הנקראות ביותר

אני מאוד בודד, לטוב ולרע

הוא מעביר את זמנו בין כפר שמריהו למנהטן, מוזכר כמי שקשור לפרידה בין דוברת לשרם, ידוע כמי שמכניס את חבריו להשקעות שהוא מבצע, מסוכסך עם אקירוב, מכור לשווקים ויצא לו שם של נביא זעם אפוקליפטי בתחזיות על שוקי ההון והמטבע. שיחה עם אבי טיומקין על החיים הלא פשוטים של פיננסייר בעידן של משבר עולמי, על השקעות ואגו, חברים ועבודה, ההצלחות בבורסה, הכשלון בטלגרף, המדיניות של פרנקל ולקחי המימון במט"ח שי שלו

צילום: כרמית שי

"מי זה רני פרידמן? בחור שהוא אימפריה של בן-אדם אחד. יש אנשים שטוענים שהוא אחד הבודדים, אם לא היחיד, שמבין את התהליכים בבורסה ואיך מתרגמים אותם לכסף. עשה מיליונים מההבנה הזאת. לדעתי הוא מקלקל לכל אלה שטוענים שאת הבורסה בישראל אי אפשר לנתח ולחזות, כי בדרך כלל התחזיות שלו מדויקות.

"...הבנאדם גר בווילה ענקית בהרצליה פיתוח, הכל מוקף בחומות ומוגן על-ידי מצלמות טלוויזיה. הוא מחזיק להקה של כלבי דם להגנה. הוא לא מתראיין, חושש מחשיפה ...הפרידמן הזה הוא אינדיבידואליסט מטורף. לא מוכן לקבל הוראות מאף אחד, לא מאמין באף אחד".

במלים אלה, פחות או יותר, מוצג "איש הכספים המסתורי" בפני ראשי השב"כ, המנהלים חקירה סבוכה המתמקדת במניות פיין אלקטרוניקס, חברת היי-טק שפרידמן הנפיק בבורסה ומחזיק ב-%4.9 ממניותיה ("אם יש משהו שפרידמן לא אוהב זה חשיפה ודיווח על הפעולות העסקיות שלו לרשויות או לציבור"). חגי טיומקין, מחבר רב המכר "תיק ספקולטיבי", לא מכחיש שאחיו הבכור, אבי טיומקין, שימש השראה לעיצוב דמותו של רני פרידמן.

אבי טיומקין (50), יועץ להשקעות בשווקים הפיננסיים ובעל מניות במספר חברות (אף פעם לא יותר מ-%4.9), מחלק את זמנו בין ביתו המפואר והממוגן, מוקף חומת האבן, בכפר שמריהו, לדירה המשקיפה על הסנטרל פארק במנהטן. בדרך כלל, הוא מסרב לדבר על מה שחורג מתחום עיסוקו.

בשבוע שעבר סטה טיומקין ממנהגו, גם אם ביקש להימנע מהתבטאויות בכל הקשור לשתי פיסות רכילות לוהטות - דוברת-שרם ואלפרד אקירוב. מי שקרא את כותרות המדורים הכלכליים בעת האחרונה יודע קרוב לוודאי על הבוררות בין טיומקין לאקירוב, פעם חברים בנפש, המתעבים היום איש את רעהו.

הוא לבטח לא יכול היה להתעלם מהגירושים המתוקשרים בין אהרון דוברת ויצחק שרם, מי שנחשבו לזוג המלכותי של שוק ההון. טיומקין, הצלע השלישית והבלתי מוארת של המשולש, שניהל בעשור הקודם את קונצרן כלל, מקורב לשרם והרבה פחות מזה לדוברת. יש לו תפקיד בפרידה המפתיעה, אם כי מידת חשיבותו עדיין אינה לגמרי ברורה.

תחזיות לא פופולריות טיומקין, איש שיחה שופע קסם, מתענג באחרונה על פגיעה מוצלחת בחיזוי קטסטרופות פיננסיות ובראשן פיחות של עשרות אחוזים. תוצר הלוואי שלה מבחינתו היה כינוי שדבק בו וממנו הוא מבקש להתנער: "אומרים טוב, אבי הוא נביא זעם, הוא אפוקליפטי, הוא פסימי, שזה כמובן לא נכון. כמעט את כל העליות שהיו בשוק ההון לפנים צפיתי, פחות או יותר, וגם השתתפתי בהן.

"למה אני נתפס בצורה הזו? כי קודם כל, עם תחזית חיובית נורא קל להזדהות. קל מאוד גם לפעול על בסיס תחזית חיובית - להגדיל רכישות, לנסוע לחו"ל ועוד. על בסיס תחזית שלילית לאנשים יש התנגדות טבעית לפעול. כי צריך לקבל החלטות שהן לא נוחות ולא נעימות.

"דבר שני, אם קורה דבר שלילי מאוד, דרך ההתמודדות האמיתית של אנשים היא באמצעות המשפט 'מי יכול היה לדעת?', או 'איך אפשר היה להאמין שזה מה שיקרה?' ולכן, אם יש אנשים שכן צפו את זה, אז הדרך היחידה להתמודד עם התחזית שלהם היא להגיד 'טוב, הם כבר שנים אומרים ככה'".

וזה, כמובן, מה שאומרים עליך.

"אבל זה לא נכון. בטלגרף (העיתון הכלכלי שערך טיומקין - ש.ש) בשנת 96', כתבתי שמשבר מכסיקו זה סימן. שאם המדיניות המוניטרית בישראל תמשיך בצורה בה היא פועלת, היא תיצור סיטואציה דומה. כשפרנקל התחיל להעלות את הריבית, הייתי היחיד שצפה שהוא הולך לעשות את זה, כשכל המערכת לא האמינה. היום כולם מסתכלים על פרנקל כעל חצי אוטומט בהעלאת ריבית.

"מתי אתה יכול להתגונן מפני תהליכים ברמה של קבלת החלטות גדולות? כשאתה מקדים את המערכת. אם אתה מעריך שהין היפני הנמצא ברמה של 140 לדולר הולך להתחזק, אתה יכול לפעול רק אם הוא עדיין ממשיך להיחלש זמן מסוים. רק כשאתה מקדים תהליך".

אתה אומר, בעצם, שאנליסטים נרתעים מלתת תחזיות לא פופולריות?

"חד משמעית. כשמישהו נותן תחזית שלילית, קודם כל הוא לא פופולרי. לא מקבלים את זה. אנשים לא רוצים לפעול על בסיס מיתון, הם רוצים שתגיד להם שהולכת להיות צמיחה חיובית. אם תחשוב על דרך ההתמודדות של הטבע האנושי, דברים שליליים הוא מעדיף לקבל כגזירה משמים. לקח לי הרבה זמן להבין את זה".

מחפש מגמות מתהפכות טיומקין נולד במרכז תל-אביב למשפחה מהמעמד הבינוני. הוא למד בבית הספר העממי יהודה הלוי ובתיכון עירוני א': "גדלתי בקבוצת אוכלוסייה מאוד דיפרנציאלית, שהיו בה גם השמות שהם היום הכי הכי בכלכלה ובעסקים".

לאביו היה עסק של אביזרי חשמל, שנשא את שם המשפחה. לאחר השחרור מהשירות הצבאי, שאת רובו עשה בגולני, הצטרף טיומקין הבן לעסק. בערב למד למשפטים באוניברסיטת תל-אביב: "לא עשיתי סטאז' וכמובן גם לא עבדתי בתחום".

העסק התפתח, בעיקר בתחום כבלי החשמל, והפך לאחד הסיטונאים הגדולים בענף. במקביל, החל טיומקין להשקיע בשוק המניות. "מגיל צעיר נמשכתי לפעילות פיננסית, בשלב ראשון בבורסה בארץ. אני חושב שההשקעה הראשונה שלי היתה בגיל 22, ואני אפילו זוכר שהיא היתה במניות כבלים, בגלל שהרגשתי שאני מכיר את החברה.

"זו היתה הצלחה גדולה מאוד, הכפלתי את ההשקעה. מובן שקרה לי הדבר הכי גרוע. הצלחתי, אבל מהסיבות הלא נכונות. זאת אומרת, לא בגלל הנימוקים שלי להשקעה הצלחתי. למזלי הגדול, זמן קצר אחר כך חטפתי מכה שהורידה אותי מהר מאוד לאדמה. את כל הרווח והקרן הפסדתי במניות חברת הבנייה נאות אביב.

"זה היה בית הספר הכי טוב. כי קודם כל זו באמת היתה מכה כואבת. דבר שני, בפעם הראשונה אתה מבין את המבחן של המלחמה באגו, המלכודת הגדולה ביותר בכל תחומי ההשקעות. הרי יכולתי לראות שאני טועה הרבה זמן לפני שנמחקה לי רוב ההשקעה. אבל פה הגיע שלב של 'לא יכול להיות שאני טועה, זה לא ייתכן'".

מאז, הוא אומר, למד משהו על עצמו: "נחמד להרוויח %10 על השקעה בטוחה, אבל היתרון הגדול שלי הוא בסיטואציות של מגמת שוק מתהפכת. כשהתנודות גדולות מאוד - %50, %100, %200. דווקא בתקופות הרגילות של השוק היכולת שלי בינונית. אולי קצת מעל הממוצע, אולי מתחת".

איך עושים את זה?

"חינוך עצמי. אני מקדיש משהו כמו 15 שעות ביום לקריאה. העולם הפך להיות נורא מורכב. פעם היית יושב בניו-יורק, מגיע בשמונה בבוקר למשרד, שומע קצת מה ש'הנייטיבס' באירופה וביפן עשו, מדבר עם האיש שלך בפדרל, בממשל ואז יכולת לקבל החלטות. בעשר, חמש עשרה השנים האחרונות, ארה"ב היא רק חלק מהתמונה הכללית. ואז אתה צריך להבין את מה שקורה באירופה, בדרום אמריקה, ביפן ובאסיה ולחבר את הכל יחד.

"אני רוב הזמן משתדל להבין את המשקים מבחינה כלכלית ופוליטית, מנסה לעשות אינטגרציה, כדי להגיע למסקנות לגבי תנועות מטבע, ריביות, כלכלות. עיקר ההתעסקות שלי היא בתהליכים, במקרו, לא בדברים נקודתיים. הקטע של ההתייחסות לעולם בא לידי ביטוי גם כשהייתי בעסק של הכבלים, שהתאפיין בעליות וירידות. את הרווחים הגדולים עשינו כאשר הערכתי נכון את התנהגות מחירי הנפט והנחושת".

זאב בודד חלק ניכר מעושרו ומהצלחתו חייב טיומקין להיכרותו עם יצחק שרם, מנהל השקעות בסניף רמת השרון של חברת הברוקרים בטוחה בסוף שנות ה-70. השניים, אז סוחרי ניירות ערך זוטרים, הפכו חברים טובים. כששרם קודם להיות יד ימינו של מנכ"ל כלל, אהרון דוברת, מונה טיומקין, גם אם לא במעמד רשמי, כ'יועץ סתרים' להשקעות הקונצרן בשוק ההון. שרם וטיומקין לא באו מבתים עשירים, אך היו מצוידים בשכל חריף ובאמביציה גדולה להצליח.

ב-1983, שנה לאחר סגירת חנות הכבלים של משפחת טיומקין, החליטו ראשי כלל לחסל את השקעות הקונצרן בבורסה, החלטה שחסכה לכלל הפסדים כבדים בשנה שהחלה עם מפולת המניות ונגמרה במשבר הוויסות בבנקים. מה היה תפקידו של טיומקין באותה החלטה? לגירסתו, פעל הקונצרן על פי עצתו. בספרו "עגל הזהב", טוען העיתונאי יואב יצחק, כי "שרם הוא שיזם את היציאה מהבנקאיות. הוא אולי הושפע מדעותיו הפסימיות של טיומקין, אבל החליט בעצמו".

למה יעצת לכלל לצאת משוק המניות?

"טוב, זה דורש ניתוח. אם אני אגיד את זה בצורה מאוד דטרמיניסטית, קונצרן כלל והגופים שנעזרו בי לא נתפסו באף מפולת במהלך אותן שנים".

הועסקת בקונצרן?

"הייעוץ ניתן בחלקו על בסיס עסקי, אבל מעולם לא הועסקתי על-ידי שום גוף. מעולם לא הייתי שכיר".

איך אתה מסביר את זה?

"אני חושב שזה עניין של מבנה אישיות. סוג המעורבות שלי הוא מאוד אינדיבידואליסטי. אני מאוד בודד, לטוב ולרע. יש לזה יתרונות עצומים. ההחלטות הן שלך, אתה לא צריך להתמודד עם פרובלמטיקה שנוצרת מול אנשים אחרים. בשנה וחצי שלקחתי על עצמי את ניהול טלגרף, למדתי להכיר את הבעייתיות הזו מהצד המאוד מלחיץ של העניין. יש בזה הרבה דברים מאוד מרתקים, אבל זה לא מתאים לי. זה אחד הדברים שאתה לומד בחיים, שלכל אחד יש את היתרונות שלו".

תופר עסקות, לוקח פוזיציות לקראת סוף שנות ה-80 הרחיב טיומקין את פעילותו בשוק ההון. יואב יצחק, שניהל בזמנו מאבק מתוקשר בראשי כלל, טוען בספרו, כי "קשריו של טיומקין עם ראשי כלל והשם שיצא לו כאיש פיננסים מבריק, סייעו לו בעסקיו הפרטיים. הוא הפך לאיש מחוזר ובילה חלק גדול מזמנו בבחינת הצעות לעסקות ושותפויות".

באותן שנים עליזות היה טיומקין פעיל בשורה ארוכה של עסקות בניירות הערך של חברות שונות (איכות, עידן, יישום, ח.י.ל.ן, עמק וקרן טל). יצחק טוען בספרו כי טיומקין ושרם, ממעמדם הדומיננטי בכלל, "החלו ליזום מהלכים אסטרטגיים, ביניהם העמקת מעורבותה של כלל בחברות שהם רצו ביקרן".

העסקה הגדולה והרווחית ביותר בה היה טיומקין מעורב באותן שנים היתה רכישת מניות שליטה בחברה התעשייתית קרגל. טיומקין תפר עסקה ש"הקדימה את זמנה" במובנים רבים. קבוצה שאירגן, רכשה מידי בנק לאומי, שנוהל בידי צדיק בינו, את מניות השליטה בקרגל. חודשים ספורים מאוחר יותר החזירה קבוצת הרוכשים את רוב ההשקעה בדיבידנד שנמשך מקופת החברה. מיד לאחר מכן הנפיקה אותה בבורסה.

שנה לאחר מכן חילץ קונצרן כלל את טיומקין וקבוצה שבראשה עמד איל הפיננסים האמריקני מייקל שטיינהרדט ממניותיהם בקרגל, בעסקה שהניבה עבורם רווח עצום. חמש שנים מאוחר יותר ירכשו טיומקין ושטיינהרדט את השליטה בבנק הספנות, בו מחזיק האחרון עד היום.

ההיכרות עם שטיינהרדט ב-1987, זמן קצר לאחר מפולת המניות בוול-סטריט, סללה עבור טיומקין את הדרך למשרדיו של מנהל קרנות הגידור המהולל מניו-יורק, על תקן של יועץ להשקעות בשווקים בינלאומיים: "שטיינהרדט חשב שאני מבין או יודע על מה אני מדבר והציע לי לעבור לארה"ב. לא לגור, אלא להיות יותר מעורב שם, כולל יחד איתו. בעצם, המשכתי לעשות בגדול את אותם דברים שעשיתי כאן, לקחת פוזיציות בשוקי המט"ח והמניות".

לצד הייעוץ לשטיינהרדט, הוסיף טיומקין לרשימת לקוחותיו גם בעלי ממון נוספים, ביניהם ג'ק נאש, שהפך מאוחר יותר לשותפו בטלגרף. אלה גם השנים בהן חדל הצמד דוברת ושרם לנהל את כלל ופתח חברה פרטית משלו, דוברת-שרם, שהפכה תוך תקופה קצרה לאחת מחברות הברוקרים המשגשגות בתל-אביב.

החברים של טיומקין "בשתיים ישבו קרמר, ג'ק ופרידמן על שולחן במסעדת 'לה סירק' ברחוב 65, בין פארק אווניו למדיסון. קרמר בהה בתפריט המעוצב ואבד בין המנות השונות. פרידמן חילץ אותו ממצוקתו: 'אורי, אני רואה שאתה לא מתמצא כל-כך, אז תרשה לי להזמין בשבילך...'" (תיק ספקולטיבי, חגי טיומקין).

אבי טיומקין יודע ליהנות ממנעמי החיים. הוא בן בית ב'לה סירק' וגם באתרי הסקי של אספן קולורדו ובחופי סרדיניה. מסיבת יום הולדתו ה-50, פורסם באחרונה, נחוגה בקרב מספר מצומצם של חברים במסעדה מפוארת בחוף התכלת בריביירה הצרפתית, בין מונטה קרלו לניס. משם עברה החבורה העליזה לפזז על ריצפת דיסקוטק במונטה קרלו.

השהיות הארוכות בחו"ל אינן מונעות ממנו להיות מקושר מאוד בחוגי העסקים, התרבות והפוליטיקה בארץ. טיומקין מזוהה עם מפלגת העבודה ולדבריו היה מקורב ליצחק רבין המנוח. קירות ביתו בכפר שמריהו מעוטרים ביצירות של מיטב האמנים המקומיים, אוסף מרשים אותו הוא זוקף לפועלה של אשתו, יהודית.

האליטה הכלכלית בישראל היא מועדון קטן בו כולם מכירים את כולם וגם עושים עסקים ביחד. לא פלא ששמות חבריו הקרובים של טיומקין - יצחק שרם, חיים זבלדוביץ, בני שטיינמץ והפרסומאי דוד טמיר - מתנוססים לצידו בהשקעות אותן הוא יוזם מפעם לפעם במניות חברת היי-טק זו או אחרת. ניתן למצוא שם גם את אנשי העסקים ירון שיינמן, בני ברגמן ורובין צימרמן ואת עורכי הדין רם כספי ואביגדור קלגסבלד.

השקעות כאלה הניבו לטיומקין עד היום רווחים של מיליוני דולרים. במספר מקרים, סייעו קשריו מעבר לים להנפקת חברות בוול-סטריט, ביניהן ראדא, שייסד גיסו, חיים ניסנזון, חברה העוסקת בפיתוח מערכות אימון ותחקור מתקדמות למטוסים. טיומקין היה מזוהה גם עם הנפקותיהן של בי.וי.אר, נקסוס, דמאטק, פרסום אריאלי, אם סיסטמס וחברת המאפים בונז'ור.

"ברוב ההשקעות היו לי הצלחות יפות. יפות מאוד אפילו. הן גם מחברות אותי למציאות. כשאתה חי מול המסכים נורא קל להתנתק מהחיים. אני עד היום חושב, שלעבודה בחנות אצל אבא שלי היתה עבורי תרומה גדולה מאוד. הרי בסופו של דבר, מאחורי כל הנתונים יש אנשים. אם אתה לא מבין את זה, אתה מתנתק".

מה הקריטריון שלך למעורבות בחברה פרטית?

"המעורבויות האלה שלי נעשות תמיד בחברות שאני עצמי מושקע בהן, כשיש לי את תחושת הביטחון והאמון באנשים ובמערכת העסקית. לא יכול להיות, לפי תפיסת העולם שלי, שאני אבוא למישהו ואגיד לו 'זו השקעה נהדרת', אבל אני לא משקיע בה.

"אני צריך להרגיש נוח עם האנשים שאני עובד איתם, לא רק בצד המקצועי אלא גם בפרסונלי. דבר שני, אני אולי לא יכול לנתח את המוצר עד הסוף, אבל צריך להבין את היתרון היחסי שיש לחברה. ודבר שלישי, שהשוק מתאים לזה. אינטרוויז זו דוגמא נהדרת".

ההשקעה שהקפיצה את דוברת כל הדרכים מובילות לאינטרוויז ולהנפקה הפרטית שביצעה בתחילת ספטמבר. כל ה'חבורה' הפועלת בסביבתו של טיומקין התייצבה כדי לשים כמה לירות על הסטרט-אפ הפועל בסביבה הלוהטת של תעשיית האינטרנט. גם שטראוס, פודהורצר מטמפו וגם שמעון שבס.

באופן כמעט טבעי, השקיעו באינטרוויז גם קרנות ההשקעה של דוברת-שרם. סכום לא גדול, פחות ממיליון דולר, אבל כזה שדי היה בו כדי להרגיז מאוד את אהרון דוברת, שההשקעה נעשתה ללא ידיעתו. טיומקין כמעט נעלב כשאומרים לו שמה שבעצם הפריע לדוברת היתה העובדה שהוא, טיומקין, מעורב בהשקעה. דוברת-שרם הרי השקיעה גם קודם בחברות אחרות בהן הוא מעורב, למשל בי.וי.אר.

בניגוד לכימיה ארוכת השנים עם שרם, דוברת אף פעם לא היה כוס התה של טיומקין, גם אם בין השניים שררו יחסים תקינים. הכשלון בטלגרף, העיתון המשותף, העכיר את הקשרים בין השניים וככל הנראה גם בין דוברת לשרם.

טיומקין התייחס להשפעת הכשלון בראיון שנתן באחרונה לידיעות אחרונות: "הרעיון של עיתון טלגרף נולד אצל דוברת, בין היתר על רקע מאבקו ב'גלובס' ובעיתונאי יואב יצחק. חשבתי שזה רעיון טוב והבאתי משקיעים. היו קשיים גדולים, אבל חשבנו שצריך להמשיך. דוברת, לעומת זאת, התפטר ועזב את המערכה. שרם ואני נשאנו בעול עד שנאלצנו לסגור את העיתון. הרגשנו שהופקרנו. אם תרצו, זו ראשית הקרע".

קרע אחר, שנמשך כבר כמעט שנה, יש לו עם אלפרד אקירוב, בעבר ידיד קרוב. גם כאן קשה יהיה להניח את האצבע על המקום בו נגמר הקשר העסקי ומתחיל הפן החברתי. בין השניים היו יחסים מסועפים: טיומקין השקיע באלקנית של אקירוב, אקירוב השקיע בחברות של טיומקין - בנק הספנות, בי.וי.אר ועוד. אקירוב, שלאחרונה ספג הפסדי מט"ח כבדים, גם נעזר בייעוץ פיננסי של טיומקין, כמו גורמים נוספים בשוק ההון, ביניהם משה פודהורצר מטמפו.

טיומקין טוען כי תיווך בין אקירוב לאשף הפיננסים הבינלאומי ג'ורג' סורוס, שרכש באמצעות קרנות ההשקעה שלו רבע ממניות אלרוב. הקרנות של סורוס השקיעו בשנים 1997-1996 כ-25 מיליון דולר בחברה של אקירוב.

טיומקין טוען שאקירוב חייב לו דמי תיווך של 1.2 מיליון דולר. אקירוב, המאשר כי טיומקין יצר את הקשר עם סורוס, אך בשום אופן לא שתיווך בעסקה, מסרב לשלם ואף טוען שדווקא טיומקין הוא זה שחייב לו. בוררות בין השניים מתקיימת בימים אלה על-ידי עו"ד יגאל ארנון

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות