קחו את ארז כדוגמה

ביום רביעי יציג סילבן שלום לפורום המדינות התורמות לרשות הפלשתינית יוזמה כלכלית חדשה לשיתוף פעולה עם הפלשתינים, שגובשה בשיתוף עם משרד התמ"ת: הקמת שבעה פארקי תעשייה לפי המודל המוצלח של אזור תעשייה ארז > ליאור גרינבאום מביא את התוכנית המלאה

על רקע האופטימיות הזהירה בנוגע לחידוש המשא ומתן המדיני בין ישראל לבין הרשות הפלשתינית, שמקורה בפגישה צפויה בין ראש הממשלה הפלשתיני אבו-עלא עם ראש הממשלה אריאל שרון, וב'מפגש לונדון' ביום רביעי הקרוב ברומא, יציג לראשונה שר החוץ, סילבן שלום, בוועידת המדינות התורמות לרשות הפלשתינית (ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי, יפן ועוד), יוזמה כלכלית ישראלית חדשה, בנוגע לעתיד שיתוף הפעולה בין ישראל לפלשתינים.

היוזמה החדשה, שמכונה "האג'נדה החיובית", גובשה לאחרונה בשיתוף מפקדת תיאום פעולות הממשלה בשטחים, משרדי התמ"ת והחוץ ומשרדי ממשלה נוספים. היא מצטרפת לזמירות חדשות בירושלים, הגורסות כי שיפור מצבה הכלכלי של האוכלוסייה הפלשתינית הוא אינטרס ישראלי. על רקע זה נתגלעה גם בחודש שעבר מחלוקת בין שר הביטחון, שאול מופז, לרמטכ"ל, משה יעלון, בנושא ההקלות הביטחוניות.

עיקרי תוכנית "האג'נדה החיובית" מבוססים על הקמת סדרה של שבעה פארקים תעשייתיים, בשיתוף פעולה ישראלי-פלשתיני, לפי מודל שישכפל את הצלחתו של אזור תעשייה ארז.

בניגוד לציפיות, לאזור תעשייה ארז נוספו במהלך שלוש שנות האינתיפאדה כ-50 מפעלים חדשים, רובם בבעלות פלשתינית. כיום ממוקמים בארז 200 מפעלים, חציים בבעלות ישראלית וחציים בבעלות פלשתינית. המפעלים מספקים תעסוקה לכ-4,000 פועלים פלשתינים מרצועת עזה, ולעוד מאות עובדים ישראלים.

בגדול, רעיון האג'נדה החיובית הוא "ארז כפול שבע", בהתאם לקהל היעד ולמאפיינים הייחודיים של כל אזור תעשייה.

בחיץ שבין הקו הירוק לגדר

במפקדת תיאום הפעולות בשטחים, החל צוות, בראשות מתאם הפעולות, אלוף יוסף משלב, באיתור שטחים מתאימים להקמת המיזמים. השאיפה היא ליצור מודל של אזור תעשייה עם מעטפת ביטחונית ישראלית, שתספק שטח סטרילי לפעילות כלכלית. זאת, באמצעות יצירת גישה ישירה מאתרי המעבר של הפועלים הפלשתינים, אל תוך אזור התעשייה.

הפועלים הפלשתינים ייכנסו למפעלים, כפי שמקובל בארז, לאחר בידוק ביטחוני בכניסה והצגת היתר עבודה וכרטיס מגנטי. עבור היזמים הישראלים ייבנו צירי גישה ישירים מתוך ישראל, כך שהם לא יאלצו לנוע בכבישים ברחבי הגדה.

לגבי הגדה המערבית, המגמה המתגבשת היא למקם את אזורי התעשייה באזורי החיץ שבין הקו הירוק ממערב, לתוואי גדר ההפרדה ממזרח. שטחים אלה הם למעשה מובלעות של שטחי C, שבהם השליטה הביטחונית, כמו גם הסמכויות הסטטוטוריות, נמצאות בידי ישראל. לכן, ניתן יהיה ליישם בהם את המודל של אזור תעשייה ארז.

בראייה פלשתינית, הדבר משרת, בנוסף לתועלת כלכלית, גם צורך פוליטי להרחבת השליטה והמעורבות הפלשתינית בשטחי C, כך שנוצר אינטרס משותף לקדם את הרעיון.

שני האזורים, שהיום מצויים בשלבי תכנון מתקדמים ביותר, הם אזור תעשייה מוקבלה, שבקרבת ג'נין, שיכלול שטח פלשתיני בלבד, ואזור תעשייה 'פארק השלום', שיכלול שטח ישראלי (על שטחים השייכים למועצה אזורית לב-השרון) ושטח פלשתיני.

אזורי תעשייה נוספים המתוכננים להיבנות הם טרכומיה בקרבת חברון (עדיין לא אותר עבורו שטח מתאים) וח'דורי, בקרבת טול-כרם, שתוכנן מלכתחילה כפארק היי-טק משותף. ח'דורי ומוקבלה תוכננו עוד בתקופה שלפני האינתיפאדה, אך האירועים הביטחוניים שינו את קונספט התכנון.

ברצועת עזה, מתוכננים שלושה אזורי תעשייה. שניים מהם, הרחבה של פארקים קיימים (ארז וקרני), והקמת אזור תעשייה חדש ברפיח, ביוזמת היזם סטף ורטהיימר.

ההערכה היא, כי במוקבלה ובצד הפלשתיני של 'פארק השלום', ניתן יהיה להתחיל בעבודות תשתית כבר בסוף שנת 2004.

המימון להקמת אזורי התעשייה יגיעו בחלקו, על-פי התוכניות הישראליות, מהמדינות התורמות, שישתתפו בעיקר במימון התשתיות. גרמניה התכוונה עוד לפני האינתיפאדה לממן את בניית א.ת. מוקבלה (בסכום שערכו כיום 30 מיליון אירו), וארה"ב התכוונה להשתתף בפיתוח א.ת. ח'דורי.

את מבני התעשייה עצמם צפויות להקים חברות פלשתיניות פרטיות, כמו חברת אזורי התעשייה של קונצרן פדיק"ו. לאחרונה גם הודיעו מספר גורמים פיננסיים פלשתיניים, בהם פדיק"ו, בנק קהיר-עמאן, הבנק הערבי ואחרים, על רצונם להקים קרן למטרה זו.

האבטחה - לחברות פרטיות

כל פארק מתוכנן לספק, לאחר השלמתו, 4,000-5,000 מקומות תעסוקה לפלשתינים. הרעיון למיזמים התבסס גם בעקבות ההכרה, כי היקף התעסוקה הפלשתינית שיצאה לישראל לפני האינתיפאדה, כ-120,000 פועלים חוקיים ולא-חוקיים (18% מכוח העבודה שסיפקו 30% מכלל ההכנסות), לא ישוב לממדים כאלה. לכן יש למצוא לפלשתינים אפיקי תעסוקה חדשניים.

מימוש המודל, בעיקר לאור לקחי השנים האחרונות - שבנוגע לאזור תעשייה קרני היו מרים - מעלה מספר קשיים. אחד מהם נוגע לאספקת שירותי אבטחה במקום, שכן, לא בטוח כי הפלשתינים יהיו מוכנים לנוכחות צבאית ישראלית בפארקים. אחד הפתרונות המסתמנים לבעיה הוא העברת נושא האבטחה באזורי התעשייה לחברות פרטיות.

חלק חשוב נוסף באג'נדה הישראלית עוסק בהקמת שני אזורי מסחר, האחד בסמוך לרצועת עזה (ככל הנראה בקרני) והשני באיו"ש (נבדקת אפשרות בעטרות). באזורים אלה יתאפשר לסוחרים פלשתינים להציג את סחורותיהם לפני קהל קונים ישראלי. קונים ישראלים שאותם איבדו מאז נעצר המסחר לאורך קו התפר.

לפני האינתיפאדה, הסתובבו בשוקי סוף-השבוע ביישובים כמו מסחא, בידיא, ג'נין וקלקיליה, רבבות ישראלים, ערבים ויהודים, שרכשו מוצרי מזון, הלבשה וציוד לבית. המסחר לאורך קו התפר יצר הכנסות בהיקף של מאות מיליוני שקלים לכלכלה הפלשתינית, שנמחקו עתה כמעט כליל.

הקמת אזורי הסחר תאפשר למצות את פוטנציאל המסחר, שכמעט אינו מנוצל היום, בשל חוסר גישה בין הצרכן הישראלי לסוחר הפלשתיני.

התוכנית עוסקת גם בשיפור אמצעי הלוגיסטיקה, שהם תנאי להצלחת הפרויקטים. לדוגמה, הקמת מתקני אחסון, בתי-קירור, שימוש במסועים במעברי הגבול ואמצעי שינוע נוספים.

העיתוי הנוכחי להצגת היוזמה נובע גם מחששות שהתעוררו בקרב גורמים ממשלתיים בארץ, כי אם לא תוצג למדינות התורמות אפשרות להתקדמות משמעותית בפיתוח הכלכלה הפלשתינית לטווח קצר וארוך, הן עלולות להרים ידיים ולהפסיק לגמרי את מעורבותן בפרויקטים של תשתית מסוג זה.

זאת, על רקע התחרות על כיסן של ארצות המערב מצד עיראק. כך הן היו ממשיכות להתרכז אך ורק במתן סיוע הומניטרי לאוכלוסייה הפלשתינית ובתמיכה בתקציב הרשות הפלשתינית.

"אזור תעשייה ארז הוא סיפור הצלחה בשל השילוב הייחודי בין שליטה ביטחונית ישראלית, יזמות פלשתינית או ישראלית, ומדיניות עקרונית של אזור חסין סגר, הפועל במשך 24 שעות ביממה". כך אומר רס"ן רמי הופטמן, ממנהלת התיאום והקישור (מת"ק) בארז. בארז "היזם הישראלי מקבל ביטחון כמו בישראל, אך משלם שכר עבודה נמוך הרבה יותר".

שכר מינימום בארז: 1,650 שקל

כיום פועלים בארז כ-200 מעסיקים, העוסקים בעיקר בתחומי טקסטיל, נגרות ומסגרות. לאזור מוקצה מכסה של 4,500 פועלים, שאותה מנצלים בממוצע כ-4,000 פועלים. פלשתינים מעדיפים לצאת לעבודה בישראל עצמה, שבה השכר גבוה יותר. אולם הקריטריונים לקבלת היתר עבודה בארז נוחים יותר, לרבות לצעירים ולרווקים.

לאחרונה פורסמו מספר תקנות בנוגע לשכר העבודה של הפועלים הפלשתינים - על האזור חלים חוקי עבודה מצריים ולא ישראלים - כך ששכר המינימום נקבע ל-1650 שקל לחודש, שהוא קו העוני למשפחה בעזה.

העובדים הפלשתינים נכנסים דרך מעבר "מגן 12", לאחר שנבדקו על-ידי סלקטורים. הכניסה לאזור התעשייה מתאפשרת בין השעות ארבע בבוקר לתשע בלילה.

"אולם", אומר הופטמן, "ישנם מפעלים הפועלים 24 שעות ביממה, במתכונת של עבודה במשמרות. ואז המדיניות שלנו היא לא לעצור את הפעילות הכלכלית ולאפשר את המשכה כמעט בכל סיטואציה ביטחונית. אנשי מפקדת התיאום והקישור, האחראית על האזור, נמצאים בקשר רצוף עם ועדי יזמים פלשתיניים וישראליים, ופותרים מולם בעיות בשטח".

אחד היתרונות הגדולים של אזור תעשייה ארז הוא העובדה, שישראלים יכולים להיכנס ולצאת ממנו כרצונם ולשמור על שגרת עבודה קבועה, בלי חשש שאירועים ביטחוניים יפגעו בעבודה. עניין זה קריטי במיוחד בענף הטקסטיל, שבו מבקרי איכות ישראלים עורכים ביקורות קבועות על עבודת הפועלים הפלשתינים במתפרות בארז.

המתפרות בארז מקבלות בדים גזורים ממרכז הארץ, והן מבצעות עבודות תפירה כמעט לכל חברות האופנה בישראל.

"לאור הביקוש, מתוכננת הרחבה של אזור תעשייה ארז בעוד 200 דונם מצד דרום, על שטח שנמצא בשליטה ביטחונית ישראלית מלאה", אומר סא"ל איציק גורביץ, ראש ענף כלכלה במנהלת תיאום הפעולות בשטחים.

לדברי גורביץ, התוכנית מעוכבת כרגע בשל התנגדות של הצד הפלשתיני, הרואה בהגדלת האזור כהרחבת התנחלויות, וכדי להימנע מיצירת מוקד חיכוך נוסף בגזרה. "אנחנו מנסים להתגבר על עודפי הביקוש באמצעות עידוד הבנייה לגובה, או מכירת מגרשים בודדים שנותרו או שטרם מומשו".

נהלים ביטחוניים קשוחים בקרני

בארז מצליחים להתמודד בצורה טובה עם הבעיות הביטחוניות, למרות שגם בארז אירעו מספר תקריות אש קשות בשנים האחרונות, שבהן נהרגו מספר חיילים. אולם המצב במסוף קרני, מעבר הסחורות העיקרי לרצועת עזה וממנה שמכונה גם "עורק החמצן של עזה", מסובך ומורכב יותר.

אמנם, האינטרס המשותף של שני הצדדים הוא לאפשר פעילות כלכלית מלאה במסוף, אולם רק לאחרונה הופסקה הפעילות לעשרה ימים, עקב קבלת התראה מודיעינית. בשנת הפעילות הנוכחית היה המעבר סגור למשך 42 ימי פעילות.

"אנחנו נמצאים במובלעת שמצפון ומדרום לה מתבצעת באופן קבוע פעילות חבלנית. לכן, אנו מושפעים מהמתרחש בסביבה", אומר רמי חדד, סגן מנהל מסוף קרני. כל יום שבו המעבר סגור מסב נזקים כלכליים בשווי של 9.8 מיליון לשני הצדדים.

לדברי חדד, פעילות מסוף קרני בתקופת האינתיפאדה ניתנת לחלוקה לשתי תקופות. בשנה הראשונה של האינתיפאדה פעל המסוף כמעט ללא הפרעה, ועברו בו מדי יום 800-900 משאיות. אולם מאז התרחשה במקום תקרית ביטחונית חמורה, בחודש ספטמבר 2001, הוקשחו מאוד הנהלים הביטחוניים.

למרות אמצעי הביטחון, התרחש במעבר קרני פיגוע קשה נוסף לפני כחצי שנה, שבו נהרג מלגזן. ההחמרה בנהלים הביטחוניים ושפע ההתראות המודיעיניות, מאטים באופן משמעותי את קצב העבודה, וכיום עוברות בקרני בממוצע 500-600 משאיות ביום (שני שלישים מהן מישראל לעזה).

כדי להקל על הנהגים והסוחרים, הנהיגה הנהלת המסוף מערכת לתיאום מראש של שעת הגעת המשאית למקום. "משאית שמגיעה בזמן שנקבע לה, מחכה זמן קצר יותר עד פריקת הסחורה. אולם נהג שמגיע לא ביום ובשעה שתואמו מראש, נאלץ להמתין מחוץ למסוף זמן רב", אומר חדד.

העדפה ניתנת להכנסת סחורה רגישה, כמו גידולים חקלאיים, חלב ותרופות, שמועברים בדרך-כלל לצד הפלשתיני באופן כמעט מיידי. יתר הסחורות ממתינות לכניסתן כארבעה-חמישה ימים בממוצע. אבל כאשר המסוף סגור אין אפשרות להעביר סחורות מכל סוג שהוא. המשמעות היא - הרס ואובדן מוצרים רגישים ונזק כלכלי כבד.

"אנחנו מנהלים את המסוף באופן ענייני, והפעילות המסחרית נעשית בתיאום עם הצד הפלשתיני כדי להיענות ככל שניתן לבקשותיו", אומר חדד. כך למשל, בעקבות חודש הרמדאן, שבו צומצמו שעות הפעילות של הפלשתינים בשל הצום וחג הקורבן, והמסוף נסגר במרבית ימי השבוע, הורחבו בשבוע לאחר מכן שעות הפעילות עד לשמונה בלילה, כדי להדביק את הפערים.

בניגוד לאזור תעשייה ארז, מצבו של אזור תעשייה קרני (הסמוך למסוף), המצוי כולו בשליטה ביטחונית פלשתינית, בעייתי ביותר. בעקבות המצב, אסר אלוף פיקוד דרום, כבר בתחילת האינתיפאדה, על כניסת ישראלים, כולל יזמים, לאזור התעשייה. בשל כך, יזמים ישראלים רבים נטשו את א.ת. קרני, ומספר המפעלים בו ירד מ-31 (בספטמבר 2000) ל-17 בלבד.

"ישראלי שעבד בשותפות עם פלשתיני יכול היה להמשיך ולהפעיל את המפעל בקרני. אבל מי שעבד באופן עצמאי נאלץ להעביר את כל הפעילות לאתר אחר בארץ, או בחול", אומר סא"ל גורביץ.

מצבו של אזור תעשייה קרני הוא זה שגרם לשינוי צורת החשיבה בנוגע לעתיד שיתוף הפעולה הכלכלי, ולאימוץ המודל של אזור תעשייה ארז ב"אג'נדה החיובית" החדשה.

השכר בישראל: מ-120 שקל ליום

בחודש שעבר הועלתה מכסת הפועלים הפלשתינים מרצועת עזה, הרשאים לצאת לעבודה בישראל לכ-15 אלף איש. זאת, בנוסף לכ-4,000 סוחרים. נכון להיום, נמצאים בתוקף כ-11 אלף היתרי עבודה. יציאת הפועלים מעזה מתבצעת כמעט במלואה דרך מעבר ארז, בעיקר בין השעות שלוש לשש בבוקר.

הפועל הפלשתיני נבדק תחילה על-ידי שומרי מחסום פלשתיני (מחסום 55) ולאחר מכן נכנס ל"שרוול כניסה", שבו מתבצע בידוק ביטחוני ראשוני, באמצעות מגנומטר. בהמשך, נדרש כל פועל להציג רישיון עבודה בתוקף וכרטיס מגנטי. הכרטיס נבדק בעמדת הקלדה, כדי לוודא שבעליו לא חשודים או מעורבים בבעיות מודיעיניות או פליליות.

עד לפיגוע הקטלני בטרמפיאדה באזור, במרכז הארץ, הפעילה אגד שירותי הסעה לפועלים הפלשתינים. מאז, נאסר השימוש בנהגי אוטובוס פלשתינים, אגד הפסיקה את הפעלת הקווים, ונוצר "שוק חופשי" של הסעות ממחסום ארז לארץ. מחיר נסיעה הוא 15-20 שקל לכיוון. ההסעות מבוצעות בכ-150 אוטובוסים ובעוד 300-500 מכוניות טרנזיט המגיעות לחניון מדי בוקר.

פועל פלשתיני העובד בישראל משתכר שכר מינימום של 120 שקל ביום, כמעט כפול מהשכר הממוצע בעזה. אולם עלויות הנסיעות הגבוהות שוחקות את שכר הפועלים. כדי להקל עליהם מבחינה כלכלית, הותר לפועלים לאחרונה להביא עימם מהרשות דברי מאכל לארץ, על אף הקושי הנוסף בבידוק הביטחוני.

הנפקת היתרי העבודה לפועלים הפלשתינים מתבצעת בעקבות פניית מעסיק ישראלי למשרד העבודה. המשרד מעביר את הפרטים למנהלת התיאום והקישור, היא מנפיקה את ההיתרים, ומוסרת אותם לחלוקה למשרד העבודה הפלשתיני. *

צרו איתנו קשר *5988