתה של התובעת, שתוארה לעיל.

האמירות הנ"ל שנאמרו לתובעת הינן בגדר "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או מיניותו", ובגדר התייחסות המופנית "למטופל במסגרת טיפול... רפואי - תוך ניצול תלות של המטופל במטפל", כלשון ס"ק 3(א)(5) ו-(6)(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית.

"קירבתה הגופנית של התובעת לנתבע ולחבריו ומידת האינטימיות של הטיפול - הינם פועל יוצא של אופן ביצוע הבדיקה בחדר הרנטגן", קבעה השופטת בפסק הדין. "הנתבע ניצל קירבה והתבוננות זו בתובעת מקרוב לשעשועו הפרטי ולדברי לצון עולבים עם חבריו תוך השפלת התובעת וביזוייה, מבלי שתהא לה שליטה על מצב זה".

כאמור, מירב ההערות העולבות נאמרו בין הנתבע לבין חבריו, כשהתובעת שומעת אותן בשהותה בחדר הסמוך. האם ניתן לראות בכך משום אמירות "המופנות לאדם"? הפסיקה השיבה על שאלה זו בחיוב. נפסק בעבר, כי "מבחינה לשונית, 'פנייה' אינה רק התייחסות פיזית ישירה. 'התייחסות מופנית' כוללת גם הטיית תשומת ליבו של האחר, ובגידרה ייכלל גם מסר המועבר לאחר ובענייננו מסר המתייחס למינו או למיניותו של אדם, הנאמר בין שני אנשים אחרים בנוכחותו" (עש"מ 5771/01).

נאמנה לפסיקה האמורה, קבעה השופטת ינון בפסק דינה, ש"הנה כי כן, עמדתה הברורה של הפסיקה הינה כי הטרדה מינית על פי החוק כוללת בחובה 'התייחסות מופנית', אשר בגידרה מצויה פנייה ישירה בעלת אופי מיני אל המוטרד - וכן הטיית תשומת ליבו של האחר".

ביחסים שבין מטפל למטופל, ובמיוחד בשירות המדינה, מהווה ההטרדה המינית מעשה התנכלות שבכוחו להוביל לנקיטת אמצעים חמורים. המדובר הוא בעבירה שיש עימה קלון.

בנסיבות המקרה הנדון, התובעת לא סבלה נזק ממוני. בגין הפגיעה בנפשה ובכבודה של התובעת חייבה השופטת את הנתבעים לפצותה בסכום המקסימלי הנקוב בחוק, בשיעור 50,000 שקל.

(ת"א שלום ת"א 110984/01 זיו נ. עיריית ת"א ואח', פס"ד מיום 29.6.03. השופטת חנה ינון. בשם התובעת עו"ד אתי סמל, בשם הנתבעים עו"ד רחל אביד)