חיים רמון: מכרתי את שיכון ובינוי ביוקר - מי שקנה אותה הוא אידיוט ומטומטם

רמון העיד, כי כשהגיע להסתדרות בקיץ 1994, "לא מצאתי כלום. מצאתי רק עיי חרבות". לדבריו, אחד הנושאים שרצה לקדם היה הפסקת פעולתה של ההסתדרות כמעסיקה מצד אחד ומייצגת עובדים מהצד השני.

רמון טוען, כי במכירת שיכון ובינוי היה גם ערך קיומי שכן ההסתדרות נזקקה לכסף נואשות, ובכוונתו היה להפסיק לבקש כסף מהמדינה. לדבריו, מנכ"ל שיכון ובינוי דאז, עוזי ורדיזר, הציע לו להמתין עם מכירת החברה, שכן מאזנה שלה היה שלילי, ואם ייפרס מצבה בפני הציבור, הדבר יביא לחיסולה.

רמון אמר, ששאל את ורדיזר מה דעתו לגבי מכירה לעובדים. זה השיב לו, כי זהו דבר מהפכני והוא אינו ממליץ לעשות זאת. ורדיזר אמר עוד, כי הוא מאמין שהחברה תתאושש, ואז יהיה כדאי להוציא אותה למכירה. בסופו של דבר החליט רמון למכור את החברה לעובדים, אם כי ורדיזר "קיבל את זה לא בחדווה".

רמון אמר, כי קיבל שלוש הערכות שווי: האחת בגובה 300 מיליון שקל; השנייה, של יצחק גדיש שדיברה על מעל 800 מיליון שקל; והשלישית של רו"ח גד סומך שדיברה על 600-550 מיליון שקל. רמון החליט ללכת על הערכת השווי של סומך.

רמון גילה, כי קיבל הצעות נמוכות בהרבה: היו הצעות שדיברו על 150 מיליון שקל תמורת שיכון ובינוי, ומבלי לסגור את נושא זכויות העובדים. רמון אמר: "כל מי שהיה קונה, היה זורק את סולל בונה ואת חרות הביתה, היה מפלה את העובדים. אנו כהסתדרות לא יכולנו להסכים עם כך.

"היה מו"מ עם העובדים, כמה הם יקבלו כהנחה בתמורה לוויתור על הזכויות שלהם. ורדיזר אמר, שהוא לא מוכן למכור ליזם פרטי, כי אם החברה תרוויח פתאום, הוא לא רוצה שיזם פרטי יהנה מכך.

"הוא אמר, שהוא מוכן למכור רק לעובדים, כי אז אם תהיה השבחה - העובדים ירוויחו. רוב העובדים אכן הרוויחו. אמרנו שאם תהיה השבחה, גם אני כהסתדרות רוצה ליהנות מכך".

"רק מול העובדים"

רמון אמר עוד, כי ההסתדרות פעלה רק מול העובדים. לדבריו, "אף אחד בהסתדרות לא דיבר עם אריסון ולא ניהל איתם מגעים. הדבר היחיד ששמרנו עליו, זה שתהיה זכות וטו על מי שיקנה את החברה".

רמון נשאל, האם יש לו הערכה מדוע החליט שטרית להגיש תביעה בנושא. הוא השיב, כי יש לו תהייה לגבי כך.

לדבריו, "הוא מתיימר לדאוג לעובדים. נראה לי תמוה שמי שהיה מעורב בקריסתה של ההסתדרות, יבוא ויטען נגד מכירה לעובדים, והעסק היחיד שבו לא פיטרו עובדים. ההסתדרות קיבלה כסף שהיה חמצן עבורה. אני יותר תוהה על התביעה הזו מאשר יודע להעריך".

"צחקו עלי במפלגה"

בחקירה נגדית בידי בא כוחו של שטרית, עו"ד משה קלפנסקי, נשאל רמון האם ידע, כי 4,800 דונם של שיכון ובינוי היו רשומים בתשקיף בערכם ההיסטורי. רמון אמר, כי נושא המקרקעין היה כלול בהערכות השווי השונות שניתנו על-ידי אנשי המקצוע, והפירוש של נושא המקרקעין היה שונה מאחד לשני.

קפלנסקי ביקש את התייחסותו לעדותו של פרופ' אפרים צדקא בזמנו, לפיה ההון של שיכון ובינוי לא היה שלילי. רמון השיב, כי אמירתו של ורדיזר בזמנו, לפיה ההון של החברה שלילי, גובתה במסמכים ובדו"חות חשבונאים. בנוסף, "אף אחד לא אמר שבגלל שיש לה הון חשבונאי שלילי, היא לא שווה כלום".

רמון הכחיש שקיבל תרומות מטד אריסון לצרכים פוליטיים. רמון אמר זאת בתשובה לציטוט שהביא קפלנסקי ממאמר ב"הארץ", ולפיו אמר אריסון, כי אחד האישים שקיבלו ממנו תרומות, היה רמון.

לדברי רמון, "כשרצתי להסתדרות, זה נוהל על-ידי מרצ והקפדנו על חוקי התרומות של המדינה. כל אחד יכול היה לתרום 500 שקל. אם אריסון תרם, אני לא יודע. עד שרצתי לראשות המפלגה, לא קיבלתי תרומות פוליטיות מאף אחד.

"תמיד היו צוחקים ממני במפלגה, שלא קיבלתי תרומות. פעם ראשונה, זה היה לפני שנה, כשרצתי לראשות המפלגה, ואז לצערי, אריסון כבר לא היה בחיים. אם היה בחיים, הייתי פונה אליו, כמו שפניתי להרבה אנשים אחרים".

גם הוא עם סומך

קפלנסקי שאל, מה היה רמון אומר לו ידע שהונו את ההסתדרות בעיסקה. הוא השיב: "לא רק שלא הונו אותי, אלא מכרתי חברה ביוקר. מי שקנה הוא אידיוט ומטומטם. לדעתי, קניתי מהעובדים בזול את זכויותיהם, ואם מישהו חושב שהונו אותי, הוא אידיוט".

בתשובה לשאלת קפלנסקי, מדוע לא ניסו למכור את שיכון ובינוי במכרז, אמר רמון: "לא הוצאנו מכרז, לאחר שהיה ברור שמכרז עלול להביא להתמוטטות החברה. אמרו שיש סכנה בזה.

"מבחינת העובדים, כאשר מדברים במדינה על הפרטה, העובדים משביתים לאלתר את החברה ואומרים: קודם כל תסכמו איתנו. היינו צריכים לנהל מו"מ עם העובדים, אם היינו מוכרים את זה במכרז. הכסף היה נמוך מאוד והסיכוי שהעובדים היו מקבלים את זה, היה קטן מאוד".