בוריס ברזובסקי: האיש שהרוסים אוהבים לשנוא

במשחקי הכוח המחליפים בתקופה האחרונה את הפוליטיקה הקונבנציונלית ברוסיה, בולט שם אחד:

בוריס ברזובסקי. אף אחד ברוסיה מעולם לא בחר בו לאיזה תפקיד, אולם אין דומה ליכולתו של איש העסקים, 54, להשפיע על המאורעות במדינה. בשבועות האחרונים למד שוב נשיא רוסיה, בוריס ילצין, את הלקח הכואב כי לא בקלות ניתן להתעלם מברזובסקי.

רוסיה נמצאת עתה בעיצומו של משבר כלכלי רציני, בין מאורעות הפוקדים אותה הן בזירה המקומית והן בזירה הבינלאומית. מורים וכורים יוצאים לרחובות בדרישה לתשלום שכר שלא שולם להם חודשים ארוכים, המטבע המקומי, הרובל - נחלש, וילצין איבד את השליטה על המיגזר הפיננסי במדינה. שוק המניות צנח בכ-%50 מתחילת השנה. המשקיעים הזרים שנבהלו ממסכת המאורעות באסיה, במיוחד מהמשבר החריף הפוקד את אינדונזיה, החלו לנטוש את השוק הרוסי.

התקציב הממשלתי לשנה הנוכחית לקח בחשבון גירעון של כ-%5 מהתוצר המקומי הגולמי, אלא שהוא גם חזה שערי ריבית ממוצעים של %25. ובמצב בו נחשבת הממשלה הלווה הגדולה במדינה, כל עליה נוספת בשערי הריבית תעלה למדינה ביוקר. סוגייה בעייתית לא פחות היא העמקת גביית המיסים.

גם אל מול הסתייגות בינלאומית, לא היססה ממשלת רוסיה לנקוט בעבר במדיניות של אדמה חרוכה שאומנם הצליחה לחסל את מתנגדיה, אבל גם הותירה את המדינה פצועה. לשאלה מי עומד מאחורי מדיניות האדמה החרוכה יש תשובה אחת בלבד: בוריס ברזובסקי.

ברזובסקי יודע איך לנצל את חוסר היציבות במדינה. הוא מאמין כי עושר המנותק מהשפעה פוליטית אינו עושר ממשי. וכפי שמגדיר זאת מיכאיל קודורקובסקי, שותפו העיסקי של ברזובסקי, העומד בראש תאגיד רוזפרום (Rosprom): הפוליטיקה היא התחום הריווחי ביותר ברוסיה.

אז מה הפלא שרופרט מורדוק בחר בברזובסקי כשותפו העיסקי ברוסיה. איל התקשורת האוסטרלי-אמריקני הכריז על 20 באפריל כעל תאריך היעד בו הוא מתכוון להיכנס לשוק התקשורת הרוסי במסגרת מיזם משותף עם ברזובסקי. ואף אחד אינו מכיר את שדה המוקשים הרוסי יותר טוב ממנו.

רק לפני חודשים ספורים נראה היה כאילו ברזובסקי ניסה להמריא גבוה מדי. תמיכתו בוויקטור צ'רנומידין, ראש הממשלה שנשלח הביתה על ידי ילצין, ובגנרל אלכסנדר לבד, גרמו לילצי'ן לאבד את עשתונותיו. הוא אף אמר כי בסופו של דבר ייאלץ לזרוק את ברזובסקי מהמדינה. במקום זה, הוא מינה אותו כמזכיר הכללי של ברית המדינות העצמאיות (CIS), ארגון דועך הפועל מקייב, אולם גם אירגון זניח כזה הוא הזדמנות לביסוס קשרים עיסקיים באיזורים עתירי נפט ונטולי מזומנים.

ילצין ידוע כמי שמתעב את התלות באנשי החצר שלו, אולם האישור שהעניק לברזובסקי מוכיח עד כמה הוא מחוייב לאיש שמימן את ניצחונו בבחירות לנשיאות ב-1996 ואשר פיתח קשרים קרובים עם בתו, טטיאנה דייאצ'נקו, המשמשת גם כיועצת לאביה. העיתונות הרוסית רמזה בעבר כי ברזובסקי מנהל את עסקיה הפיננסיים של המשפחה.

ברזובסקי פעל במהירות כדי לממש את התפקיד החדש שאליו הוצנח. במסגרת ביקור בזק שערך במדינות CIS, ביקר ברזובסקי באברביג'אן, מולדובה, אוקראינה, בלרוס וארמניה. שיטת הפעולה היא פשוטה למדי. ברזובסקי יכול להציע לראשי מדינות ה-CIS, שרבים מהם עומדים בשנתיים הקרובות בפני בחירות, את המומחיות שלו בגיבוש קמפיינים, ואת תמיכת הטלוויזיה הציבורית הרוסית, הנמצאת בשליטתו ואשר משדרת ברחבי מדינות חבר העמים. בתמורה, יכולים ראשי המדינות להציע לברזובסקי ולעסקיו עדיפות במתן שירותי גיבוש תקציבים ממשלתיים וסיוע בהליכי הפרטה.

ברזובסקי הוא האיש שהרוסים אוהבים לשנוא. בדיווחים שהופיעו לאחרונה בעיתונות הרוסית טען סוכן ביטחון רוסי כי קיבל הנחיות מהבוס שלו לרצוח את ברזובסקי. זוהי אולי תגובה קיצונית למדי, אולם פעם אחר פעם הוכיח האיש את יכולתו המדהימה להיחלץ ממצבים חסרי תיקווה ולנצלם לטובתו. מגזין העסקים האמריקני "פורבס" אף כינה אותו 'בוס כל הבוסים של המאפיה הרוסית'. ברזובסקי תבע את המגזין בבית משפט לונדוני, שסירב לדון בתיק.

ברזובסקי נחשב לאדם אינטליגנטי ותרבותי הבקי במדע, בפילוסופיה ובספרות, כמו גם בעסקים ובפוליטיקה, איש נעים שיחה, המקסים את שומעיו. הוא נולד ב-23 בינואר 1946 למשפחה סובייטית מהמעמד הבינוני וגילה כישרון מתמטי כבר מגיל צעיר. אחרי שסיים תואר ראשון באלקטרוניקה המשיך בלימודים גבוהים במתמטיקה באוניברסיטה של מוסקווה ובלימודים לקראת תואר דוקטור במוסד לניהול שליד האקדמיה למדעים.

הוא חתום על יותר מ-100 מאמרים מדעיים, שרבים מהם התפרסמו בכל רחבי העולם. את משפחתו, אשתו וששת ילדיו, הוא מקפיד להרחיק מאור הזרקורים, בדרך כלל מחוץ לתחומי רוסיה, בשל החשש כי יהפכו מטרה לנקמה של יריביו.

הקריירה שלו החלה בתקופת הפרסטרויקה של מיכאיל גורבאצ'וב, שפתחה הזדמנויות רבות בפני יזמים מקושרים היטב. כאשר הנהיגה הממשלה ליברליזציה בתחומי המסחר, ברזובסקי עבד במפעל הרכב הרוסי אוטוואז (AvtoVAZ), יצרן הלאדה סדאן ורכבי שטח מדגם ניבה. אולם הוא השכיל לטפח קשרים עם מנכ"ל החברה, ולאדימיר קדניקוב.

ב-1989 סגרו השניים עיסקה שהסתברה כריווחית להפליא: ברזובסקי הקים סוכנות למכירת רכב בשם לוגוואז (Logovaz) וקדניקוב מכר לו מכוניות במחירי ייצוא. לוגוואז מכרה את כלי הרכב ברוסיה במחירי שוק וסיפקה לשניים רווחים נאים.

בתוך תקופה קצרה הפכה לוגוואז לסוכנות המובילה במדינה למכירת רכב מקומי ומיובא, כמו מרצדס וב.מ.וו, כשבמקביל אוטוואז מתרסקת. קדניקוב וברזובסקי שיתפו פעולה גם בהשקת האווה, קונסורציום שהבטיח לגייס 3 מיליארד דולר כדי לייצר דור חדש של מכוניות רוסיות. ב-1994 הנפיקה אווה מניות בשווי של 50 מיליון דולר ואלו הכפילו את שוויין במהירות שיא.

בעזרת רווחים שעשה בעסקיו הקודמים, הוא בנה אימפריית עסקים ותקשורת הכוללת היום את לוגוואז, סיבנפט, חברת התעופה הרוסית הבינלאומית אירופלוט, עיתון יומי והטלוויזיה הציבורית הרוסית (ORT). מאבק השליטה ב-ORT היה בין המכוערים שנוהלו בשנים הראשונות של הקפיטליזם הרוסי.

ב-1995 מינתה הממשלה את מפיק הטלוויזיה ולאדיסלב ליסטייב, אחד ממנחי תוכניות האירוח הפופולאריים במדינה, לעמוד בראש החברה. ליסטייב הכריז על כוונתו לארגן מחדש את מכירות הפירסום, שנשלטו על ידי חברות פרטיות. סמוך להכרזתו נורה ליסטייב על ידי רוצח שכיר, ובשעה שהמדינה כולה התאבלה על מותו, השתלט ברזובסקי על ORT.

ברזובסקי, ששימש באותה עת כמשנה ליו"ר ORT, היה אחד החשודים העיקריים לרצח. במשרדיו נערך חיפוש והוא עוכב לחקירה. יום לפני הרצח צולם ברזובסקי כשהוא מעביר כסף לידי בכירים בכוחות הביטחון. מאוחר יותר שלח ברזובסקי את הקלטת לתחנה מתחרה וטען כי הוא ביצע את ההקלטה כהוכחה לניסיון סחיטת כספים שהופעל עליו מצד סוכני משרד הפנים, שדרשו ממנו כסף כדי לגלות לו פרטים על ניסיונות התנקשות מתוכננים כנגדו.

במרבית העסקים שבהם הוא מעורב, נקט ברזובסקי בשיטות פעולה דומות לאלו שהחל בהן באוטוואז, תוך שהוא נמנע מהשקעות גדולות ומבעלות על מניות ומעדיף במקום זאת לסגור עיסקאות ריווחיות עם ההנהלה. לאחרונה שלח ברזובסקי את ציפורניו כלפי רוזנפט (Rosneft), חברת הנפט הרוסית, האחרונה הנמצאת עדיין בשליטה ממשלתית, והשתלט על התזרים הפיננסי של החברה ממש מתחת לאפו של משרד הנכסים הממשלתיים, המקווה למכור נתח של %75 מהחברה עוד השנה תמורת 2.1 מיליארד דולר לפחות.

גם היום מסרב ברזובסקי לומר כמה מניות בדיוק הוא מחזיק בכל אחת מחברותיו. על פי הערכות שונות, הנתח שלו ב-ORT עומד בסך הכל על %8. בהצהרת הון שלו משנת 1996 הוא הצהיר על הכנסות של 435 אלף דולר וטען כי ההון האישי שלו נאמד ב-38,521 אלף דולר. אולם כאשר דירג אותו "פורבס" בשנה שעברה כמספר 97 ברשימת 100 האנשים העשירים בעולם, עם שווי גולמי של 3 מיליארד דולר, אישר ברזובסקי בראיון למגזין הגרמני "פוקוס" כי הנתונים הללו קרובים לאמת.

את כניסתו הראשונה לקרמלין חייב ברזובסקי לולנטין יומשב, סופר הצללים של ילצין, אשר גייס אותו ב-1993 כדי לסייע במימון כתיבת ספר הזכרונות השני של הנשיא. אולם הוא זכה בתהילה רק כמה שנים מאוחר יותר, במסגרת המשבר שליווה את הבחירות לנשיאות של 96'.

היו אלו זמנים קשים לטייקונים המובילים במדינה. הקומוניסטים, בראשות גנדי זיוגאנוב, הובילו על ילצין בסקרים, בהבטיחם לשקול מחדש את תהליכי ההפרטה שהותירו את ההון בידי שכבה דקה ונבחרת. ברזנובסקי ועוד 13 אנשי עסקים מובילים, ביניהם ולדימיר גוזינסקי, שלחו מכתב לילצין, בו הציעו הקמת ממשלת איחוד עם הקומוניסטים, בטענה כי בחירות במצב כזה עלולות להביא לאובדן היציבות ברוסיה.

המכתב לא התקבל בברכה בקרמלין וברזובסקי נשלח הביתה לחשוב על מוצא אחר. הוא חבר לאנטולי צ'ובאייס, הממונה על ההפרטה שהועף מהממשלה כקורבן לדרישות הקומוניסטים, ול-6 אנשי פיננסים בולטים נוספים, וגיבש קמפיין בחירות, שכמוהו לא ראתה מוסקווה מימיה. אילי ההון הזרימו כספים למופעי רוק, פירסמו מודעות תמיכה בכל המדינה והשתמשו בתחנות הטלוויזיה והרדיו בשליטתם ששידרו תעמולת בחירות בעד ילצין.

במהלך הבחירות לנשיאות גיבש ברזובסקי את קשריו עם המשפחה הנשיאותית, ובעיקר עם הבת השאפתנית טטיאנה. השמועות מספרות כי העניק לה מתנות יקרות, ביניהן גם שתי מכוניות. הזיווג בין הכסף והכוח הוכתר בהצלחה. את עניבת החנק שבאמצעותה ריתק ברזובסקי את הקרמלין לא ניתן כבר היה להתיר. ילצין מינה אותו כמשנה למזכיר מועצת הביטחון, מעמד שאיפשר לו לאסוף מידע על יריביו ולהפעיל לובי למען האינטרסים העיסקיים שלו.

לאחר ניצחונו של ילצין בבחירות, דרשו ברזובסקי ואילי ההון האחרים בקבוצה תמורה על תמיכתם ומאמציהם. ברזובסקי טען כי העסקים הגדולים הם אלו שהצילו את שלטונו של ילצין, מה שמקנה להם זכויות בעיצוב עתידה הכלכלי של המדינה. לזכותו נזקף סיועו בגיבוש הסכם השלום עם צ'צ'ניה ובסלילת הדרך לקשרים עם גרוזיה וקאזחסטאן.

נשאלת השאלה באיזה מצב עומדת היום רוסיה. מומחי שווקים טוענים כי זהו הזמן הנכון לרכוש מניות רוסיות ואג"ח ממשלתיות. שערי הריבית ברוסיה הם היום הגבוהים בעולם. ואם יצליח הבנק המרכזי של רוסיה למנוע פיחותים ברובל, התשואה על השקעות אלו עשויה להיות גבוהה מאוד. בנוסף, משקיעי חוץ הנוטשים בהמוניהם מוכרים עתה במחירי היצף נתחים בחברות תעשייתיות גדולות.

המבחן האמיתי של הממשלה הוא הפרטת רוזנפט, חברת הנפט היחידה שנותרה בשליטתה. אם תצליח הממשלה לגייס 2 מיליארד דולר, שלהם היא צופה, יוחזר האמון בכלכלת המדינה. ומה לגבי ברזובסקי? חי ובריא. תודה. ונראה חסון מתמיד. הוא מקיים קשרים חזקים עם כל המועמדים לנשיאות בבחירות שיתקיימו בשנת 2000, להוציא את הקומוניסטים, הנחשבים לאויביו המושבעים. הוא כבר הביע את תמיכתו בצ'רנומירדין ובאלכסנדר לבד. וגם ניצחון של יורי לוזקוב, ראש עיריית מוסקווה, לא יעצור את ברזובסקי במרוצו.

ברזובסקי נחוש יותר מאי פעם כי תפיסתו שכל מה שמועיל להון, מועיל גם לאומה, הוכיחה את עצמה. לאוזניים מערביות נשמעות ההערות הללו בוטות למדי, אולם חלק מקיסמו של ברזוסקי נובע מהכנות הבוטה שלו. ההסבר אינו משמש רק הצדקה לשאיפותיו; טמונה בו גם קנאות מיסיונרית. ברזובסקי מאמין כי המעבר המהיר, הכואב לפעמים, לכלכלת שוק הוא סיכוי ההצלה היחידי של רוסיה. עבורו, לפיכך, מובנת מאליה התפיסה לפיה הממשלה צריכה לשמש ככלי בידיהם של בעלי הממון והעסקים הגדולים וכי עליה לעשות הכל כדי ליצור עבורם סביבה תומכת שבה הם יוכלו לפרוח