בג"צ דחה עתירתן של אלמנות טייסי המילואים שדרשו להכיר בהן כאלמנות אנשי קבע

בג"ץ דחה היום (ב`) עתירה של שתי אלמנות טייסים, אשר בעליהן נפלו לפני 20 שנה בעת ששרתו בצה"ל במילואים. האלמנות ביקשו לקבל גימלאות הניתנים לשאירי חייל בשירות קבע.

למרות שהעתירה נדחתה, הטיח בג"ץ ביקורת חריפה ביותר על חיל האוויר, אשר נתן הבטחה כזו לטייסים "בניגוד בולט לדין, בחוסר סמכות מוחלט ובסטייה בוטה מכללי המינהל התקין".

"מיפקדות חיל האוויר ומפקדי הטייסות לדורותיהם שהיו מעורבים, מי באופן פעיל ומי בעצימת עין, בהנהגתו של הנוהל הפסול במשך עשרות שנים, היטעו את טייסי המילואים, אשר הונחו על-ידי מפקדיהם לחתום על טפסים ריקים. הטייסים הניחו כי מדובר בהסדר תקין ותקף אך מלכתחילה היה על מפקדי החיל להבין כי מדובר בנוהל המבוסס על רישום כוזב המנוגד לחוק שלא ניתן יהיה לקיים", כך אומר בג"ץ בהרכב השופטים איילה פרוקצ`יה, אליהו מצא ואליעזר ריבלין.

האלמנות טענו בעתירה לבג"ץ, כי בעליהן הוחתמו על טופס ריק בעת ששרתו במילואים ואשר עניינו היה בקשה של הטייס להתגייס לשירות קבע בחיל האוויר.

לטייסים נאמר, כי החתימה על טופס ההתחייבות לגיוס לשירות קבע באה על מנת להשוות את מעמד משפחתו למעמד טייס בשירות קבע, כדי שבמקרה של מוות תשלים הטייסת את הפרטים כדי שמשפחת החלל תזכה להכרה ולזכויות הניתנות לאיש קבע.

ההטבה היחידה שניתנה לאיש קבע היתה זכות לגימלאות שניתנה לשאריו של הטייס בקבע אשר לא ניתנה לשאריו של חייל המילואים.

שתי האלמנות טענו, כי לטייסי המילואים ניתנה התחייבות על ידי חיל האוויר להשוואת זכויות משפחותיהם לאלה של טייסי הקבע.

פסק הדין בעליון קובע, כי השתיים אינן זכאיות לתשלום פנסיוני של גימלה, בהתבסס על חוק הגימלאות למשרתי קבע.

עוד קובע פסק הדין כי המדינה איננה רשאית לחרוג ממסגרת התשלומים המוכרים על פי החוק ועליה ליישם את קביעות החוק כלשונן וכרוחן.

פסק הדין קובע את התנאים המצטברים הנדרשים לחיובה של הרשות לקיים הבטחה שנתנה. התנאים הם: נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתת אותה; היתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי; הוא בעל יכולת למלא אחריה ואין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה.

פסק הדין קובע, כי מרבית התנאים הללו אינם מתקיימים. החתימה על טופס התגייסות לגיוס רטרואקטיבי לשירות קבע לא היתה על דעת הרמטכ"ל והאחראי ליוזמה לא היה בר סמכות להבטיח את השוואת הזכויות.

עוד נאמר, כי יתכן שהיוזם התכוון להקנות להבטחתו תוקף משפטי ,אך הוא לא היה בעל יכולת למלא אחריה שכן הדבר גרם שיתוף פעולה עם גורמי האוצר. פסק הדין מציין עוד כי גם אם התקיימו התנאים המוקדמים לקיומה של הבטחה מינהלית הרי שהיה קיים צידוק חוקי לבטלה, שכן היא פוגעת בשוויון שבין המשרתים בצה"ל ופוגעת במינהל התקין ובטוהר המידות.

פסק הדין קובע, כי הנוהל האמור הומצא על ידי מפקדים בחיל האוויר והונהג ביחידותיהם. הנוהל נועד לעקוף את הסדרי החוק הקיימים והוא שימש תחליף לא ראוי להתמודדות ישירה וגלויה באמצעים חוקיים ומינהליים מקובלים לצורך העלאת תביעות כספיות בתקווה לשכנע את הרשויות ולהניע את גלגלי החקיקה.

את העותרים ייצגו עוה"ד ציפורי, סבוראי ורכבי ואת הרמטכ"ל עו"ד א. דגן.

(בג"ץ 585/01)