עוקף ביורוקרטיה: ישראל מצטרפת ל`אמנת מדריד` לקניין רוחני

אם הכל יתקדם כמתוכנן, תצטרף ישראל בשנה הקרובה כחברה באמנה בינלאומית המכונה "פרוטוקל מדריד". אמנה זו, שעליה חתומות היום 58 מדינות, לרבות רוב מדינות אירופה - ובקרוב גם ארה"ב - מאפשרת רישום בינלאומי של סימני מסחר.

במקום להגיש בקשה נפרדת לרישום `סימן מסחר` בכל מדינה, יוכל היצרן הישראלי להסתפק בבקשה אחת למשרדי "ארגון הקניין הרוחני הבינלאומי" (World Intellectual Property Organization) WIPO) בז`נבה, עבור בעלי עסקים ישראליים. כך אומר עו"ד אורי קלכמן, מומחה ל"פרוטוקול מדריד" ממשרד עורכי-הדין גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג.

המשמעות המעשית היא, חיסכון גדול בשכר-טירחה של עורכי-דין, וגם, לא פחות חשוב, חיסכון בביורוקטריה.

נניח שאתה יצרן נעליים, שרוצה לרשום סימן מסחר במספר מדינות אירופיות. מה היית צריך לעשות עד היום?

"סימן מסחר במהותו הוא זכות טריטוריאלית. במובן הזה, הוא דומה לפטנט. כלומר, הוא תקף רק במדינה שבה רשמת את הסימן הזה. אם אתה יצרן נעליים ישראלי, שרוצה לרשום סימן מסחרי בחו"ל, עד היום, היית צריך ללכת ולרשום את הסימן בכל אחת מהמדינות בנפרד. זה אומר, להכין בקשה נפרדת בכל מדינה ולהגיש אותה למשרד המשפטים המקומי. לשם כך, היית צריך לקחת עורך-דין מקומי, שיכין את הבקשה וגם לשלם אגרה נפרדת למשרד המשפטים בכל מדינה".

כמה זמן לקחה כל הפרוצדורה הזאת?

"זה נמשך בין מספר חודשים למספר שנים, תלוי במדינה. מה שהאמנה הזאת, אמנת מדריד, מאפשרת, זה להגיש בקשה אחת במקום בקשות נפרדות בכל מדינה. אם כי בבקשה הזאת צריך לציין באיזה מדינות מעוניינים לרשום את סימן המסחר.

"כל התהליך הזה רלוונטי רק במדינות שחתמו על האמנה והן חברות בארגון. אתה מגיש את הבקשה למשרדי ארגון WIPO, ומשלם רק אגרה אחת במקום אגרה נפרדת למשרד המשפטים בכל מדינה".

בכמה כסף מדובר?

"בישראל, לדוגמה, עולה אגרה כזאת 900 שקל. בארה"ב, סכום האגרה הוא 335 דולר. ארגון WIPO גובה בין 700-900 פרנק שווייצרי. לאחר שישראל תצטרף לאמנה, יוכל היצרן הישראלי להגיש בקשה אחת ל-WIPO, ולציין בה באיזה מדינות הוא מעוניין לרשום את סימן המסחר. בכל מדינה שהוא יהיה מעוניין להגן על שם המוצר, הוא ישלם אגרה נוספת.

"עם זאת, חשוב לציין כי כל האדמיניסטרציה מתנהלת במקום אחד ב-WIPO. זה חוסך הרבה בלגאן וכאבי-ראש. התהליך הזה מאפשר ליצרן גם לדחות את ההחלטה הסופית על מספר המדינות שבהן הוא מעוניין לקבל הגנה, להמשך הדרך.

"נניח לדוגמה, שיצרן התחיל רק עכשיו למכור את מוצריו בחו"ל, ובינתיים הוא יודע שהוא רוצה למכור את התוצרת שלו רק בשתי מדינות. אז הוא ירשום את שתי המדינות האלה בבקשה שלו, וישלם רק שתי אגרות. מאוחר יותר, כאשר היצרן יראה שהעסק הולך טוב, הוא יוכל להוסיף לבקשה שכבר הגיש, מדינות נוספות. במקרה כזה הוא יצטרך רק לשלם אגרות נוספות".

יש עוד דברים שחוסכים מבחינת כסף וזמן?

"קודם כל, חוסכים שכר-טירחה של עורכי-דין מקומיים בשלב של הגשת הבקשה. זה גם חוסך ליצרן המבקש זמן. כי על-פי האמנה, למדינה יש פרק זמן מוגדר, בין שנה לשנה וחצי, שבו היא יכולה להתנגד לרישום הסימון. אם המדינה לא מתנגדת, תוך אותו פרק זמן, רואים את הסימן כאילו הוא התקבל במדינה, ואין צורך בפעולות נוספות מצד המבקש".

האם עד היום הייתה מגבלת זמן?

"לא. עד היום לא הייתה מגבלת זמן. יצרן היה יכול להגיש בקשה, והיא הייתה יכולה לשכב במדינה מסוימת שנים עד שהיו מטפלים בה. בישראל, למשל, עד לא מזמן, זה היה לוקח שלוש שנים".

מה המשמעות של הצטרפות ישראל לאמנה עבור יצרנים מחו"ל שמעוניינים לרשום סימן מסחר בארץ?

"עד עכשיו, יצרן מחו"ל היה צריך להגיש בקשה מיוחדת למשרד המשפטים הישראלי, ולקחת עורך-דין ישראלי כדי שיטפל בבקשה שלו. אחרי שישראל תצטרף לאמנה, היצרן הזר יוכל לעשות את כל התהליך הרבה יותר בנוחות דרך ארגון WIPO . יכול להיות, שמי שייפגעו בעקבות זאת, יהיו עורכי-דין ישראלים".