ההצלחה של "לא נפסיק לשיר" קיבעה את מעמדה של טמירה ירדני כמפיקה החזקה בישראל

האמן שירדני מייצגת, צביקה הדר, הפך לביצת הזהב של הטלוויזיה המסחרית. והיא עצמה חושבת קדימה, עובדת על תוכנית שנתית, ולא מתביישת לדבר על כסף. הרבה כסף

כשחברת קשת, זכיינית ערוץ 2, פנתה לטמירה ירדני כדי שתפיק בעבורה שעשועון מוסיקה, ירדני עיקמה פרצוף. זה נראה לה מוזר, היא לא חשבה שזה יצליח, ובכלל, היו לה תוכניות אחרות בשביל הטאלנט שלה, צביקה הדר. היום, חודש אחרי תוכנית הסיום של "לא נפסיק לשיר - כוכב נולד", קשה למצוא מישהו שלא יודע מי הם נינט טייב, שירי מימון ושי גבסו. הדר ביסס את מעמדו ככוכב-על, קשת הרוויחה הון, וגם ירדני גזרה קופון שמן, והתמקמה אגב כך בצמרת מפיקי הטלוויזיה בארץ.

בענף מעריכים שההכנסה הכוללת של טדי הפקות, חברת ההפקה של ירדני, מ"כוכב נולד", היתה כ-4 מיליון שקל, לא כולל הסכום ששולם להדר. לדברי ירדני, "אני מעריכה שאנחנו מקבלים את הסכום המקסימלי שאפשר לתת היום לתוכנית, סביב 70-80 אלף דולר. אנחנו מרוויחים בסדר גמור".

התוכנית זכתה לרייטינג גבוה לאורך כל העונה, ויותר מכך, גלגלה סכומי כסף גדולים ביותר על המסך - 200 אלף דולר לתוכנית רק מפרסומות - ומחוץ לו. בעבור הפרסומת האחרונה ששודרה לפני ההודעה על זכייתה של טייב במקום הראשון, שולמו כ-20 אלף דולר. הדיסק עם שירי התוכנית כבר נמכר בלמעלה מ-50 אלף עותקים, וכמעט בלתי-אפשרי ללכת היום ברחוב בלי לשמוע מאחד הבתים או המכוניות את "ים של דמעות" בביצועה של טייב, או את "פמלה" בביצוע של גבסו.

סכומים נוספים הגיעו לטדי הפקות בזכות החסויות, הסכמי שיתוף הפעולה וההכנסות מהודעות ה-SMS ששלחו הצופים במהלך כל התוכניות, עד לשיא בתוכנית הגמר - כ-1.5 מיליון הודעות (שעלותן בלבד, ברוטו, מוערכת ב-600 אלף שקל). אבל מי שחשב שבזאת תיעצר מכונת יחסי-הציבור הסופר-משומנת, טעה. בסוכות עלה על הבמות גם המופע המבוסס על התוכנית, שכבר הוצג עשר פעמים.

יש אנשים, רומזת ירדני, שבשבילם זה היה קצת יותר מדי. כך הגיעו לעיתונות ידיעות על המפיקה החזקה ביותר בתעשייה, אשר עושקת את הצעירים המשתתפים במופע. בין היתר נטען, כי היא אינה מעבירה להם את מלוא התמלוגים המגיעים להם ממכירת הדיסק אלא מסתפקת בתשלום בונוס, וכן משלמת שכר צנוע בלבד בעבור ההופעות.

לדברי ירדני, מדובר בטעות של דיליטנטים. "יש חוק בישראל ובעולם, שכאשר מופיעים בטלוויזיה, צריך לחתום על ויתור-זכויות. זה מה שהיה כאן. זה תקף גם לגבי צביקה הדר, דודו טופז, 'שמש' ו'הבורגנים'. זה חוק עולמי, שנועד להבטיח שהזכיין יוכל לשדר אותך, זה לא משהו שאנחנו המצאנו. זה החוזה הסטנדרטי, שעליו הם הוחתמו".

כלומר, למשתתפי התוכנית לא מגיעים תמלוגים בכלל?

"למרות שזה חתום, וזה מה שחשוב לדעתי, אנחנו כן נותנים להם תמלוגים על הדיסק, וכל אחד מהם ירוויח כמה אלפי שקלים - למרות שהם לא עשו למענו כלום. הם לא הקליטו עוד פעם, אבל הם מקבלים. אמרתי את זה מראש. מלבד זאת הם מקבלים 600 שקל למופע, שזה הרבה יותר ממה שמקבלים בשוק. אני יודעת מה המחירים בשוק, ואני מרגישה נוח.

"טדי הפקות עשתה את הפרויקט הזה עם הסתכלות כלכלית - היא תגדל כאן כוכבים, והיא תעבוד איתם כל החיים. אני מחתימה את כולם לשנה, על-מנת שאוכל לעשות את המופע ודברים אחרים, ולא להתחיל להתדיין עם כל אחד. את אלה שיש לנו רצון להתעמק בקריירה שלהם, אנחנו מחתימים לחמש שנים.

"אנחנו עובדים עם מי שאנחנו רוצים, ואנחנו עושים מה שאנחנו רוצים. אני לא רואה בזה משהו בוטה. אם הייתי מתעסקת במפעל לגרביים, והייתי חושבת להחתים אמנים, היתה יכולה לעלות השאלה 'איך תעשי את זה'. אבל זה העסק שלנו, אנחנו מתכוונים להמשיך אותו, אני לא מרגישה שאנחנו עושים משהו רע. לדעתי, זו זכות לאנשים לעבוד במקום מקצועי. לא ניצלנו, ולא נוצלנו".

"אנחנו בוטיק יוקרה"

כמי שיושבת על הנישה המוצלחת של סוכנת אישית ומפיקה, ירדני נהנית משני העולמות: גם מקבלת תשלום נאה על כל חוזה שחותם זכיין שידור עם כוכב שהיא מייצגת, וגם נהנית מתקציבי הפקה. ומכיוון שהסכום שהזכיין משלם בעבור ההפקה מוסכם וידוע מראש, ככל שעלות ההפקה בפועל תהיה נמוכה יותר, הרווח של ירדני יגדל.

"כשמפיק-חוץ עובד, הוא מקבל תקציב לתוכנית", אומרת ירדני. "ככל שהתקציב יותר גבוה ואנחנו עומדים בו - אנחנו מרוויחים יותר. ככל שהתקציב קטן, אנחנו מרוויחים פחות".

וירדני, ככל הנראה, מרוויחה הרבה. בענף היא נחשבת למפיקה קשוחה בכל הנוגע לתשלומים לכוכבים שהיא מייצגת. לא רק הסכומים, אלא גם תנאי התשלום. "האיגודים קבעו מחירונים, ואנחנו אף פעם לא משלמים פחות, רק יותר כשאפשר", היא אומרת. "אבל עכשיו כל השוק ירד, ואנשים מבינים איפה הם חיים. אני לא יכולה לקבל שני-שלישים ממה שהגיע לי, ולשלם כפול".

הטאלנט העיקרי שלה, שהפך לביצת-הזהב של הטלוויזיה המסחרית, הוא צביקה הדר, כוכב הסדרה "שמש" שיוצאת בקרוב לגמלאות, והכוכב האמיתי של "כוכב נולד". הדר הוא היום אחד הנכסים היקרים ביותר של ערוץ 2. לא במקרה התאמצה קשת להחתים אותו על חוזה חדש ושמן, כשחשבה שהוא עומד לברוח לערוץ 10.

"צביקה הדר הוא מפעל", אומרת ירדני. "אני מאוד גאה להיות מפיקה של צביקה. הוא איש אחד, יחיד ומיוחד. הוא עושה טלוויזיה, הופעות, אנחנו מתכננים את הסיטקום הבא, בונים אסטרטגיה שנתית, יש לנו יעדים כלכליים. עד לא מזמן עשינו את 'שמש' גם בלוויין וגם בקשת, ואנחנו רואים ברכה בעמלנו. חד-משמעית".

בעצם, את מפיקה של איש אחד.

"ממרום שנותיי, 30 שנה במקצוע, טדי הפקות מעדיף להיות בוטיק יוקרה, ולעשות דברים שאני ממש נהנית ואוהבת. הפרמטר הכלכלי הוא פקטור מאוד רציני אצלי, אני עושה דברים רק אם אני מרוויחה, והרבה. אם לא - אז לא".

מה יקרה אם כוכבו של צביקה ידעך?

"לצביקה נכונים עוד חיים מסחריים ארוכים, כבדרן וכשחקן. אני בטוחה שהוא עוד ימשיך הרבה אחרי שאני אפרוש. מלבד זאת, קם אצלנו דור חדש של חבר'ה צעירים מ'הפיג'מות' ו'לא נפסיק לשיר', זה לא משרד של איש אחד".

איך התחלקו ההכנסות מ"כוכב נולד" בינך לבין הדר וקשת?

"קשת שותפה בכל הפרויקט. אני מייצגת את צביקה מולה, ושנינו שותפים בפרויקטים. קשת משלמת על התוכנית קוסט פלוס (הוצאות הפקה ותשלום לאמנים, וכן רווח מסוים למפיק, א' ק'), כל הפרסומות והחסויות שלה, והיא שותפה בכל מוצרי הלוואי - אמנים, תקליטים ומופעים".

הודעות ה-SMS ששלחו הצופים נחשבו מוצר לוואי?

"זו שאלה טובה מאוד".

ככל הידוע, בחוזה בין קשת לטדי עניין ה- SMS לא עלה, כיוון ששני הצדדים לא שיערו את היקף ההצלחה והרווחים הצפויים מערוץ זה.

"כוכב נולד" הניבה מספר שיא של 4 מיליון הצבעות, במהלך כל העונה. 2 מיליון מההצבעות הגיעו לאתר האינטרנט המיוחד שהוקם לתוכנית, ועוד 2 מיליון הגיעו באמצעות מענה טלפוני ובאמצעות SMS. היתה זו פעם ראשונה שתוכנית טלוויזיה זכתה להיענות ולהצבעות בהיקף כזה. בקשת לא העריכו מראש את הכמות העצומה, ובעיקר לא את ההכנסה העצומה שהניבה.

על-פי ההערכות בתעשייה, החוזה בין קשת, טדי הפקות וסלקום העניק את רוב ההכנסות לסלקום, החברה שעל הפלטפורמה שלה הופעלה מערכת ההצבעות. עלות שליחת הודעה עמדה על 40 אגורות, כאשר עלות שליחה רגילה עומדת על 28 אג' בתוך רשת הסלולר ו-78 אג' מחוץ לה.

ירדני מסרבת להרחיב בנושא, אבל בחוזה הנוכחי כבר יוקדש ל-SMS סעיף מיוחד, סביבו צפויים ויכוחים לא מעטים.

על רייטינג גבוה מקבלים פרמיה?

"יש לנו פרמיה על המקומות הראשונים בטבלה, אבל לא בסכומים שאנשים חושבים. התשלום בסדר, אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה. אי-אפשר להתעשר מזה. בדרך-כלל, בסוף עונה מוצלחת החברה נותנת בונוס, וזה מה שקרה גם הפעם. אנחנו לא יכולים להתלונן על תקציב התוכנית".

ואיך תסכמי את העונה?

"העונה הזו היתה היי-לייט חביב".

אז למה צביקה ממשיך להופיע בפני ועדי עובדים?

"הוא צעיר, משפחתו מתרחבת, הוא אוהב את זה. הוא מאלה שמאמינים ש'מי יודע מה יהיה מחר, והיום מבקשים אותי'. הוא פרקטי, ויש לו כוח. הוא עושה מופעים למפעלים גדולים, שהוא בונה להם תוכנית 'לא נפסיק לשיר'. הוא גם אוהב להרגיש את הקהל".

"אין קשר לפורמט של רשת"

כמו לכל הצלחה, גם ל"כוכב נולד" צצו לא מעט הורים. מצד אחד נטען שבמקור התוכנית פותחה על-ידי הבמאי יואב צפיר, שעבד עם חברת JCS בעבור רשת. מצד שני טען מנהל הפיתוח של קשת רן תלם, במוסף "הארץ", כי הוא זה שהמציא את התוכנית. ומצד שלישי, מדובר בפורמט של תחרות לזמרים מתחילים שכבר רץ בעולם בהצלחה עצומה - "פופ איידול" הבריטי, אחריו "אמריקן איידול" האמריקני, ועוד תוכנית מתחרה באותו פורמט ב-ITV הבריטי.

אז מי ילד את הבן המוצלח?

"המאבק על המצאת 'כוכב נולד' זה סיפור שאני באופן אישי, חוץ משיחה אחת של הבהרה (עם זכיינית ערוץ 2 רשת), לא ממש מכירה. מבחינתי, הרעיון נולד פה בטדי, בהתחלה בלי יואב (צפיר). בשנה שעברה פנו אליי מקשת, שנעשה שעשועון עם מוסיקה. כשהתחלנו לעבוד על זה, פניתי לאבי ניר (מנכ"ל קשת) שאהב מאוד את הרעיון. רן תלם חשב שזה לא מתאים, אבל לאחר כמה פגישות יואב נכנס לתמונה, ונוצר צוות עם חשיבה אחת, ראש אחד. שיתוף הפעולה היה אמיתי וטוב. יואב וצביקה הם אנשים קריאטיבים.

"אחרי הפיילוט הפנימי ראיתי שזה מתאים לצביקה, שמצליח להוציא את כל הכישורים הבידוריים והאנושיים החמים שלו מול המתמודדים. זה נתן לו כר נרחב להיות בלתי-אמצעי. בעצם, אחרי הפיילוט כבר ידעתי שיש לנו את זה. אבל באיזשהו מקום, כיוון שזה היה מראש שעשועון בלי פרסים ענקיים ומיליוני שקלים, ידעתי שתמיד תהיה ירידה ברייטינג בסוף התוכנית. המשחק נגמר, כל הזמרים כבר היו - זה לא יעניין.

"לכן, חשבתי שבסיום כדאי לעשות תחרות בין אחד המתמודדים לאחת המתמודדות. זה יהיה מעניין מספיק כדי שהקהל יישאר לראות מי יזכה - ובסוף נכתיר אותו כזוכה של התוכנית. החלטנו לעשות אודישנים בכל הארץ, למצוא מתמודדים. מכאן זה יצא - לא מ'פופ איידול' ולא משום דבר שראינו".

מי שראה את הגרסה הבריטית יתקשה להסכים איתך.

"רק אחר-כך, בדיעבד, כשסיימנו את האודישנים, ראינו שזה אותו דבר. נכון, בכל העולם מגיעים מועמדים מוזרים, מצחיקים ומוכשרים. אלא שאצלנו בראש הבוחנים עומד צביקה, שהוא איש טוב. הכול בא מאהבה לאנשים. הוא לא יכול להגיד דברים רעים למישהו, בעוד שבאמריקן איידול יש את סיימון קוואל (השופט ה'רע') שקורע להם את הצורה.

"שם זה ההיי-לייט של התוכנית. הוא אומר למתמודדים דברים מבזים, כמו 'איך אתה בכלל מעז לפתוח את הפה? לא תמצא בן-אדם אחד ששר פחות גרוע ממך'. ואז שולחים את המתמודד לרחוב, ואנשים שרים יותר טוב ממנו. זה הקטע. אצלנו, צביקה אומר בטוב-לב את אותם דברים".

ומה עם הפיתוח שנעשה בעבור רשת?

"הגיע טלפון שהיה מבחינתי תמוה, שאמר שיואב עבד על משהו כזה. זה בכלל לא היה קשור ליואב, זו האמת לאמיתה. הדברים קרו תוך כדי, ולא היה שם פורמט סגור - את יודעת איך זה, עשו עם JCS המון פורמטים, שחלקם יצאו וחלקם לא. זה הולבש באופן טבעי על 'לא נפסיק לשיר', בגלל השירים. אבל אין את זה בעולם.

"בבריטניה ובארצות-הברית היו 16 מתמודדים, ובכל תוכנית אחד עף, עד שנשארים עם מתמודד אחד. אצלנו יש מתמודד מול מתמודדת, וחשבתי שחבל להוציא אותם, חבל שמישהו כל-כך מוכשר ייעלם לנו מהחיים. אז בקונספט שלנו הם נשארים בתוכנית - שרים, עושים קולות. נוצרה סיטואציה חדשה לגמרי. הקבוצה נשארת קבוצה עד התוכנית האחרונה, שבה הם מופיעים יחד עם המתמודדים האחרונים. זה יותר ישראלי בעיניי. יותר רחום וחנון.

"כל הדברים האלה, אני בטוחה ב-100% שהם לא היו ברשת. אין שום דבר משיק או דומה בין הפורמט שהתחיל להיבנות ברשת, למרות שלא ראיתי, לבין התוכנית שלנו. כששמעתי את כל העניין התקשורתי סביב זה, אמרתי להם בדיוק מה אני הולכת לעשות, והם לא ראו בזה דבר משיק".

בכזאת קלות הם ויתרו על התוכנית שלהם, למרות שהיא בפורמט שונה?

"אולי הם ירדו בגלל שזה, לשמחתי ולתדהמתי, הפך למה שהפך. הרי אף אחד לא בנה את זה כך שתהיה ההיסטריה הלאומית שנוצרה. כשהיינו בניצנים יומיים, טרוטי-עיניים עם חול בשערות, הולכים עם מכנסיים קרועים וכובע קש על הראש, לא ידענו מה קרה בארץ. היינו מרוכזים במה שקורה בהפקה.

"ראינו את ההיסטריה של הילדים ושל הקהל ואמרנו, 'וואלה איזה יופי. הנה הקהל שאף פעם לא רואים אותו, ורק יודעים את הרייטינג'. היתה אווירה מאוד חגיגית, והיתה אינטראקציה אמיתית. אולי רשת, שראו שזה דבר כל-כך סוחף, חשבו שלא כדאי לעשות אותו דבר במקביל".

לידתו של ז'וז'ו חלסטרה

ירדני ובעלה דודו הכירו בלהקת פיקוד מרכז - היא שרה, הוא שיחק. כשהשתחררו, השתתפו יחד בהצגה "חתום בנשיקה" שהריצה מרים עציוני, ומהר מאוד הבינו שהם "רוצים יותר", והחליטו לעשות את השיווק בעצמם.

ב-1973 הוקמה טדי הפקות. השניים החלו עם מופע "כ"ה למדינת ישראל", שהיה התיאטרון לילדים ונוער לפני שקם זה המיתולוגי, והגיעו לכל בתי-הספר בארץ. משם המשיכו לשלל הצגות לילדים.

מאוחר יותר הפסיקה ירדני להופיע, והחלה לייצג אמנים. הראשון היה גרי אקשטיין, ואחריו הגיעו יגאל בשן, יהודית רביץ, קורין אלאל, סי היימן, להקת בנזין, שורה של אמנים ברזילאיים, מרסדס סוסה ואריק סיני. האחרונים היו חברי להקת היהודים, שתקליטם הראשון הופק במשרד לפני חמש שנים, וסגר את תקופת ייצוג האמנים. אז גם נפרדו דרכיהם המקצועיות של הירדנים - דודו עבר להתרכז בבימוי, טמירה בהפקה. השם, "טדי הפקות" - ראשי התיבות של טמירה (ו)דודו ירדני - נשאר.

ב-1995 היה זה דווקא דודו, אשר בדיוק חזר אז מלוס-אנג'לס, שהעלה את הרעיון לעשות את ה"קומדי סטור". זה התחיל על הבמה בבית ציוני אמריקה, החל בחצות ועד הבוקר. "ההצלחה היתה היסטרית", אומרת ירדני, "אנשים צבאו על הקופה".

מנהלי התוכניות של זכייני ערוץ 2, אז טרי על המסך, הוזמנו להתרשם. יוחנן צנגן, היום מנכ"ל רשת, התלהב. הוא היה האדם המבוגר היחיד באולם, אומרת ירדני. "את יודעת מה הסטנדאפיסטים עשו לו? הוא לא האמין מה שעובר עליו, ובכל זאת חשב שזה נהדר ונשאר עד הבוקר".

וכך נולדה ה"קומדי סטור", עם ז'וז'ו חלסטרה הזכור לטוב?

"עדיין לא. דן שילון, מנכ"ל רשת דאז, אמר שלא נעמוד במשימה לכתוב תוכנית כל שבוע, ולא לקח את זה. לעומתו, אילן דה-פריז, אז מנהל תוכניות בטלעד, הרים את הכפפה - וכך זה התחיל ב-1996". המשמעות היתה, שכמו חברות הפקה אחרות בשוק, גם טדי עברה מהפקות-במה לטלוויזיה, אל הכסף הגדול.

איך היה לעבוד עם טלעד?

"לא היה לנו רע. מכיוון שטלעד היתה והיא עד היום חברה אליטיסטית ירושלמית, שבמקביל היה לה את 'החמישייה הקאמרית', הם קבעו איתנו שנקבל בונוס על כל נקודה מעל 20%. 'קומדי' השיגה 40%, 38%, והשיא היה 41.2%. אז יצא שהרווחנו הרבה כסף. אבל רק באמצע הדרך, כי בהתחלה הם עשו לנו טובה. בעצם, הם לא עשו טובה, היה להם החזון, לראות שיש כאן עניין. גם לאילן דה-פריז וגם לחיימון גולדברג.

"זה היה נורא ריסקי לקחת קבוצה של אנשים צעירים שכל שבוע יכתבו, יצלמו וייתנו תוכנית. איך אתה יכול לדעת שהם יוכלו לעשות את זה בלי כותבים חיצוניים? זו היתה אחת התוכניות הראשונות של ערוץ 2 שממש פרצה. אחר-כך עשינו את 'שמש', ואת 'סיבת המוות: רצח'. אני חושבת שהפרויקטים שעשינו לטלוויזיה, כל אחד בזמנו, דיברו אל הקהל שאליו אנחנו מכוונים".

"ב'שישי שואו', טלעד פגעו בנו"

בעקבות ההצלחה של הדר עם הדמות ז'וז'ו חלסטרה ב"קומדי סטור", הזמינה טלעד ממנו ומטדי הפקות את תוכנית-הפריים של יום שישי, רצועת השידור היוקרתית ביותר. אלא שהביקורות היו קשות, ו"שישי שואו" התרסקה זמן קצר לאחר שעלתה.

למרות שמאז עברו כבר כמה שנים, ירדני עדיין מתקשה לשכוח את העלבון. "טלעד, בקוצר ראייה מובהק, הורידה את התוכנית אחרי חמש תוכניות, כשרייטינג המטרה היה 40% ואנחנו עשינו 27%. זה היה קשה. רק אחר-כך הם הבינו שאין כזה רייטינג בימי שישי. הם פגעו בנו. להוריד תוכנית זה לא פוגע, אבל לכתוב בעיתונים שאילו צביקה היה עוזב את המפיקה הזו, הוא היה כוכב - זה כן.

"כאן הוכחו האמון, הידידות והיכולת לעבוד עם אמן. לאמנים במקרה כזה, הכי קל להגיד, 'נכון, וואלה, זה לא אני'. אבל צביקה אמר, 'זה הם. מה את מדברת, אנחנו הולכים הלאה'".

אולי זו היתה טעות שלכם?

"כולנו היינו צעירים, חדשים, עשינו קומדי, כל הארץ דיברה לפלף. מצד אחד, זה לא נעים שככה מעליבים אותך, מראים לך את הטוסיק. מצד שני, צריך לחשוב מה כן עושים. הגיע התסריט של 'עפולה אקספרס', סרט שצביקה עשה, פיתחנו במשך שנה את 'שמש', והשאר היסטוריה".

מה היית עושה היום אחרת?

"צריך יותר חזון. כשמשהו נכשל, צריך לראות מי האנשים, מה המרכיבים. אני בטוחה שאם 'שישי שואו' היתה נכנסת לרוטינה ולא עושה רק חמש תוכניות, ונכנסת לאולפן ולא מצולמת בתיאטרון ירושלים - היא היתה מוצאת את הדרך. אבל זה כבר היסטוריה. כשאתה מדבר מהצד המנצח - אתה כבר לא מרגיש אפילו כעס".

למה את עובדת עכשיו רק עם קשת?

"ככה יצא. נשמח לעבוד עם כל הזכיינים. באופן טבעי, כשאתה עובד ואתה מצליח ומבקשים ממך עוד - אז אתה שם. אבל אני לא יכולה להגיד שאם יהיה רעיון שנחשוב שהוא טוב ומתאים, אז רשת יגידו 'לא, היא עובדת עם קשת'. אנחנו ביחסים טובים עם כולם".

"צביקה, אנחנו הולכים למלחמת עולם"

הרומן של ירדני עם קשת לא תמיד נראה כך. רק לפני חמש שנים היא מצאה עצמה בקרב-ענק מול הזכיינית החזקה, סביב סדרת-הדגל שלה "שמש". היו אלה ימי הקמת חברת הלוויין יס. לתפקיד מנהל התוכניות נבחר יעקב בוארון, שהגיע מקשת, ורצה לקחת איתו את סדרת-העוגן. בוארון הגיש לירדני הצעה כספית נדיבה. ירדני לקחה אותה בשתי ידיים. התגובה של קשת לא איחרה לבוא, והיא כללה איומים משפטיים. ירדני לא ויתרה, ואחרי לא מעט מאבקים וכסף ששולם על עורכי-דין, הגיעו שני הצדדים לפשרה.

"זה סיפור שאני כל-כך שמחה שעשיתי אותו", אומרת ירדני. "סיימנו בקשת חוזה של שלוש שנים עם 'שמש', שלוש עונות שהתוכנית היתה בראש טבלת הרייטינג השנתית, מעל לחדשות. באופן טבעי, המשא-ומתן עם הזכיין על ההמשך היה קשוח, מבחינתם. הוא התנהל סביב עונות 4, 5 ו-6, ומאוד לא התאים לנו מבחינה כלכלית, שהמונופול אומר 'לאן תלכי?' - וזה היה משפט מפתח בתקופה ההיא.

"אלא שאז באה ההצעה מבוארון. הצעה יותר מטורפת ממטורפת, כזו שקשה לנשום כשרואים אותה. דובר על 75 פרקים בעונה, דבר חסר תקדים מבחינת תקציב, אף על פי שזה השתנה אחר-כך.

"נפגשתי עם צביקה בבית-קפה מתחת למשרד של העורך-דין, ואמרתי לו, 'צביקה, קשת לא תקבל את זה בהבנה, אנחנו הולכים למלחמת עולם. אתה צריך להיות איתי בזה. יש שלבים בחיים ששווה להילחם בהם. אתה צעיר, זה הבית שאתה הולך לעשות עכשיו. זה חסר-תקדים, אבל אנחנו נחושים, לא נכנעים ולא נבהלים'. צביקה אמר, 'אני סומך עלייך, תעשי מה שאת מבינה'.

"לקשת היתה זכות סירוב ראשונה. הם היו צריכים להשוות את ההצעה שקיבלנו, וזו היתה הצעה שאי-אפשר להשוות בשום פנים, מבחינת כמות פרקים והמחיר לפרק - החוזה הראשוני היה על 22.5 מיליון דולר. מה נגיד? שעדיף לקבל 40 אלף דולר לפרק, ולעשות 12 פרקים?".

קשת פנו לבית-המשפט.

"הם טענו שזו הסדרה שלהם, ושהמשא-ומתן שהיה בינינו הוא זה שקובע. הלכתי לעו"ד יגאל ארנון, הוא הסתכל על החוזה הקודם ואמר, 'זה מה שהרווחתם? אפילו אני ראיתי את הסדרה הזאת לפעמים'. אמרתי לו, 'זה מה שמרוויחים בטלוויזיה בישראל, ברמות האלה'. הוא אמר לי, 'זה עקרוני אצלי, מה שקורה כאן', התנהג בצורה אצילית, והציב לנו עורכי-דין שווים וטובים".

ובסוף התפשרתם.

"יוהנה (פרנר, אז מנהלת תוכניות המקור בקשת) כל הזמן אמרה, 'חבר'ה, תתפשרו'. ההצעה של הלוויין היתה שהם ישדרו ראשונים, וקשת אחריהם. קשת אמרה שדבר כזה לא יכול להיות. בסופו של עניין בא ההיגיון, ולא הגענו לבית-משפט. הוסכם על פשרה, ואנחנו קיבלנו כסף גם בלוויין וגם בקשת, בשידורים החוזרים (עונות 4 ו-5 שודרו בשני הערוצים. העונה השישית והאחרונה משודרת בימים אלה בלוויין. א' ק')".

גם עם יס לא הכול הלך חלק.

"הלוויין נכנס לכאוס מוחלט, היתה שנה קשה והייתי בצרות צרורות. קשת היו ברוגז, בוארון כבר לא היה בלוויין. אני לא אשכח את היום שבו יונה ויזנטל (סמנכ"ל התוכן) - שלא הכיר אותי בכלל - הזמין אותי ואת איתן רוב (אז מנכ"ל יס) לפגישה במסעדה. הם הזמינו אוכל, הזמינו גם לי, והוא אמר, 'אנחנו חושבים שכדאי שתחזרי לקשת. אין לנו מה לעשות עם זה, שינינו את האג'נדה'.

"כמובן שהחוזה שונה, גם הסכומים וגם הכמויות, אבל עדיין עשינו משהו טוב. הפקנו את המקסימום מסדרה ששתי חברות משלמות עליה, התוכנית הושקעה ושופרה. בסופו של עניין, כשניתחתי איפה נמשיך עם צביקה, ושקלתי זכיינים אחרים שמאוד שמחו, קשת הבינה שהיא הולכת עוד פעם להפסיד אותנו, וחבל. ואז נוצרו יחסים באמת טובים. כמו זוג שרב, רב, רב - ואחר-כך סקס נהדר".

אם הכול כל-כך נהדר, למה הסדרה יורדת? אפילו הביקורת התחילה לאהוב את "שמש".

"מי ישלם לי ככה? הרי השחקנים קיבלו סכומים שאין כמותם בשוק. מה, נתחיל משא-ומתן והם יקבלו עשירית, כי זה השוק עכשיו? וכבר אין לנו את הלוויין. קיבלנו שם סכום גבוה, כפול ממה שמקבלים על כל פרק בארץ, לפחות על סיטקומים, וגם סכומים נאותים על השידורים החוזרים. שחקנים קיבלו כפול ופי שלושה.

"צביקה גם הרגיש שהתפקיד מיצה את עצמו. אנחנו רוצים סיטקום חדש, שונה, מודרני יותר. יש לנו פיילוט כתוב, שאנחנו הולכים לצלם".

אז מבחינתך אין משבר בשוק?

"אני לא יכולה להתלונן על השנה הזו, ואני אופטימית. אני מאמינה שתמיד יהיו דברים טובים שמצליחים לדבר אל הקהל. כל עוד יש טלוויזיה, יצטרכו חומרים. אבל המצב כן פוגע. בעונה נורמלית, היינו מקבלים כפול על 'כוכב נולד', חד-משמעית.

"המחירים בשוק ירדו מאוד-מאוד, הכול בפרופורציה. את רואה את המאזנים של הזכיינים - לא שאני מזילה דמעה, אבל הם לא מסעירים מבחינת הרווחים. השנה, כמעט כולם הפסידו. אז זה לא משמח. את רוצה שהם ירוויחו, ואת רוצה להרוויח. אבל העשייה עצמה רבה ומעניינת".

ושוב המונופול שולט, ושוב לא תהיה לך ברירה אלא לעבוד איתו.

"למה? הרב-ערוצי, הכבלים והלוויין, כולם עובדים. אני לא נכנעת לתכתיבים של סכומים אם הם לא מוצדקים, אבל אני חיה כאן. אני מבינה איפה אנחנו חיים, ואני מבהירה גם לכל האנשים שלי, שיש תקופות שבהן אתה צריך לדפוק על השולחן ולהגיד, 'את זה אני רוצה', כמו שהיה עם הלוויין, ויש תקופות שאי-אפשר לעשות את זה".

"מאחלת להם שימצאו כיוון"

ההרפתקה הקצרה של ירדני עם ערוץ 10

בין התוכניות ששובצו בלוח השידורים של ערוץ 10 עם עלייתו לאוויר, היתה גם אחת שאפתנית במיוחד - "עם ישראל לייב", בהפקתה של ירדני, שהתבססה על הפורמט של "סאטרדיי נייט לייב" האלמותית. הגרסה המקומית ירדה אחרי חמש תוכניות, בדומה לתוכניות אחרות שעלו וקרסו עם הערוץ.

"הם הורידו את התוכנית אחרי חודש, אמרו שאין כסף", אומרת ירדני. "עד שהם שילמו עברו עוד הרבה חודשים טובים. ליוהנה פרנר (מנהלת הערוץ הראשונה) זה היה שוק טוטאלי שלא משלמים לאנשים.

"מאז לא עבדתי שם. בשביל מה? אני מאחלת שהערוץ ימצא כיוון. אני באה מהאג'נדה הכלכלית הכי בסיסית: אם אין רווח, ויש להשקיע כל-כך הרבה כסף, איזה סיבה יש לבן-אדם, עשיר ככל שיהיה, להיכנס לשם. תראי מה קורה לכל הערוצים הייעודיים. השאלה היא, אם יש לזה עתיד כלכלי. אם זה יימחק ויתחיל מחדש - יש לזה סיכוי".

מי אשם?

"אין מישהו שאשם כאן. לא קראו את המפה נכון, אף אחד. כולם חשבו שיש מקום לעוד ערוץ כמו ערוץ 2, שיהיה מתחרה, כי הרי מונופולים זה תמיד שלילי. ומסתבר שערוץ 2 מאוד-מאוד חזק בהרגלים, ונפלו כאן לתקופה שאין גרועה ממנה, וכל יום נהיה יותר גרוע, כלכלית וביטחונית.

"מבחינת התוכניות, בנו שם ערוץ 2 מקביל - קצת פחות טוב, כי לא היו לו את הכוכבים, אבל זה לא היה אפשרי. גם אם זה היה נורא מוצלח מבחינה אמנותית, עם תוכניות מדהימות, רייטינג טוב, וביקורות יותר טובות - זה עדיין היה סובל מבעיה אקוטית.

"תראי מה קורה בערוץ הרוסי - ערוץ בסדר גמור, ובכל זאת הם מפסידים המון כסף. כמה שלבייב הוא איש עתיר-ממון, אף בן-אדם לא תורם למען משהו לא-ברור".

יש לך פתרון למצב הזה?

"אולי צריך לסגור ולהתחיל מהתחלה, דף לבן. או שחברה כמו קשת, על שלל כוכביה, היתה נכנסת ובונה ערוץ של שבעה ימים. אז ההתפצלות היתה טבעית, כי זה הבית, רגילים לזה - ארז, דודו, צביקה, 'קחי אותי שרון', 'כוכב נולד'. בטוח שהיו מסתכלים. הכי טבעי וקל זה שזכיין לוקח את מה שקיים, ומעביר את היכולת ההרגלית והשיווקית. לקהל זו תהיה הלידה הכי קלה".

היית משאירה משהו מהערוץ הקיים?

"בטח, היו הרבה דברים טובים. כל התוכניות של חטיבת החדשות שלהם. הסדרה של רשף לוי על הבלש ('תיק סגור') היתה נחמדה ביותר. אני בטוחה שאם היינו עוברים את החמש תוכניות של 'עם ישראל לייב', היה כאן סאטרדיי-נייט רציני ביותר.

"עד שתוכנית עובדת, זה לוקח המון זמן. תוכניות ראשונות הן קשות. אתה מחזיק המון אנשים ומצמצם, זו מעבדה. זה קשה, זו הסדרה הכי קשה שעשיתי בחיים. לכתוב לאולפן 45 דקות, זה מטורף. בגלל זה כל הניסיונות עד היום כשלו, גם ברשת ('המופע המרכזי') שניסו לעשות עכשיו. זה קשה נורא".

לא נפסיק לעבוד

פרט להפקת "לא נפסיק לשיר - כוכב נולד", יש לירדני גם כמה עיסוקים אחרים. בין היתר, החברה שלה, טדי הפקות, מחזיקה באולפן דיבוב (דאבי-דאב) ומפיקה את "הפיג'מות" - סיטקום המשודר בערוץ הילדים. "הסדרה מאוד הצליחה", היא מספרת, "אבל על-מנת לעשות עוד 40 פרקים, הוזלנו אותה ב-30%. אמרנו, 'הנה 40 פרקים. תעבדו יותר, פחות לפרק, אבל בסך-הכול יותר'. השוק במצב לא אידיאלי בלשון המעטה, אבל אני לא יכולה להתלונן".

מלבד זאת, טדי שותפה יחד עם המפיקים יהודה טלית וחיים סלוצקי בערוץ הצעירים YTV של חברת הלוויין יס, שנהנה מתקציב של כמה מיליוני שקלים בשנה. את הערוץ מנהלת בתה של ירדני, לי, ולאחרונה עלה בו "פרויקט Y" - המבוסס על הפורמט האמריקני "האח הגדול". במסגרת התוכנית מתמודדים מספר צעירים על תפקיד הנחיה ב-YTV, בזמן שהם סגורים בווילה מוקפת מצלמות.

צרו איתנו קשר *5988