בפסק דין שניתן לאחרונה חודדו ההלכות הקשורות לחובות הבנק כלפי הלקוח בעת חתימת
מסמכים משפטיים. צ'נוב ילנה (להלן: "המבקשת") עלתה ארצה מרוסיה ביום 14/9/97.
ביום 12/02/98 רכשה המבקשת דירה בירושלים (להלן: "הדירה"), כשאת החלק הארי
של התמורה מימן בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "המשיב"). עקב פיגור שנוצר
בהחזר המשכנתא, הגיש המשיב תביעה נגד המבקשת. המבקשת לא התגוננה, וניתן נגדה
פסק דין שלפיו היא חויבה לשלם למשיב סך של 6,839 שקל.
פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ואולם עקב צו איחוד תיקים מקבל המשיב
מידי חודש סכום זעום. בנסיבות אלו בחר המשיב להעמיד את מלוא המשכנתא לפירעון
מיידי, ועל כן הוגשה ללשכת ההוצל"פ בקשה למימוש משכנתא, במסגרתה נתבקשו הליכי
פינויה של המבקשת מהדירה.
בעקבות כך, הגישה המבקשת תובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים, למתן פס"ד הצהרתי,
ולפיו אין המשיב רשאי לממש את המשכנתא. התובענה נדונה בפני השופטת בן-עמי.
טענתה העיקרית של המבקשת היתה, כי המשיב לא נתן לה הסבר לעניין תוכן הסכם ההלוואה,
ובעיקר ביחס לאפשרות פינויה מן הדירה במקרה של אי עמידה בתשלומים, והדבר מהווה
הפרת חובה חקוקה הקבועה בסעיפים 4-2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א 1981
(להלן: "החוק").
לטענתה, מכיוון שבמקרה דנן ידע הבנק כי מדובר בעולה חדשה שאינה שולטת בשפה
העברית, חלה עליו החובה להביא לידיעתה את תוכן המסמך, ומשלא נעשה כן אין לחתימתה
משמעות כל שהיא, בבחינת "לא עשה דבר".
טענת "לא נעשה דבר" - קובעת השופטת בן-עמי - היא טענה שעל פיה הונה החותם לחשוב,
כי המסמך עליו הוא חותם הינו בעל מהות בסיסית שונה לחלוטין ממה שהינו לאמיתו.
טענה זו יש לה מקום רק במקרים חריגים ביותר, שכן ההלכה הנוהגת קובעת, כי חזקה
שאדם קורא את המסמך שעליו חתם. הכלל הנוהג במשפטנו הינו, כי אדם החותם על מסמך
בלא לדעת את תוכנו - לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה הוא חתום
ובמה התחייב, וחזקה עליו שחתם לאות הסכמה - יהא תוכן המסמך אשר יהא.
על מנת שייקבע כי "לא נעשה דבר", על המבקשת להוכיח, כי המסמך עליו חתמה שונה
במהותו מהמסמך עליו התכוונה לחתום, וכי המשיב ידע, כי אינה מסוגלת לקרוא את
המסמך בעצמה או על ידי פלוני המהימן עליה. דא עקא, בענייננו אף אחד מיסודות
אלו לא מתקיים, שכן גם בהנחה כי המבקשת לא שלטה בשפה העברית. ראשית - קובעת
השופטת בן עמי - היא ידעה שהיא מגיעה לבנק למשכנתאות. פקיד הבנק הסביר לה לגבי
גובה המשכנתא, ההחזר החודשי וכן היא ידעה כי מדובר בהלוואה בקשר לדירה שרכשה.
מכאן מתחייבת המסקנה, שהיא ידעה על מהות המסמך עליו היא חותמת. מה גם שלא נמצא
כי המשיב ידע, שהמבקשת אינה מסוגלת לקרוא את המסמך בעצמה או ע"י מי מטעמה,
שכן המבקשת הגיעה לבנק עם אדם, אשר, כפי שעולה מעדותה, דובר עברית וכן רוסית.
אותו אדם קרא את חוזה ההלוואה והסביר לה, בשפה הרוסית, בקצרה, את האמור בו.
ממילא, סביר כי פקידי הבנק האמינו, שהמבקשת מודעת לחיוביה על פי החוזה עליו
חתמה. יתר על כן, הלכה היא, כי כאשר החותם על התחייבות מבין את מהות הפעילות
הכלכלית אך אינו מבין פרט מסוים לאשורו, אל לו לשבת בחיבוק ידיים ולא לבקש
הסבר. שתיקה במקרה כזה, כמוה כחוסר תום לב, אשר לא יקנה לשותק זכות לטעון כי
הוטעה.
במקרה זה עסקינן, עולה מעדותה של המבקשת, כי אף אם לא הבינה את המסגרת העסקית
לפרטי פרטיה, ביקשה היא להבין את המסגרת הכללית - גובה החוב וההחזר החודשי.
המתחייב מהאמור הינו, כי היא עצמה את עיניה ביחס לשאר תנאי החוזה, שכן היא
לא שאלה את פקיד הבנק ביחס לתנאי החוזה מעבר למה שהפקיד והמתווך הסבירו לה.
גישה זאת הדורשת מחותם על מסמך מחייב, יהא אשר יהא, המבין את המהות הכללית
של העיסקה, לבקש שיבהירו לו את הפרטים שאינם ברורים לו מוצדקת גם בראיה כלכלית,
שכן כל עוד הבנק יודע כי הצד השני אינו מבין את מהות העיסקה, מוטלת עליו החובה,
כמונע נזק היעיל ביותר, לפרוס בפני הלקוח את מהותה של העיסקה. אולם, משביצע
זאת הבנק או שסבר בתום לב כי הלקוח יודע את מהות העיסקה, ועדיין אין הלקוח
מבין פרט כלשהו מתוכה, מוטלת עליו, על הלקוח, החובה לשאול הבהרות והסברים ככל
שנחוץ לו, שכן אין זה הגיוני להטיל על הבנק חובה להקריא בפני כל לקוח את כל
ההסכם על כל פרטיו ולהסביר לו כל פרט. הליך כזה יש בו כדי לפגוע בפעילות העסקית
השוטפת; מה גם שלחובה כזאת תהיינה עלויות גבוהות ביותר אותם יישאו, בסופו של
יום, לקוחות הבנק.
סיכומם של דברים, הנטל להוכחת טענה 'לא נעשה דבר' הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת
טענות אחרות במשפטים אזרחיים. צד המעלה טענת אפסות, הנטל עליו לסתור חזקה זו,
ולהוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה.
בענייננו, המבקשת לא עמדה בנטל זה, ולכן דין טענה זו להידחות. אין גם מקום
לקבוע, שהבנק הפר את חובת הגילוי הקבועה בחוק כלפי המבקשת, שכן, כאמור, פקידי
הבנק הסבירו למבקשת את מהותה של העיסקה וענו על שאלותיה, והעיקר בנסיבות כגון
דא, מונע הנזק היעיל ביותר הוא הלקוח, אשר יכול בשאלה ספציפית לדרוש שיובהר
לו פרט זה או אחר בעיסקה מול הבנק. הטלת חובת גילוי כבדה על הבנק עשויה לפגוע
בחיי המסחר התקינים וכן עלויותיה "יגולגלו" על האזרח.
התוצאה הסופית: התביעה נדחתה.
ה.פ 627/01, בית המשפט המחוזי בי-ם, השופטת: ח. בן עמי.
בשם המבקשת: עו"ד זאב פרבר.
בשם המשיב: עו"ד אהרון רשף.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
