זהות הוועדים ביישובים שיתופיים: ניגוד עניינים מובנה בין שתי קהילות

היישובים מתחלקים ליישובים שיתופיים ויישובים לא שיתופיים. ביישוב לא שיתופי נבחר הוועד המקומי בבחירות כלליות, ואילו סעיף 91 לצו קובע, כי ביישוב שיתופי הוועד המקומי הוא ועד ההנהלה של האגודה להתיישבות של אותו יישוב.

הרקע ליצירת זהות זו נעוץ בהיסטוריה של ההתיישבות בארץ ישראל. היישובים השיתופיים, אשר הוקמו לאורכה ולרוחבה של הארץ, התבססו על אידיאולוגיה של שיתוף פעולה ועזרה הדדית, באמצעות האגודה השיתופית על מוסדותיה השונים. האגודה לא עסקה רק בתחום החקלאות והכלכלה, אלא נטלה על עצמה לטפל בכלל העניינים המשותפים לחבריה, כגון חברה, תרבות, חינוך וספורט. מכיוון שתפקידי הוועד המקומי חפפו בעיקרם את תפקידי ועד האגודה, לא היה טעם להקים שני ועדים שיטפלו באותן המטרות, ולכן הוחלט ליצור זהות בין הוועדים. זהו עקרון זהות הועדים.

השינויים בהתיישבות - עם הגידול ההדרגתי שחל במספר התושבים ביישובים השיתופיים אשר אינם חברי האגודה השיתופית, החלו להתעורר בעיות, שכן מתושבים אלו נשללה הזכות לבחור ולהיבחר לוועד המקומי של היישוב השיתופי, בשל עקרון זהות הוועדים.

בשנת 1989 הורה בג"ץ על ביטולה של תקנה 91 (א) לצו המועצות האזוריות (בג"ץ 87/753), ומאז עבר הצו מספר תיקונים כך שנתאפשרה, בתנאים מסוימים, זכות ייצוג לתושבים שאינם חברים באגודה.

על-פי המצב החוקי החל כיום, ביישוב שיתופי שאינו קיבוץ או קבוצה, בו קיימים לפחות 10% בוחרים שאינם חברי האגודה, יורה שר הפנים, אם הוגשה בקשה לכך, על בחירת נציגים שאינם חברי האגודה לוועד המקומי, נוסף על חברי ועד האגודה. זאת ועוד: הצו מחייב לקיים בחירות נפרדות לוועד המקומי של היישוב השיתופי, ע"פ בקשת 20% מבוחרי היישוב, או במצב בו עלה מספר הבוחרים שאינם חברי האגודה על מספר הבוחרים חברי האגודה.

ההרחבות הקהילתיות שנעשו ביישובים שיתופיים רבים, גרמו לכרסום בעקרון זהות הוועדים. היישובים הוותיקים, מטבע הדברים, אינם מעונינים לקלוט את תושבי ההרחבות כחברים באגודה השיתופית, והדרך למתן ייצוג בעניינים המוניציפליים, גם לתושבי ההרחבות, הינה באמצעות עריכת בחירות נפרדות לוועד מקומי, האמור לייצג את כלל תושבי היישוב.

מצב זה יוצר בעיות וחיכוכים בלתי פוסקים, בין תושבי שתי הקהילות ובין הוועד המקומי לוועד האגודה.

עפ"י סעיף 132 לצו המועצות האזוריות, לוועד המקומי מוקנות, בתחום הנהלתו, אותן הסמכויות שיש למועצה האזורית בתחום המועצה (גביית מיסים, חינוך, ביוב, כבישים, תאורה וכו'). במצב בו קיימים הן ועד אגודה והן ועד מקומי ביישוב שיתופי אחד, קיימת, לעיתים קרובות, חפיפה ומאבקי כח על התפקידים והסמכויות, לאור אינטרסים שונים של התושבים בהרחבה והתושבים הוותיקים. לא זו אף זו: קיים שוני מהותי בין שני הגופים. הוועד המקומי פועל על-פי מסגרת תקציבית מוגבלת הנקבעת ע"י משרד הפנים, ואסור לו לחרוג ממנה. לעומתו, ועד האגודה יכול לגבות תקציבים נוספים בהתאם לצורך, כגון גביה לשם הקמת מרכז קהילתי או מימון שמירה וכו'. ועד מקומי מכהן לתקופה ארוכה של 5 שנים, בעוד שוועד האגודה נבחר לתקופה קצרה יותר.

בנוסף, שיטת הבחירות לוועד המקומי שונה ונעשית בדרך של התמודדות בין רשימות ומפלגות, שאינה מתאימה ליישובים קטנים ולא תמיד משקפת את יחסי הכוחות האמיתיים, שכן בשל שיטת הייצוג הדומה לבחירות הכלליות, עשויה רשימה קטנה לקבל בוועד המקומי ייצוג גדול יותר מכוחה האמיתי.

יצוין, כי ביישובים שיתופיים מסוג קיבוץ או קבוצה, קיים עדיין עקרון זהות הוועדים במלואו, הואיל וצו המועצות האזוריות עדיין אינו מחיל את ההוראות לגבי עריכת בחירות לוועד מקומי נפרד, על יישובים כאלו.

תיקון צו המועצות האזוריות - בעקבות המלצות ועדת אמרני, אשר הוקמה לבדיקת הנושא, גובש לאחרונה תיקון מקיף לצו, לקראת חתימה ע"י שר הפנים (צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) (תיקון), התשס"ג- 2003).

השינוי המרכזי בתיקון החדש נוגע לחלוקת הסמכויות בין המועצה האזורית לוועד המקומי, ועל פיו סמכויות הוועד המקומי יהיו סמכויות כפי שאצלה לו המועצה האזורית עפ"י החלטתה, בניגוד למצב שהיה עד עתה, בו הופקדה בידי הוועד המקומי סמכות שיורית. כמו כן תבוצע גביית המיסים בתחומי היישוב השיתופי על ידי המועצה, אלא אם הוחלט להפקידה בידי הוועד המקומי. תיקונים אלו, אשר עגנו את ההמלצה העיקרית של הוועדות אשר דנו בנושא זה, אמורים לרפא את העיוותים שנוצרו עם השנים ואולם ספק רב, אם יביאו לפתרון הסכסוכים והבעיות הקיימות ביישובים שיתופיים עם הרחבות קהילתיות, הנובעים מהמבנה המורכב של ההסדר הקיים.

הכותב מתמחה בדיני אגודות שיתופיות.