אל תבנו על זה

חברת הבנייה שבבעלותם, בן-יקר-גת, גברה על חברות מובילות אחרות, ורכשה מתחם ענק לבניית 511 דירות בעיר החדשה. העובדה שיהיה עליהם לשלם למינהל כ-15 מיליון דולר בעד הקרקע, כולל פיתוח, לא הרתיעה אותם. השניים היו בטוחים כי הם צועדים לקראת פרויקט רווחי ויוקרתי.

אלא שהשמחה היתה מוקדמת. לאחר שלושה חודשים המשיך המינהל באותו מכרז. הפעם הוצאו למכירה מגרשים לבניית כ-8,000 דירות בעיר. 30 קבלנים החלו לבנות, כמעט בו-זמנית. נוצרה תחרות חריפה, המחירים ירדו במקום לעלות, והקבלנים התקשו למכור את הדירות. בן-יקר-גת, בעלת המתחם הגדול ביותר, ספגה מכה קשה.

זו לא היתה המכה היחידה. במסגרת אותו מכרז היה על בן-יקר-גת לבנות גם בניינים רבי-קומות, שההשקעה בהם גבוהה מהרגיל, על גבעה המרוחקת ממרכז היישוב. הדירות נמכרו בכבדות ובאיטיות במשך כארבע שנים, המחירים הוקפאו, והוצאות המימון הלכו ועלו.

במבט לאחור ניתן להתייחס ל"עסקה הרווחית" מלפני עשור כאל אחד הגורמים לקריסתה של חירם-גת, היא בן-יקר-גת בגלגולה החדש.

כיום מגיע החוב הכולל של החברה ל-368 מיליון שקל לבנקים ולנושים אחרים. לפני כשבועיים החזיר בנק לאומי - המממן העיקרי של חירם-גת - המחאות שנתנה, בעקבות גידול בחוב הבנקאי השוטף שלה, שהגיע ל-80 מיליון שקל, וכן בעקבות חוב של 50 מיליון שקל בערבויות בנקאיות לטובתה.

צעד זה של הבנק הוביל להתפטרות דירקטוריון חירם-גת, בראשות היו"ר ישעיהו (שייקה) לנדאו - אשר רכש את השליטה בחברה לפני כשנתיים.

המנכ"לים והבעלים, שנאלצו להעביר את ניהול החברה למפרק גבי טרבלסי, העדיפו השבוע לשתוק. גת שלח אותי ליובל לנדאו, בנו של שייקה - אך זה סירב להגיב. אבא-לנדאו מתרחק גם הוא מעיתונים, ומקורביו הסבירו זאת בצניעותו ובהתרחקותו מפרסום.

"בן-יקר הזרים יותר מלנדאו"

זמן קצר לאחר שהתפוצצה הפרשה, טענו בכירים בחירם-גת כי האשמות העיקריות הם חברת החשמל ורשות שדות התעופה, החייבות לחברה 50 מיליון שקל על-חשבון בניית בנייני משרדים, ומפגרות בתשלום. אלא שבעיה זו כשלעצמה לא יכולה היתה להביא להתמוטטות. ראשית, חברת החשמל כופרת בעצם החוב, וטוענת שהיא משלמת בצורה מסודרת. שנית, גם אם משלמים לחברה בפיגור, הרי שהדבר מביא לגידול מסוים בהוצאות המימון, ותו לא.

בשבוע שעבר שוב החליפו ביניהם שני הצדדים מהלומות מילוליות בשאלה מי אשם בנפילת החברה, ובאיזה מצב קיבל אותה לנדאו לפני כשנתיים. במסמך שהוגש לבית-המשפט אמר גת, כי כבר באוגוסט 2001 היתה החברה בקשיי נזילות, והיה ספק אם תוכל לפרוע איגרות-חוב שהנפיקה לציבור.

לנדאו, אומר גת במסמך, הזרים תחילה 750 אלף דולר, כדי לממן את הפרויקט בפולין. קצת לאחר מכן, הוסיף גת, הזרים לנדאו לחברה 21 מיליון שקל, כדי שתוכל לפרוע את האג"חים. מקורות לנדאו אומרים בתגובה, שעם כניסתם לחברה גילו כי היא חייבת עשרות מיליוני שקלים לבנקים, בעיקר לבנק לאומי, שלא תוכל לפרעם.

הדברים הללו גרמו לזעם בסביבתו של בן-יקר. שם טוענים בפני "גלובס" כי "לא היו דברים מעולם. כשבן-יקר מכר את חלקו לגת, היתה החברה חייבת לבנקים רק כמיליון שקל. קודם לכן הזרימו בן-יקר וגת לחברה מיליוני דולרים מחשבונותיהם האישיים, כדי לייצב את מצבה. בן-יקר הזרים לחברה יותר ממה שהזרים לה לנדאו".

בצד של לנדאו טוענים כי "זו לא אמת. לנדאו אישית קנה לפני כחצי שנה מחירם-גת את חלקה בפרויקט לבניית 700 דירות בצפון רחובות, ב-23 מיליון שקל. החברה חיפשה קונה במשך שנה וחצי, ולא מצאה. חברת נאות ישראל, של משקיעים מחו"ל, ניהלה משא-ומתן ונסוגה לאחר שבחנה את תחזית הרווחיות. גם מזרחי ובניו סירבו לקנות.

"חברת מלונות ים סוף, בשליטת אלי פפושדו, הסכימה לבסוף לרכוש את חלקה של חירם-גת בנכס ב-22 מיליון שקל, אך ברגע האחרון חזרה בה. לנדאו נחלץ להציל את החברה, וקנה את הנכס במקום פפושדו. הוא אף הוסיף מיליון שקל, כדי להפגין רצון טוב". המכירה, אגב, לא הניבה רווח לחברה.

בצד של בן-יקר לא מוותרים. "לנדאו לא הזרים כסף מכיסו לחברה. הוא קנה נכס, מגרשים ודירות בבנייה, במחיר השוק. הפרויקט נמכר טוב, ולנדאו עוד עשוי להרוויח עליו יפה. הוא לא עשה שום טובה לחירם-גת".

מקורבי לנדאו בתגובה: "שייקה לנדאו גם הבטיח שחברת סונול, שהוא אחד המשקיעים בה, תרכוש מחירם-גת את בניין אניה, בכ-3.8 מליון דולר". מקורבי בן-יקר: "הבטיח, אך לא קנה את הבניין, ובעצם לא קנה מהחברה שום פרויקט נוסף".

מקורבי לנדאו: "שייקה אישית שילם מכיסו את ה-21 מיליון שקל לפרעון האג"ח שהוזכרו". מקורבי בן-יקר: "לא מדויק. הוא לא שילם בפועל, אלא נתן ערבות לבנק שפרע את החוב. חוץ מזה, האם היתה לו ברירה? הרי אם לא היה משלם, היו בעלי האג"ח פונים לבית-המשפט נגד החברה".

מקורבי לנדאו: "שייקה כיהן כיו"ר החברה במשך שנתיים ורבע, ולא לקח אגורה לכיסו, לא משכורות ולא הוצאות, בניגוד למנהלים הקודמים. גם שני בניו, גילי ויובל (האחרון היה בעבר כתב בגלי צה"ל ובטלוויזיה ודובר הבנק הבינלאומי, א' ל'), לא קיבלו דבר. שלושתם עבדו בחינם, בהכירם את מצבה הקשה של החברה. קיצצנו את ההוצאות ב-45% כי בן-יקר יצא, ולנדאו הכתיב מדיניות של צנע. שייקה בונה את הארץ במשך 50 שנה, ואיננו זקוק לתעודת הכשר מאיש".

היו ימים: "אנחנו החברה מספר אחת!"

אם לנדאו אכן הזרים עשרות מיליונים, קיצץ בהוצאות ולא לקח שכר, מדוע התמוטטה החברה דווקא עכשיו? העובדות מראות כי התמוטטותה של חירם-גת היא פועל יוצא של שורת עסקות כושלות, שעלו לה בעשרות מיליוני דולרים, חיסלו את ההון העצמי שלה והגדילו את החוב לבנקים, העומד כיום על כ-250 מיליון שקל. לאלה יש להוסיף את ההצטמקות בפעילות השוטפת, בעקבות העמקת המשבר בענף הבנייה.

הכנסותיה של חירם-גת בששת החודשים הראשונים של השנה עמדו על 135 מיליון שקל, לעומת 450 מיליון שקל בכל שנת 2002. יחד עם זאת, היא המשיכה להעסיק 130 עובדים קבועים וכ-400 עובדים באמצעות קבלני-משנה. ההוצאות לשכר, והוצאות המימון ההולכות וגדלות, פגעו בה קשות.

בשנים 2000-2001 הפסידה חירם-גת 35 מיליון שקל. ב-2002 היא הרוויחה 3 מיליון שקל, אך בינואר-ספטמבר 2003 הפסידה עוד 23 מיליון שקל. ההפסד המצטבר, 55 מיליון שקל בתוך פחות מארבע שנים, הביא את החברה לבור העמוק שבו היא שרויה כיום.

הבנקים, בעיקר לאומי, שנכוו קשה מנפילות של חברות בנייה, אינם מוכנים לתת אשראי נוסף. כל מה שנותר למפרק טרבלסי הוא לנסות להפעיל את הפרויקטים האחרונים שנותרו לחברה (בנייה בשני אתרים), לגבות חובות מקוני דירות ולקוחות, ולדווח לבנקים ולספקים כמה יהיה עליהם להפסיד. אחר-כך תימחק החברה הקורסת, שדומה אך במעט לבן-יקר-גת המכובדת של שנות ה-90.

פעם, בעשור הקודם, היתה זו חברת הבנייה הפרטית הגדולה ביותר בארץ. יום אחד ביקרתי במשרדו של ישראל בן-יקר בתל-אביב. מאחורי שולחן העבודה שלו הוצבה מפת ישראל, ועליה צוינו כ-15 אתרים שבהם בנתה החברה בו-זמנית כ-5,000 דירות. בן-יקר הצביע בגאווה על המפה, והצהיר "אנחנו החברה מספר אחת!". באותה עת, הדברים הללו לא היו רחוקים מהאמת.

בן-יקר-גת, כמו גם קבלנים אחרים, נהנתה מעלייתם לארץ של מאות אלפים ממדינות חבר-העמים. באותן שנים שרר מחסור חמור בדירות, אלפי משפחות שוכנו בלית ברירה בקרוונים, ושר השיכון דאז, אריאל שרון, גייס את חברות הבנייה כדי שיבנו עוד ועוד, ומהר.

משרד השיכון לא עמד על המקח, ושילם לקבלנים פחות-או-יותר את הסכומים שדרשו. ראשי בן-יקר-גת, שבנתה אלפי דירות לעולים, היו אורחים מכובדים בלשכות שרי הממשלה ובכנסים של ראשי הענף. גת נבחר לממלא-מקום נשיא התאחדות הקבלנים, ודיברו בו נכבדות שאולי יהיה הנשיא הבא.

"קיבלנו משכורות גבוהות, אבל עבדנו בשביל זה"

בן-יקר, יליד טורקיה, וגת, יליד פולין, נפגשו בצבא, מצאו שפה משותפת, וב-1975 הקימו את בן-יקר-גת. יחד איתם נכנס כשותף גם אחיו של בן-יקר, בנימין, אולם במהלך כל השנים הקפיד על שותפות פסיבית בלבד.

ב-1982 נרשמה החברה בבורסה. השניים בנו למשפחותיהם שתי וילות סמוכות זו לזו ביבנה, והחליטו להרחיב את פעילותם. הם השקיעו עשרות מיליוני שקלים בשורת השקעות, רובן כושלות, שזרו את כספי החברה ורווחיה לכל רוח.

השניים נכנסו לעבודות יזומות, בנו גשרים ומבני ציבור, גייסו עשרות מיליוני שקלים בהנפקת איגרות-חוב בבורסה, בנו תחנות-כוח לחברת החשמל, וזכו במכרז לבניית מגדל המשרדים בית רובינשטיין מול בית מעריב בתל-אביב. לפני כעשר שנים רכשה בן-יקר-גת 14% מחברת הבנייה החדשה קנ"י, והשקיעה הון עתק של 24 מיליון דולר ברכישת ובבניית 75% ממלון יערות הכרמל. לפני כשמונה שנים בנתה פארק תעשייתי בן 30 אלף מ"ר ביבנה.

ב-1998 רכש גת, אישית, ממינהל מקרקעי ישראל, מגרש לקוטג' בתל-ברוך, ושילם בעדו מחיר שיא של 477 אלף דולר, לא כולל מע"מ והוצאות. במקביל, רכשה בן-יקר-גת מחברת אניה בית משרדים בן 2,300 מ"ר בדרך השלום בתל-אביב.

שתי הרכישות הללו התבצעו אחרי שנתיים בעייתיות, שבהן גלי העלייה דעכו בהדרגה, התחלות הבנייה ירדו מ-60 אלף ל-30 אלף דירות בשנה, הביקוש לדירות ירד, נוצר מלאי גדול, והחברות היזמיות הקטינו בהדרגה את פעילותן. הפרויקטים הגדולים של שנות ה-90 החלו להעיק על בן-יקר-גת. הוצאות המימון על בניית הדירות במודיעין "אכלו" רווחים שוטפים. בפארק ביבנה נותרו עד היום 2,300 מ"ר ריקים, שלא שווקו. הבניין בדרך השלום ריק ולא הושכר עד היום.

זה לא הפריע לחברה לרכוש בשנת 1998 קרקע לבניית 730 דירות בצפון רחובות, מידי קבוצת משקיעים בראשות שמשון גבאי. בן-יקר-גת שילמה 3.6 מיליון דולר במזומן, ועוד 16% מתמורת המכירות. אומנם לאחר מכן מכרה לקרדן מחצית מההשקעה, לדבריה ברווח, אך עדיין נשארה שותפה בפרויקט, שבלע עשרות מיליוני שקלים בבניית הדירות.

ב-1999 החליטו המנהלים לנסות לשנות את מצבם. ראשית בחרו להיפטר מההשקעה העיקרית שאינה נדל"נית, מלון יערות הכרמל, והציעו את אחזקותיהם למכירה ב-28 מיליון דולר. אלא שהמלון נשא הפסדים שהגיעו ל-14 מיליון דולר, ואיש לא היה מוכן לשלם לבן-יקר-גת את המחיר שדרשה.

בן-יקר פנה לאיש העסקים שלמה גרופמן, והציע לו למצוא קונה, בתמורה לעמלה של 500 אלף דולר. לבסוף, באפריל 2000, מכרו את השליטה במלון לרשת ישרוטל ב-8.3 מיליון דולר, מבלי לקבל את עזרתו של גרופמן. הפסד ההון בין ההשקעה לבין מחיר המכירה, בתוספת חלקה של בן-יקר-גת בהפסדים השוטפים, הנחיתו על החברה מהלומה כבדה שממנה לא התאוששה עד היום, ושהפכה לאחד הגורמים המרכזיים בהתמוטטות חירם-גת.

המכה הבאה הגיעה מכיוונה של קנ"י. חברת הבנייה נקלעה להפסדים, ובן-יקר-גת נאלצה לספוג 14% מהם. דוגמה להפסד כזה קשורה בעסקה שבה רכשה קנ"י ממינהל מקרקעי ישראל מגרש לבניית דירות יוקרה, לא רחוק מבית-הנשיא בירושלים. בתוך זמן קצר הגיעה קנ"י למסקנה שהעסקה אינה כדאית, ביטלה אותה, והפסידה אגב כך 4 מיליון דולר; חלקה של בן-יקר-גת בהפסד הגיע לכ-550 אלף דולר.

באותה עת, וגם לאחר מכן, הפסידה בן-יקר-גת בכמה מכרזים גדולים, שיכלו לספק לה עבודה ורווח. בין היתר, הפסידה במכרזים על מתחמים גדולים לשטחי תעסוקה בראש-העין ובאזור חיפה.

הבנקים, ובייחוד לאומי, החלו לעקם את האף. ב-1999 נזקקה בן-יקר-גת להלוואה של 3 מיליון דולר, למימון בניית שכונת מגורים בת 440 דירות באשקלון. היא התקשתה לקבל מהבנקים את המימון הדרוש, ולכן פנתה לחברה פרטית, גמולב מימון, שנתנה לה את ההלוואה המבוקשת לשלוש שנים ובריבית גבוהה מאוד של 20%. ב-2001 כבר החליטה גמולב מימון שלא תיתן הלוואות נוספות מעין אלו, לא לבן-יקר-גת ולא לאחרים, לאור מצב הענף.

על אף האמור לעיל, המנהלים המשיכו לחגוג, כאילו הבעיות אינן קיימות. שניהם משכו משכורת של כמיליון שקל בשנה כל אחד, לא כולל מכוניות מרצדס וחשבון הוצאות נדיב. בן-יקר בתגובה: "נכון, קיבלנו משכורות גבוהות, אם כי לא מיליון שקל בשנה. אבל עבדנו בשביל זה יומם ולילה". גת העדיף שלא להגיב.

ניפרד כיריבים

החיפוש אחר מקורות לישועה היה כנראה זה שהביא את החברה לפנות לחו"ל. באוקטובר 2000 רכשה בן-יקר-גת, יחד עם חברות רובננקו (עוד חברה ותיקה שנקלעה לאחרונה לקשיים) ואולימפיה, מגרש בן 80 דונם ליד ארמון וילנו בוורשה, תמורת 10 מיליון דולר, מהם 3.3 מיליון דולר הזרימה בן-יקר-גת. היזמים תכננו לבנות במקום, יחד עם החברה המקומית פרוקום, 2,000 דירות בהשקעה של 114 מיליון דולר, לא כולל הקרקע. אומנם הם קיבלו ליווי פיננסי מבנק פולני, אבל הלוואות, כידוע, צריך להחזיר.

ההשקעה הגדולה הזו נעשתה בצל הפסדים הולכים וגדלים - 7 מיליון שקל ב-1999, ו-19 מיליון שקל ב-2000. ההפסדים חיסלו כבר אז את כל הונה של החברה, ובסוף שנת 2000 היא הגיעה להון שלילי של 3.5 מיליון שקל. הדברים הביאו לכך שהבורסה מחקה אשתקד את מניותיה של בן-יקר-גת מהמסחר.

חברת דירוג האשראי מעלות הגיבה מיידית, ובאפריל 2001 הורידה את דירוג איגרות-החוב והזהירה שהחברה אולי לא תוכל לפרען. מעלות אף הזהירה מפני סכנות הפרויקט בוורשה והיעלמותו של ההון העצמי. חודשיים לאחר מכן, ביוני 2001, התריעה גם כלל ביטוח אשראי על "מוסר התשלומים הירוד". זמן קצר אחר-כך הוסיפו מהלומה רואי-החשבון של החברה, זיו את האפט, כאשר פרסמו לגביה הערת עסק חי.

כשפורסמו הדוחות של מעלות וכלל אשראי, היו שני בעלי המניות העיקריים בחברה שרויים בסכסוך חריף. הידידות מתקופת הצבא וימי הגאות הפכה ליריבות עסקית ואישית. אומנם השניים מסרבים לדבר על כך, אך לא קשה להעריך מה קרה: ההפסדים ההולכים וגדלים, פרשיות יערות הכרמל, קנ"י, ורשה והפסדי המכרזים יצרו מתח בין השותפים, כשכל אחד מאשים את השני בגרירת החברה לפרויקט כושל זה או אחר.

בסופו של דבר, בן-יקר וגת הציעו את החברה למכירה. הקבלן הירושלמי מרדכי אביב הודיע שהוא מוכן לרכוש את השליטה ב-2 מיליון דולר, אך חזר בו לאחר שבחן את הנתונים. השניים החליטו על פירוק השותפות בצורת מכרז במב"י (הצד שמציע את המחיר הגבוה ביותר, קונה את חלקו של השני).

גת זכה, וקנה את חלקם של ישראל ובנימין בן-יקר ב-970 אלף דולר. המחיר הנמוך הפתיע את המשקיעים בבורסה ואת ענף הנדל"ן, כיוון שמשמעותו היתה שהחברה הגדולה-לשעבר שווה רק 2 מיליון דולר. מיד לאחר מכן, במהלך מתואם מראש, מכר גת ללנדאו (בעלי חברת חירם) את המניות שקנה מבן-יקר, במחיר זהה. שמה של החברה שונה לחירם-גת.

הפרויקט העיקרי שעלול להיקלע לבעיות בשל קריסת החברה הוא בניית 433 דירות באשקלון. בנוסף בונה החברה כקבלן ראשי גם 105 דירות בשכונת רמות בבאר-שבע. הבנייה בשני הפרויקטים עומדת להיפסק, ולא ברור אם ומתי תחודש, אף-על-פי שרוב הדירות בשני האתרים כבר נמכרו.

בין הפרויקטים הנוספים שעלולים להיפגע ניתן למצוא מספר בניינים בטרמינל נתב"ג 2000. הפסקת בנייתם עלולה לגרום לעיכוב נוסף בפתיחת הטרמינל, שתוכננה ליוני 2004. במקרה אחר מדובר ב-90 דירות שהחברה בונה כקבלן ראשי בעבור חברת יעקב אנגל, בשכונת המשתלה בצפון תל-אביב. הבנייה נמצאת בשלבים סופיים, וייתכן שכאן לא יהיה עיכוב במסירת הדירות.

ואולם הפרויקט המעניין ביותר הוא בית מגורי היוקרה בצפון החדש של תל-אביב - בית פיבקו. בסוף יולי 2000 חתמה בן-יקר-גת יחד עם חברת יהלומי כנען פיתוח והשקעות על הסכם להקמת פרויקט "בית פיבקו" ברמת-גן, תמורת 10.5 מיליון שקל. יהלומי כנען היתה יזמית הפרויקט, ובן-יקר-גת היתה החברה הקבלנית. לפני חמישה חודשים, ביולי 2003, הודיעה חירם-גת כי הפסיקה את הבנייה בשל חובות של יזמים, לאחר שרק 12 מהדירות נמכרו. בינתיים הועבר הסכסוך בין הצדדים לבוררות. *

דברים שרואים מהונגריה

הבעלים לשעבר ישראל בן-יקר, שעבר לבנייה בבודפשט, מגיב

באוגוסט 2001 מכרו האחים ישראל ובנימין בן-יקר את אחזקותיהם בבן-יקר-גת, 48%, ב-970 אלף דולר. היה מי שתמה אז על המחיר הנמוך, אך בדיעבד מתברר כי השניים עשו עסק טוב. עכשיו, כמו חלק גדול מהקבלנים והיזמים, בונים השניים במזרח אירופה.

האחים בן-יקר בונים כיום, כיזמים, 312 דירות בבודפשט, וכן מנהלים פרויקטים של בנייה בשתי מדינות נוספות במזרח אירופה, אך אינם מוכנים למסור פרטים על כך. קודם לכן, בראשית 2003, ניהל ישראל בן-יקר משא-ומתן לרכישת 25% משתי חברות, הולנדית ואמריקנית, שהחזיקו את השקעותיה של חברת רובננקו בוורשה ובניו-יורק. כאשר התברר שרובננקו עומדת בפני קריסה, נפסק המשא-ומתן.

ישראל, שנמצא תדיר על קו הונגריה-ישראל, קיבל את הידיעה על התמוטטות חברתו-לשעבר קצת לפני כולם, כששהה בחו"ל.

איך הרגשת כששמעת על נפילת חירם-גת?

"היה לי מאוד עצוב על הלב. אחרי הכול, הקדשתי לחברה הזו את מיטב שנותיי. נפרדתי מדוד, אבל הוא עדיין חבר. התקשרתי אליו כדי לשאול האם אפשר לעזור לו במשהו. חבל, חבל מאוד על חברה טובה שנפלה".