נדחה הערעור על חומרת עונשו של יניב וייס, יבואן תקליטורים מזוייפים

"מדינת ישראל זכתה לכבוד המפוקפק להיכלל בין המדינות שבהן תעשיית הזיופים מגיעה לשיאים. מעשים כגון אלה שביצע המערער, שהביא עמו לישראל למעלה מ-2000 תקליטורים מזוייפים של משחקי פלייסטיישן, הם צעד נוסף בדרך לאותו כבוד מפוקפק". כך קבעו שופטי ערכאת הערעור של בית המשפט המחוזי בת"א.

השופטים דבורה ברלינר זאב המר ויהודית שיצר, דחו את הערעור שהגיש על חומרת עונשו יניב וייס מטירת הכרמל, שנתפס באפריל 2001 בנתב"ג כאשר חזר לארץ מתאילנד ובכליו 2,060 תקליטורים מזויפים של משחקי פלייסטיישן.

וייס הורשע על פי הודאתו ונדון ל-8 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 17 אלף שקל.

שופט בית משפט השלום ברמלה, שמואל ברוך, ציין בגזר דינו כי יש להגן על הציבור מפני פגיעתם של מפיצי תקליטורים מזויפים שהנזק הישיר מהפצתם הוא רב ביותר אך יש בו גם נזק של ממש לכלכלת המדינה ולתדמיתה.

וייס ערער תחילה על הרשעתו וחומרת עונשו אולם קיבל את המלצת השופטים לחזור בו מן הערעור על ההרשעה.

וייס התמקד בטיעוניו בעיקר בעניין הקנס הכספי וטען, כי לא יוכל לעמוד בקנס זה וכך ימצא עצמו בבית הסוהר רק משום שלא שילם את הקנס.

בפסק הדין, בו דחו השופטים את הערעור על חומרת העונש הם ציינו, כי בית משפט השלום צדק כאשר סבר שענישה הראויה במקרה זה, היא ענישה כספית שתצמצם אם לא תסכל לחלוטין את הכדאיות הכלכלית בהבאת תקליטורים או כל סחורה מזויפת אחרת לישראל.

לדבריהם, על הקנס להיות מרתיע ובית המשפט הקל עם המערער בכך שאפשר לו לשלם את הקנס ב-17 תשלומים חודשיים של אלף שקל כל אחד.

(ע.פ 70156/02)