ביהמ"ש הרשיע את ז'אן אלרז ברצח רכז הבטחון של קיבוץ מנרה ובגניבת נשק

ביהמ"ש המחוזי בנצרת הרשיע היום (א') את ז'אן אלרז, בן 40 מקרית אתא, ברצח בכוונה תחילה של רכז הבטחון של קיבוץ מנרה, יצחק קוורטץ. אלרז גם הורשע בהתפרצות ובגניבת כלי נשק מהנשקיה וקשירת קשר לביצוע פשע ואחזקת נשק ונשיאתו ובסחר בנשק. אלרז זוכה רק מעבירה של ניסיון בריחה ממעצר.

באותה פרשה, כבר הורשע עאוני מוחמד חילמי ריפאעי, בן 46 מהכפר סאלם, בעבירות של אחזקת נשק ללא רשות ונשיאה והובלת נשק שלא כדין ובסחר בנשק. הוא גם הורשע באחזקת נכס חשוד, לגבי שני כלי נשק, בקשירת קשר לביצוע פשע ובסיוע לעבירת התפרצות וגניבה ואחזקה והובלת כלי נשק וסיוע לעבירה של סחר בנשק.

אלרז סירב להגיב לבית המשפט הגיעו היום כמה מחבריו של קוורטץ, ביניהם רחל רבין, אחותו של ראש הממשלה המנוח ומזכיר הקיבוץ שבתאי מאיו. אחיו של קוורטץ, שלמה, אמר בתגובה להכרעת הדין, כי עבורו זו סגירת מעגל וכי הוא שמח על הכרעת הדין. לדבריו, "חבל שזה לקח כל כך הרבה זמן. אני מצפה שגזר הדין יכלול עונש מצטבר, כדי שאלרז יבלה את שארית חייו בכלא".

ז'אן אלרז עצמו לא הגיב ועורך דינו ציין, כי הוא נתון בתנאי מעצר קשים, לכן, הוא לא מגיב ולא מדבר. התובעת עו"ד מירית שטרן הודיעה, כי בטיעונים לעונש היא תבקש שעונשי המאסר יהיו מצטברים ולא חופפים. גזר דינם של אלרז ושותפיו יינתן ביום שלישי.

בחודש מרס 2001 אירעה, לטענת התביעה, התפרצות לנשקיית קיבוץ מנרה, שבאצבע הגליל, מתוכה נגנבו 58 רובי אמ-16 ומחסניות רבות. התובעת טענה, כי אלרז יזם ותכנן את הפריצה וגניבת הנשק וכן את הרצח של יצחק קוורטץ, שהיה האחראי והממונה על הנשקייה.

חזר בו מהודעותיו בשב"כ התביעה טענה, כי אלרז שיתף באירוע הפריצה וגניבת הנשק עוד שלושה נאשמים, שעסקו בידיעתו במכירת הנשק לגורמים בשטחים. שלושת הנאשמים - האחים מחמוד, מוחמד ואחמד אבו-באכר, החליטו להודות באישומים נגדם ודינם נגזר.

בנוסף לאישומים הללו, ייחסה התביעה לאלרז אישום נוסף של אחזקת תשעה כלי נשק שגנב והחזיק שלא כדין וסחר בהם אחר כך באמצעות אחד הנאשמים, אשר מכר אותם לתושבים בשטחים. אלרז הודה בהעברת כלי הנשק השונים לידי הנאשם מחמוד אבו באכר ובכך שקיבל ממנו כספים תמורת המכירה, אך טען, שלא תכנן למכור את הנשק לאנשים מהשטחים.

אלרז הכחיש שתכנן מראש, שכלי הנשק שנגנבו מנשקיית קיבוץ מנרה, ימכרו בשטחים, והודה שפגש בקוורטץ ביום גניבת הנשק. אלרז טען, באשר להודאותיו בחקירתו, כי ההודאות נמסרו שלא מרצונו החופשי, אלא תחת השפעת סמים שהוחדרו למשקה שקיבל ושתה בעת מעצרו בידי השב"כ. כמו כן, נטען, שהודאתו ניתנה שלא מרצונו החופשי, לאחר שנמסרה לו הבטחה מחוקר השב"כ, כי אם ישתף פעולה, לא יואשם בעבירת הרצח.

"אין יסוד לטענותיו"

השופטים יהודה אברמוביץ, חיים גלפז וניסים ממן, ציינו בהכרעת הדין, כי מכלול הראיות מצביע, ללא כל צל של ספק, שאלרז היה זה שתיכנן את גניבת הנשק מהנשקיה במנרה, לאחר שקשר קשרי רעות וידידות עם קוורטץ, ששימש רכז הבטחון השוטף בקיבוץ וכי אלרז שיתף בהליך זה את הנאשם השני מחמוד בן דאוד אבו באכר.

השופטים שללו את טענות אלרז, באשר לאופן גביית ההודאות וקבעו: "השתכנענו שאין כל יסוד לטענת הנאשם באשר לדרך ואופן גביית ההודאות והשיחזור, פעולות שנעשו מרצונו הטוב והחופשי, ללא כל הבטחות שיש בהן כדי לפגום בכשרות ההודאות והשיחזור".

השופטים הוסיפו שדברי חוקריו של הנאשם בשב"כ הינם מהימנים והצביעו על כך שבכל עת שהוא היה במעצר ובכל חקירותיו לא הוחדר למשקהו סם כלשהו וציינו, כי טענה זו נזנחה למעשה בסיכומיו של בא כוחו.

ב-19 במארס 2001, ארבעה ימים לאחר שנרצח, התגלתה גופתו של יצחק קוורטץ בדרך עפר כמה קילומטרים מקיבוצו. הוברר, כי הוא נורה בעורפו. אלרז הכחיש בעת מעצרו כל קשר למותו של המנוח, אך אישר שהוא הכיר אותו והיה עימו בקשרי ידידות.

השופטים גוללו בהכרעת הדין את הפגישה של אלרז עם שני נאשמים נוספים כשהם מצויידים באמצעים מיוחדים לצורך פריצה לנשקייה. "אין כל ספק שהנאשם היה נוכח ב-15 במארס 2001 במיפגש עם המנוח באותו מקום בו אותרה מאוחר יותר גופתו וכי מותו של המנוח נגרם באותו מעמד. גירסת הנאשם באשר לאופן שבו המנוח מצא את מותו - הינה גירסה שקרית, שאינה תואמת כלל את העובדות והממצאים, גירסה שבשלב מאוחר יותר גם הנאשם סטה ממנה באופן חד ומוחלט".

"גירסה מצוצה מהאצבע"

בהמשך פסק הדין כותבים השופטים, כי אלרז טען בהודעותיו בשיחזור, כי קוורטץ נהרג, בעת שניסה לשלוף מידו את האקדח שהמנוח כיוון לעברו. "מדובר בסיפור בדים של הנאשם בדבר האירוע עם המנוח מתחילתו ועד סופו".

"למעשה, גם הנאשם, שבכל מהלך הדיון התרשמנו שהינו אדם מתוחכם ומניפולטיבי, היה ער ומודע לאחר שמיעת אחד העדים, שגירסתו חסרת השחר בדבר הדרך, בה המנוח מצא את מותו, אינה סבירה והגיונית ולא מתקבלת כלל על הדעת. לכן, הנאשם עשה תפנית של 180 מעלות וכאשר עלה על דוכן העדים להעיד, חזר והדגיש בטענותיו, כי גם בשיחזור פרטי האירוע היה תחת השפעת סם או שיקוי כלשהו", ציינו השופטים בהכרעת הדין.

עוד הם ציינו, כי בעדותו הציג הנאשם גירסה "פנטסטית המצוצה מן האצבע שאין לה ידיים ורגליים, כשהוא סבור שעתה לא יהיה עד שיפריך אותה".

בעבור 850 אלף דולר אלרז גם טען בעדותו, הנשק שנגנב היה מיועד לתושבי לבנון, אותם הכיר בעת פעילותו בלבנון במסגרת שירותו הצבאי וכן בעקבות עבודתו בגבול הלבנון וכי הוא קיבל מהלבנונים תשלום מראש בסך 850 אלף דולרים. לפיכך, הוא הציע למחמוד אבו-באכר לקחת חלק בפריצה. עוד הוא טען, כי לאחר ביצוע הגניבה הוא נפגש עם קוורטץ ואח"כ השניים נמלטו וסיכמו כי בשבת קוורטץ יקבל את חלקו וכשעזב אותו אלרז הוא היה בריא ושלם.