פז-אפריקה: לדחות טיעוני דלק ואמישראגז נגד המו"מ להולכה

הקבוצה טוענת, כי נגרמו לה עלויות עתק במסגרת המכרז, שנפסל בסופו של דבר. בסיכומים מתייחסת הקבוצה לטענות של חברות אחרות, שמבקשות אף הן לקבל לבעלותן את פרויקט ההולכה, ואשר לטענתן אסור היה על המדינה לאפשר לקבוצה להמשיך ולהתמודד במכרז, למרות שלא כללה חברה זרה, כפי שדרשו תנאי המכרז המקוריים.

מדובר במכרז בהיקף של 400 מיליון דולר, אליו הוגשה רק הצעתה של פז-אפריקה ישראל , שנפסלה תחילה בעיקר בעקבות פרישתה מהקבוצה של החברה הבלגית טרקטבל.

לעתירה הצטרפו כמשיבות אמישראגז, דלק ואנגל, שמבקשות אף הן להקים את פרויקט הולכת הגז. תלונתן העיקרית היא על כך, שבשלב מסוים המדינה היתה מוכנה לשאת ולתת עם קבוצת פז, למרות שלא כללה את טרקטבל.

פז ביקשה לצרף שותפה זרה אחרת, או לחילופין להתמודד ללא גורם זר, אלא רק לקבל ייעוץ ושירותים שונים מגורמים זרים בעלי ניסיון בפרויקטים דומים. פז טוענת, כי המשיבות ישבו מן הצד והחרישו במשך חצי שנה, ורק אחרי שהוגשה העתירה של פז נגד המדינה, הן נזכרו לפתע לבקש להצטרף כמשיבות, וזאת ממניעים שעניינם "תקיעת מקלות בגלגלים".

הקבוצה טוענת, כי אמישראגז פרשה מהמכרז אך ורק מסיבות מסחריות, אחרי שהתמודדה יחד עם חברת הענק הצרפתית גז דה פרנס. עוד טוענת פז, כי אנגל מעולם לא התכוונה להשתתף בהליכי המכרז. לטענת פז, גם דלק לא התכוונה להשתתף בהליכי המכרז.

בהתייחס להחלטת ועדת המכרזים לפסול את הקבוצה, אומרת פז, כי "די להביט כיום על האנדרלמוסיה הקיימת בנושא הקמת תשתית הגז הטבעי, בעקבות סיומם של הליכי המכרז אל מול הקבוצה".

פז טוענת, כי טרקטבל פרשה בשעתו עקב הידרדרות המצב הביטחוני, ואם המדינה לא היתה ממשיכה לשאת ולתת עימה, המשמעות היתה מתן פרס למפגעים. פז גם דוחה את טענות המשיבות, לפיהן העובדה שהמדינה אפשרה בשלב מסוים לפז להתמודד עם חברה זרה חליפית פגעה בשוויון. (עת"מ 1569/02).