תנייה ייחודית או מקבילה?

הדין מבחין בין תניית שיפוט ייחודית לבין תניית שיפוט מקבילה. הראשונה מעניקה סמכות בלעדית לבית משפט מסויים; השנייה מקנה סמכות שיפוט לבית משפט מסויים, מבלי לשלול את האפשרות של בירור הסכסוך בבתי משפט אחרים.

במקרה הנדון, תניית השיפוט היקנתה את הסמכות לדון בכל הסכסוכים שיתגלעו בין הצדדים לבית המשפט בפלורידה. כן נקבע בהסכם, שמקום ניהול המו"מ ומקום ביצוע החוזה ייראו כאילו היו בפלורידה. האם עסקינן בתניית שיפוט ייחודית, או שמא מקבילה? בפסק דינו נשוא רשימה זו של בית המשפט העליון הובעו דעות שונות.

השופט אשר גרוניס, שכתב את חוות הדעת העיקרית (שתוצאתה היתה מקובלת על כל ההרכב) קבע, ש"הוראות אלו מלמדות כי תכליתה של ההתנייה היא להקנות את סמכות השיפוט הבלבדית לבתי המשפט בפלורידה". הנשיא אהרן ברק סבר שהתשובה אינה קלה כלל ועיקר.

"לשונה של תניית השיפוט הספציפית", קבע ברק, "כשהיא עומדת לבדה, אינה יכולה לבסס, לדעתי, את היותה תנייה ייחודית. אולם, שעה שמוסיפים לה את הנסיבות הכלכליות של העיסקה, ושל הצדדים המעורבים בה, עולה מרכזיותה של פלורידה למערכת היחסים שביניהם, ומתקבלת המסקנה כי תכליתה של התנייה היא לייחוד ההתדיינות בסכסוכים שבין הצדדים בפלורידה".

יצויין, שההלכה בישראל היא, שגם אם תניית שיפוט איננה שוללת מפורשות את סמכותם של בתי משפט אחרים, ייתכן שייקבע כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית, וזאת בהתבסס על תכליתה. כאן נודעת חשיבות לנטלים המוטלים על הצדדים. על פי המשפט המקובל, על מי שמבקש לבסס את היות התנייה ייחודית מוטל הנטל לעשות כן.

גישה דומה מקובלת גם בקנדה וגם בישראל, שבה הדין קובע כי על המבקש לשלול מרעהו את הזכות להתדיין בפורום אחר מוטל לקבוע זאת בלשון ברורה. יחד עם זאת, מציע השופט ברק להותיר את ההכרעה בסוגיית נטלי ההוכחה בסוגייה הרלוונטית לעת מצוא.

(ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות נ. חברת בודסטראי ואח', פס"ד מיום 22.1.04. הנשיא אהרן ברק והשופטים איילה פרוקצ'יה ואשר גרוניס)