30% מהמפעלים בארץ, המכילים חומרים מסוכנים, נמצאים במטרופולין ת"א ו-25% מהם נמצאים באיזור חיפה והקריות. כך עולה ממחקר שערך באחרונה המרכז לחקר הביטחון הלאומי באונ' חיפה, באמצעות הקתדרה לגיאו-אסטרטגיה.
מטרת המחקר היתה ניתוח פריסת מפעלי חומרים מסוכנים בארץ - בעיקר באיזורים צפופי אוכלוסין, באזורי תעשייה, בסמוך לנחלים ולמאגרי מים, בסמוך לצירי תחבורה ראשיים, ובאזורים הצפויים להתקרבות אוכלוסיה.
במחקר מופו 787 מפעלי חומרים מסוכנים, המהווים כ-20% מסך כל המפעלים המסוכנים בארץ. את המפעלים האלה מסווג המשרד לאיכות הסביבה כמפעלים בעלי פוטנציאל סיכון גבוה לתקריות חומרים מסוכנים.
באזור אשדוד מרוכזים 12% ממפעלי החומרים המסוכנים. כן, ניתן להצביע על איזורי רמת-חובב, נתניה ועכו כעל אזורים שבהם ממוקמים מפעלי חומרים מסוכנים גדולים ומשמעותיים.
לדברי ראש הקתדרה לגיאו-אסטרטגיה, פרופ' ארנון סופר, מדובר בפעם הראשונה שבה מתפרסמת מפת מפעלי החומרים המסוכנים בארץ עם חומר רקע נלווה. החומר הוכן על-ידי סיגל בלומנפלד, בוגרת תואר שני בהנדסה סביבתית בטכניון ותלמידת מחקר באוניברסיטת חיפה. בלומנפלד היא מרכזת חומרים מסוכנים במחוז צפון במשרד לאיכות הסביבה.
לדברי בלומנפלד, מסתמנת מגמה ברורה בגידול מספר התקריות הקשורות בחומרים מסוכנים. מגמה זו נמצאת ביחס ישיר לגידול באוכלוסיה, לגידול במספר המפעלים ולהתקרבותם הפיזית אל מוקדי האוכלוסיה.
לדברי המחקר, עדיין אין מערכת ניהול סיכונים מסודרת וכל הרחבה והקמה של מפעל מסוכן נבחנת לגופו של עניין, כמעט ללא סיוע של תשתית חוקית תומכת. בימים אלה שוקד המשרד לאיכות הסביבה על כתיבת מדריך לניהול סיכונים בתעשייה, בהיבט של תקריות חומרים מסוכנים ממקורות נייחים.
המגזר הכולל את המפעלים הכימיים, הפטרוכימיים וחוות הדלק והגז מהווה 14%. מגזר ציפוי המתכות מהווה 13%, אך הוא מתרכז ברובו במטרופולין ת"א. בתי הקירור, המכילים עשרות טון של גז אמוניה, מהווים 8% מסך מפעלי החומרים המסוכנים. תחנות הכוח מהוות 2% ומחסני ההדברה הגדולים מהווים 6%.
בלומנפלד סירבה למסור את זהות המפעלים אליהם היא מתייחסת כמסוכנים. לדברי המחקר, בדליקה גדולה במחסני הדברה סמוכים לאזורי מגורים - יגיעו תוצרי השריפה הרעילים למרחק מאות מטרים ואף לקילומטרים. כך, קל וחומר אם מדובר בחומרים רעילים, כמו כלור או בחומרים דליקים ונפיצים המאוחסנים במפעלים כימיים ותחנות כוח.
במחקר נבדקה גם הקירבה בין מיקום מפעלי חומרים מסוכנים לבין מאגרי מים. במחקר נמצא, כי ישנם 119 מפעלי חומרים מסוכנים בארץ, הנמצאים כ-500 מטר מנחלים שזורמים בהם מים עיליים.
עוד נמצא, כי 81% ממפעלי החומרים המסוכנים, המהווים 10.2% מכלל מפעלי החומרים המסוכנים, נמצאים במרחק של 2-1 ק"מ מקו חוף הים התיכון.
בדיקת כביש מספר 75, המחבר בין צומת לב המפרץ דרך צומת יגור לנצרת עילית, הראתה שבמרחק 1,000 מטר משני צדי הכביש יש 26 מפעלי חומרים מסוכנים - 3.3% מהסך הכללי. יוצא איפוא, שכביש באורך 46 ק"מ, המחבר בין אזור התעשיה של חיפה לבין ערי הלוויין שלה, רצוף במפעלים עם חומרים מסוכנים - על אף שהוא עובר באזורים מיושבים.
לדברי המחקר, בשל הצפיפות במישור החוף, מחד-גיסא, והצורך למקם את המפעלים המסוכנים הרחק ממרכזי האוכלוסייה, מאידך גיסא, הרי שאין גמישות מספקת למציאת חלופות מדי כמה שנים.
המשתמע מכך ברור, אומרת בלומנפלד, תעשיית החומרים המסוכנים תישאר ברובה במקומה, אך יש למגן אותה יותר ולנקוט אמצעי זהירות חמורים יותר. לדבריה, יש לפנות בדחיפות 20-10 מפעלים בלבד, בעיקר את אלה הממוקמים במרכזי האוכלוסייה הגדולים בת"א ובחיפה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
