הנושה והחייב: אנושיות במשפט

כיצד מאזנים נכונה בין זכויותיו הקנייניות של נושה לבין כבודו של החייב וזכויותיו? הנושה זכאי להגנה על קניינו ולמימוש זכויותיו מאת החייב; מימוש הזכויות עלול לעיתים להעמיד את החייב, את כבודו, חירותו ורכושו, בסכנה רבה. מימוש משכנתה המוטלת על דירת מגורים עלול לגרום להשלכת החייב ובני משפחתו לרחוב, להותירם ללא קורת גג מעל ראשיהם.

שקילתם של הטיעונים הנוגדים - של אלה הפועלים לזכותו של הנושה מזה, למול אלה הפועלים לזכותו של החייב מזה - איננה מלאכה קלה. כך בדרך כלל, וכך במיוחד במסגרת דיונים משפטיים בסעדים זמניים שאותם מתבקש בית המשפט ליתן לחייב, כגון במסגרת בקשה לעיכוב פס"ד של פינוי מדירת מגורים, פינוי שניתן בהליך למימוש משכנתא.

על מלאכת האיזונים העדינה, ועל שינויי דגשים שיפוטיים בנוגע אליהם, נסב פסק דינו דלהלן של בית המשפט העליון.

המערערים חכרו מגרש ממינהל מקרקעי ישראל. למימון הרכישה קיבלו המערערים הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות ועל המגרש הוטלה, כמקובל, משכנתה לטובת הבנק. ההלוואה לא נפרעה והבנק החל בהליכים למימוש המשכנתה. בסיומם של הליכים מגוונים, שחלקם אינם מעיקר עניינה של הרשימה, הורה ראש ההוצל"פ בנתניה למערערים לפנות את הנכס ולמסור את החזקה בו לכונס הנכסים שמונה למימוש הנכס.

המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בת"א בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ וכן ביקשו לעכב את ביצוע הליכי ההוצל"פ. סגן הנשיא, יהושע גרוס, דחה את הבקשה לעיכוב הביצוע, ועל החלטתו הוגשה בקשת הרשות לערער בפני בית המשפט העליון. שלושת שופטי בית המשפט העליון אימצו את החלטתו של סגן הנשיא גרוס. ההבדלים בין חוות דעתו של הנשיא אהרן ברק לבין חוות הדעת של השופט יעקב טירקל מתמקדים במישור הרעיוני-ערכי.

תחילה בנשיא ברק. מימוש משכנתאות רשומות על מקרקעין במסגרת חוק ההוצל"פ צריך לעלות בקנה אחד עם שתי תכליות שהינן מיוחדות לחוק - סיוע לזוכה לגבות את חובו ביעילות ובמהירות והגנה על החייבים שלאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב. כידוע, סעיף 38 לחוק ההוצל"פ עוסק בהגנת בית המגורים של החייב, בהתנותו פינוי מבית המגורים בדאגה לקיום דיור נאות לחייב ולבני משפחתו. הצדדים רשאים להתנות על תחולת ההגנה האמורה, ובלבד ששלילתה נעשית בלשון מפורשת בחוזה ההלוואה שנחתם ביניהם. ואולם, גם כאשר נשללה תחולת ההגנה, אין פירושם של דברים כי החייב נותר חסר כל אינטרס והגנה. מכוח הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ממשיכה ללוות את מערכת היחסים שבין הנושה לבין החייב תכלית כללית, המיועדת להגן על מינימום הקיום האנושי לו זכאי אדם באשר הוא. אדם חסר דיור הוא אדם שכבודו נפגע. אלא שלמולה חלה תכלית אחרת, שעניינה הגנה על זכותו הקניינית של הנושה.

במסגרת האיזונים המורכבים שעורך בית המשפט במסגרת הליך למימוש משכנתה, עליו לשקול את סיכויי החייב לעכב את ביצוע המשכנתה ואת מאזן הנוחות שבין הצדדים. מצד הנושה - יש לקחת בחשבון את העובדה שכל עיכוב במימוש הבטוחה יכול לגרום לזוכה נזק במובן זה שייגרעו סיכוייו להיפרע ממנה, או שהעיכוב לעצמו יגרום לנזקים. מצד החייב, במיוחד משעסקינן בדירת מגוריו - יש לזכור, שפינוי מדירת מגורים עלול להוות מהלך שאין ממנו דרך חזרה.

במקרה הנדון, המערערים לא טענו טענות באשר לתוקף המשכנתה, אין חולק שהם חייבים את חובם הכספי לבנק וכי הבנק זכאי להיפרע מהם בגין חובם. הם לא המציאו כל הסבר להימנעותם מלשלם לבנק את חובם הכספי. גם אימוץ גירסתם באשר להיקף החובות יוביל למסקנה כי ערך המגרש קטן מערך החוב. כל אלה משליכים על עוצמת סיכויי המערערים להצליח במניעת מימוש המשכנתה. כן יש להתחשב בפרק הזמן הארוך שבו מתנהלים הליכי מימוש המשכנתה.

השופט טירקל הסכים לתוצאה שאליה הגיע ברק בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנדון.

יחד עם זאת, נוסחת האיזון של הנשיא ברק - לפיה, "מטבע הדברים, האיזון בין הזכויות והאינטרסים של הזוכה לבין הזכויות והאינטרסים של החייב, יפגע בדרך כלל בחייב בצורה קשה יותר מאשר בנושה" - איננה מקובלת עליו.

"תוצאה זו אינה הכרחית", כתב השופט טירקל. "לפי השקפתי, על כפות המאזניים להיות מאוזנות, ואולי אף נוטות לזכותו של החייב. עלינו להפריח את הערכים העושים את היחסים בין יחידי החברה לאנושיים יותר ובכך גם להפריח את ישראל כמדינה וכחברה. עלינו ללכת בדרכו של המשפט העברי, שהכיר בזכותו של הנושה לגבות את החוב בדרכי כפייה, אך נזהר שלא 'למחוץ' את החייב".

"פגיעה בחייב על ידי הליכי הוצל"פ אינה רק פגיעה בו ובקרובים אליו, אלא גם פגיעה בחברה שהחייב נעשה תלוי בה ואינו תורם עוד לכוחה. פגיעה זאת חמורה במיוחד במצב הכלכלי הקשה שבו נתון המשק בתקופה שבה אנו מצויים". *

(רע"א 5368/01 יהודה ואח' נ. עו"ד תשובה (בתפקידו ככונס נכסים) ואח', פס"ד מיום 19.10.03. הנשיא אהרן ברק והשופטים דליה דורנר ויעקב טירקל)