המתת חסד לעתי"ם

סוכנות הידיעות עתי"ם, שהוקמה לפני 53 שנים על-ידי העיתונים, גססה תקופה ארוכה. החיאה לא בוצעה במתכוון, והיום מבקשים לעצום את עיניה

סוכנות עתי"ם גססה תקופה ארוכה. החיאה לא בוצעה במתכוון, והיום רק ביקשו לעצום את עיניה.

עתי"ם נוסדה ב-1950 על-ידי 14 כלי התקשורת המובילים שהיו פעילים אז, בהם "מעריב", "ידיעות אחרונות", "הארץ", "הצופה", "על המשמר", "דבר", "ג`רוזלם פוסט", קול ישראל, "המודיע", "הבוקר" ו"למרחב".

הגופים התאגדו והקימו סוכנות ידיעות, שהיא כלי תקשורת עבור כלי התקשורת, הרוכשים ממנו ידיעות, שלמות או חלקיות, תמורת כסף. מעצם טבעה נבנתה עית"ים כגוף שבו כל ניגודי העניינים. מצד אחד, היתה צריכה הסוכנות לתפקד כיישות עצמאית שוחרת תחרות והצלחה. מצד שני, היתה תלויה, והיתה אמורה להתמודד, מול בעלי הבית שלה, שהם עיתונים המתחרים בה, וגם מתחרים אלה באלה.

התוצאה: לבעלי הבית היה אינטרס לשמור על עתי"ם כגוף חלש, שראוי להחביאו, לא לעודדו ולא לקדמו. סוכנות עתי"ם קפאה על שמריה כבר לפני שנים. מספר לקוחותיה לא גדל, לקוחות חדשים לא היו מטרה להנהלה, התשתית נשארה כפי שהיתה ומורל העיתונאים, ששמם הוסתר, שפוף.

השקט, שהתאים לבעלים, שמר על עצמו עד אמצע שנות ה-90. כניסת סוכנויות הידיעות ואמצעי התקשורת הישראליים לעידן האינטרנט, דרשה הכרעה בעתי"ם.

העובדים דרשו להקים אתר אינטרנט פעיל, והושבו ריקם. האתר שבכל זאת עלה הוא ייצוגי בלבד, מרוקן מפעילות עיתונאית, ונועד למעשה רק להודיע על קיומה של הסוכנות. הוא ממלא את מטרתו לא להוות גורם מתחרה, אפילו לא משלים, לאתרי החדשות שהוקמו על-ידי הבעלים כיום - "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "ג`רוזלם פוסט", "הצופה", וכנראה גם רשות השידור, שכלל אינה פעילה.

מנהלי הסוכנות ועורכיה היו כל השנים מינויים שתאמו את דרישת המיתון העיסקי של הבעלים: העורך המיתולוגי, אלתר וולנר, שבא אחרי פרישתו מ"הצופה"; שבתאי הימלפרב, שהגיע הישר מקבוצת עיתוני מפא"י ההיסטוריים; אחריהם חיים נוי, שכיהן כמה שנים בתואר מנהל-מחליף; ומינואר השנה תנחום גורביץ, מוותיקי "ידיעות אחרונות".

בשנים האחרונות היו נסיונות חוזרים ונשנים של העובדים ליצור תחומי פעילות נוספים. עתי"ם מוכרת גם שירותי תרגום, והוצע לפנות לגופים תקשורתיים זרים המיוצגים בארץ, ולהציע להם לחתום על מנוי לסוכנות הישראלית. ההצעה נפלה.

נפל גם רעיון למכור ידיעות ישראליות מתורגמות לכלי תקשורת בחו"ל ומנויים לנציגויות הדיפלומטיות הזרות. כך חוסל בטרם נולד גם הרעיון להציב בתחנות רכבת מסופים שישדרו חדשות חינם, כשהרווח הצפוי הוא ממכירת פרסום. כל אחד מרעיונות הפיתוח שהוצעו הפריע לגורם-בעלים אחר, לכולם ביחד או לכל אחד לחוד.

ככל הידוע, בשנים האחרונות דחתה הנהלת החברה גם הצעות שהגישו לה גורמים עיסקיים להיכנס לשותפות בסוכנות. משקיע זר אחד ביקש להשקיע מאות אלפי דולרים, עד שהובהר לו שחלקו בסוכנות לא יכלול זכויות ניהול. גם זה, סביר להניח, קרה בגלל ניגוד העניינים הבסיסי שמצוי בעצם קיומה של עתי"ם: עתי"ם חזקה מאיימת על בעלי הבית שלה, שמעדיפים לשמר אותה מחוברת למכונת הנשמה, לא מתה ולא חיה.

כך קרה, שמצבה הכלכלי של סוכנות הידיעות הישראלית נחלש והלך. לפני זמן מה התברר, כי במשך שנים הסתפקה ההנהלה בהפרשות פנסיוניות לא מלאות, כך שעל רכיבים מרכזיים בשכר לא בוצעו כלל הפרשות.

לפני כמה שבועות פנו העובדים לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, והגישו תביעה בסך 550 אלף שקל על כספים שנמנעו מהם. בית המשפט קיבל את הבקשה במעמד צד אחד, ונתן צו עיקול על שלוש דירות בתל-אביב שרשומות בבעלות עתי"ם. העובדים ציינו את זהירותם הרבה בבקשה, ונמנעו במכוון מלבקש עיקולים על נכסים המשמשים לעבודה עצמה, כדי שלא תיפגע. עיקול נוסף הוצא באחרונה, בסדר דין מקוצר, לבקשת סוכנות הידיעות הצרפתית.

האם יש לגוף כמו עתי"ם זכות קיום במדינה תקשורתית כמו ישראל? רבים מאמינים שכן, בעיקר אם הסוכנות תפנה החוצה, ותנצל את העובדה שישראל והמזרח התיכון הם יצרני חדשות מובהקים.

צרו איתנו קשר *5988