תופעה חדשה המטרידה את רשויות המס באחרונה היא הגירתם של אנשי עסקים, תושבי ישראל, למדינות זרות. שינוי תושבותם פוגע במשק, ובבסיס המס במדינה, פעמיים: חלה ירידה בגביית המס מהם, ובצריכת הנכסים והשירותים המקומיים.
תופעת שינוי התושבות צברה תאוצה בעיקר נוכח הוראות תיקון 132 לפקודת מס הכנסה (למרות שהוראות התיקון הותירו בידי פקיד השומה כלים לתקוף שינוי תושבות המתבצע משיקולי מס).
תיקון 132 הנהיג את שיטת המיסוי הפרסונלי: מיסוי כל ההכנסות שהפיק התושב, בין אם הפיק אותן בישראל או מחוצה לה. זהו תיקון מבורך שסגר פרצות במערכת המס: ניתן היה להבריח הכנסות מרשת המס בישראל ללא כל קושי, מה שיצר מצב אבסורדי בו תושבי ישראל שהפיקו את הכנסתם בישראל שילמו מס בשיעורים גבוהים ואילו אלה שהפיקו הכנסות בחו"ל היו פטורים מכל מס.
כעת בוחרים אנשי העסקים במדינות מפותחות, שאינן נחזות למקלט מס, אך בפועל מערכת המס בהן מעניקה למהגרים אליהן פטור אפקטיבי ממס.
כך לדוגמא דיני המס באנגליה, המעניקים במקרים רבים פטור אפקטיבי ממס לתושבי ישראל המהגרים אליה. דיני המס באנגליה קובעים כי תושב אנגליה בעל "דומיסיל" זר יהיה פטור באנגליה על הכנסות שהופקו מחוץ לה, ושלא הועברו (remitted) לאנגליה.
באנגליה קיימות שלוש דרגות תושבות, שכל אחת מהן כפופה לכללי מיסוי שונים. דרגת ה"דומיסיל" מצביעה על זיקת התושבות החזקה ביותר; כל אדם מקבל עם לידתו את דומיסיל המדינה בה נולד. דומיסיל זה יכול להשתנות רק לאחר מספר רב של שנים (1720) ורק לאחר שהנישום הביע כוונה מפורשת לשנות את מקום מגוריו הקבוע. מכאן, שתושב ישראל המהגר לאנגליה הופך לתושב אנגליה, אולם הוא נותר עם דומיסיל ישראלי, ויהיה פטור ממס באנגליה על הכנסות המופקות מחוץ לאנגליה.
תיקון 132 מעניק לפקיד השומה כלים להתמודד עם נישומים ששינו את תושבותם משיקולי מס. שני כלים עיקריים:
קביעת התושבות: גם לאחר תיקון 132, וקביעת מספר הימים בהם מי ששהה בישראל ייחשב לתושב המדינה, המבחן לקביעת התושבות הוא מבחן מהותי. פקיד השומה יבחן האם הנישום באמת ניתק את כל זיקותיו האפקטיביות לישראל, והאם עדיין עומד לרשותו כאן מקום מגורים זמין.
המחוקק לא התייחס בבירור למועד שינוי התושבות, וייתכן שנישום נותר תושב ישראל במשך תקופה מסוימת, אף לאחר יציאתו מישראל. נישומים שהפכו לתושבים זרים לאחר שנת 2003, לאחר פרסום מסקנות ועדת רבינוביץ' ובטרם הוטל מס היציאה, ולא מיד עם ירידתם מהארץ, עשויים להתחייב במס יציאה. פקיד השומה אף יכול לתקוף את פעולתם בדרך נוספת: לפי הגדרת המונח "תושב" בפקודת מס הכנסה, מי ששהה בישראל 30 יום בשנת 2002 וכל תקופת שהותו בשנים 20002002 עמדה על 425 ימים או יותר, ייחשב לתושב ישראל.
מס יציאה: מאז 2003 מוטל מס יציאה על כל תושב שבזמן צאתו מישראל החזיק נכסי הון. כדי למנוע מימוש נכסים בפטור ממס בחו"ל, נקבע כי תושב יחויב במס במועד עזיבתו את הארץ או במועד מימוש הנכסים, לפי בחירתו. רווח ההון שיופק ממכירת הנכס יחולק בהתאם לתקופות בהן שהה בישראל ומחוצה לה.
אנשי המקצוע ספקנים לגבי יכולת האכיפה של מס היציאה. לעניות דעתי, המס מביא לתוצאה צודקת והוגנת: הוא מונע מתושבי ישראל "לייצא" את רווחיהם לחו"ל. בהעדר מס היציאה, חלק ניכר מהוראות תיקון 132 לפקודת מס הכנסה היו הופכות לחסרות משמעות. מס היציאה מעניק לפקיד השומה כלי לחייב במס תושבי ישראל שהיגרו למדינות זרות.
ד"ר גילבאי הוא ס' פשמ"ג ומרצה במכללה למינהל ובאוניברסיטת תל אביב
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
