חברים ויורשיהם שהתגוררו בגליל ים בפברואר 2001 יזכו לחלק מהנכסים

פסק הדין של השופט ישעיה משליך על עתידם של אלפי חברים ויורשיהם, בקיבוצים בהליכי הפרטה

חברי קיבוץ גליל ים או יורשיהם החוקיים, שהתגוררו בקיבוץ במועד בו החליט הקיבוץ על שינוי התקנון ועל הפרטת פעולותיו ושיוך נכסיו, ייכללו במניין הזכאים לחלק מנכסי הקיבוץ ורכושו, אם וכאשר יחליט הקיבוץ על חלוקת נכסיו. כך קבע הבוקר (ד') ביהמ"ש המחוזי בת"א.

בכך קיבל השופט נסים ישעיה באופן חלקי תביעה שהוגשה על-ידי 55 יוצאי קיבוץ גליל ים, ממייסדיו ומראשוניו, להצהיר על זכויותיהם בנכסי הקיבוץ ורכושו אם וכאשר יוחלט על חלוקתם. מאז הגשת התביעה, לפני חמש שנים, נפטרו 5 מבין ששת המייסדים שהצטרפו לכתב התביעה. יתר התובעים, 48 במספר, הם צאצאיהם ויורשיהם של חברי קיבוץ שנפטרו, אולם תובעים אלה עזבו את הקיבוץ לפני עשרות שנים.

התביעה הוגשה על רקע תוכניות בנייה שפורסמו בעיתונות, לפיהן קיבוץ גליל ים עומד למכור את זכויותיו בחלק מהקרקעות שבחזקתו, ועשוי לקבל מאות מיליוני דולרים (ראו ידיעה בעמוד זה).

בפברואר 2001 בוצעו שינויים בתקנון הקיבוץ, שהעידו לטענת התובעים על כוונה של חברי הקיבוץ לחלק ביניהם, דהיינו בין החברים החיים בקיבוץ, את רכוש הקיבוץ ונכסיו, תוך נישול החברים שעזבו או יורשיהם של אלה שנפטרו.

קיבוץ גליל ים, באמצעות אלי מוריק, גזבר הקיבוץ לשעבר ויו"ר ההנהלה הכלכלית של הקיבוץ כיום, הכחיש את טענות התובעים, וטען כי בקיבוץ גליל ים אין כוונה לבצע הפרטה או חלוקת נכסים, והעובדה שהקיבוץ שינה מס' הוראות בתקנון אינה מצביעה על קיומה של כוונה לחלק את נכסי הקיבוץ.

ישעיה קבע, כי טענה זו של מוריק, והצהרתו בדבר העדר כוונה כיום לפרק את הקיבוץ או לשייך את נכסיו לחבריו מקובלת עליו כאמינה. אלא, שהצהרה זו אינה מונעת חלוקה כזו בעתיד הקרוב או הרחוק יותר, ואין בה התחייבות מוחלטת של הקיבוץ לגבי העתיד.

ישעיה השתכנע, כי תיקון הוראות התקנון, הדיבורים וההצעות בדבר שינוי מבנה הקיבוצים באופן שרכוש או דירות המגורים ישויכו לחבריו, כל אלה מצביעים על הכשרת הקרקע והכנת כלים שיאפשרו מימוש כוונות מעין אלה בעתיד.

לדברי השופט, מוריק, מזכיר הקיבוץ וחברי קיבוץ אחרים שהעידו בפניו לא נתנו הבהרות או הסברים לשאלה מדוע הוכנסו שינויים כה משמעותיים לתקנון, שינויים הפוגעים פגיעה של ממש בעקרונות שקבעו לעצמם מייסדי וראשוני הקיבוצים שקמו בארץ ומייסדי גליל ים בכלל זה.

לדבריו, אין להתעלם מעצם הפרטת תחומי חיים ופעילויות שונות בקיבוץ, המתבצעת בד בבד לשינויים המוכנסים בתקנון מתוך כוונה לאפשר ולהכשיר את הקרקע לקראת תהליך שיוך נכסי הקיבוץ.

ישעיה השתכנע, כי רוב חברי הקיבוץ, אלה שתמכו בשינוי התקנון, גמרו אומר בלבם להפריט בעתיד את חיי הקיבוץ, ולשייך את נכסיו לחבריו החיים בקרבו.

ישעיה מדגיש, כי לא יהיה זה צודק להחזיר לעוזבי הקיבוץ את מעמדם וזכויותיהם כחברים בעלי זכויות בקיבוץ, והעובדה שיזמי נדל"ן החלו לגלות עניין בקרקעות הקיבוץ אין בה כשלעצמה להעניק לעוזבים זכות משפטית או אחרת לחזור בהם או זכות לקבל חלק מנכסי הקיבוץ שנים רבות לאחר מכן.

אשר על כן, לתביעת התובעים שעזבו את הקיבוץ לפני עשרות שנים אין ביסוס משפטי והיא אינה מוצדקת, אולם לא כך הדבר בכל הנוגע לתובעים שהמשיכו להתגורר בקיבוץ לפחות עד למועד השינוי בתקנון בפברואר 2001, וכן פטירת חלק מהתובעים לפני מועד זה לא תביא לשלילת הזכויות מיורשיהם.

תביעתם של שאר התובעים, דהיינו אלה מביניהם שחברותם בקיבוץ פקעה לפני פברואר 2001, נדחתה.

לאור אופייה העקרוני של המחלוקת, ובהתחשב בתוצאות אליהן הגיע השופט, הוא קבע כי כל צד ישא בהוצאותיו.

התובעים יוצגו ע"י עוה"ד יורם מושקט ושרון שפינט וקיבוץ גליל ים יוצג ע"י עוה"ד ע. קפלן וא. טלמון.

דובר התנועה הקיבוצית, עופר קול, אמר בתגובה: "אנחנו לומדים את הפסיקה, ממנה עולה חד משמעית, כי תיקון שעשה הקיבוץ בתקנון ושכוונתו לשיוך עתידי, מהווה לידיעת בית המשפט כוונה אופרטיבית לשיוך נכסים, וכך יש להתייחס לעניין". (ת.א. 2933/98).