עם העיניים לשוק ההון

המערכת הבנקאית בישראל חוותה ב-2001-2002 שנתיים של משבר קשה. רווחי הבנקים הגדולים צנחו בתקופה הזו לרבע לעומת השנים שלפניהן, הבנקים הבינוניים עברו מרווח להפסד, והיו גם בנקים זעירים שנמחקו כליל. אבל שנת 2003, שתוצאותיה הכספיות עומדות להתפרסם בקרוב, היא אבן-דרך חדשה. היא מסמנת לא רק יציאה מהמשבר אלא גם גיבוש אג'נדה וסדר-קדימויות חדשים של ענף הבנקאות בישראל.

בימים אלה נערכים בבנקים ל"אירועי' פרסום הדו"חות השנתיים לשנת 2003, שצפויים להתפרסם בחודש הבא. השנה, בניגוד לאשתקד, צפויים האירועים להיות שמחים, ולבשר את מה שכבר יודעים: 2003 היא השנה של היציאה מהשפל העמוק שבו שהו הבנקים בשנתיים שלפניה.

אחרי שבשנת 2000 ידעו הבנקאים רווחי שיא ותשואות להון של עד 15%, מספר חלומי במקומותינו, הגיעה שנת 2001 שבה קוצצו רווחיהם בכמחצית. אחרי שחמשת הבנקים הגדולים, הפועלים, לאומי, דיסקונט, המזרחי והבינלאומי, הצליחו להרוויח בשנת 2000 יותר מ-4 מיליארד שקל, בשנה שלאחריה, ב-2001, צנח הרווח המצרפי שלהם ל-2 מיליארד שקל בלבד.

אבל השפל הזה לא הסתיים. הוא הגיע לשיאו בשנה שאחרי, 2002, שבה נאלצו חמש הקבוצות הבנקאיות להסתפק ברווח מצרפי של פחות ממיליארד שקל, רבע מהשיא של 2000. זאת, כאשר שני בנקים: הבינלאומי ודיסקונט עברו להפסד צורב.

המצב בבנקים הקטנים היה גרוע יותר. חלקם עברו להפסדים וחלקם הסתפקו ברווח מזערי, ואילו שניים מהבנקים הזעירים פשוט התמוטטו: הבנק לפיתוח התעשייה קרס בשל אשראי גרוע שנתן, והבנק למסחר נמחק בעקבות מעילת הענק שבוצעה בו. ראשי הבנקים הזעירים, הבינו כי יכולתם לשרוד קטנה ביותר, וכך נמכרו בנק הספנות ופ.ק.או, ואילו הבנק העולמי להשקעות סגר את סניפו היחיד בפתח-תקווה.

למרות שכל זה קרה ממש בשלוש השנים האחרונות, האירועים האלה נשמעים כמו היסטוריה. זאת, אחרי שבתשעת החודשים הראשונים של 2003 הצליחו הבנקים להרוויח כמעט 2.4 מיליארד שקל, וההערכה היא כי בשנה כולה יגיע הרווח המצרפי של חמשת הבנקים הגדולים, ששולטים על יותר מ-90% מהבנקאות, ליותר מ-3 מיליארד שקל.

אלא שהבנקים שינו בשנה האחרונה את התנהלותם, והעלייה מהשפל לרווחיות גבוהה לוותה גם בשינויים מפליגים בסדרי העדיפויות, שהתמלאו בנושאים חדשים, תוך הגדלת משקלם של עניינים מסוימים וירידת קרנם של אחרים.

בסדרת כתבות את ה"נושאים בוערים" שנמצאים עתה על סדר היום החדש של הנהלות הבנקים. הנושא הראשון: הבנקים ושוק ההון.

הפרשות OUT, שוק ההון IN

אם עד לפני שנתיים-שלוש היו ההפרשות לחובות מסופקים חורצות את גורלו של 'דו"ח רווח והפסד' לרווח או להסבר, הרי שהיום רגישים הבנקים יותר למה שקורה בשוקי ההון.

בחודש ספטמבר 2001 , חצי שנה בלבד אחרי שהבנקים פרסמו את דו"חות 2000, שהיו הטובים ביותר שידעו במשך שנים, וששיקפו רווחי שיא של יותר מ-4 מיליארד שקל לחמשת הבנקים הגדולים, זרק המפקח על הבנקים דאז, יצחק טל, פצצה לענף הבנקאות: הוראה שלפיה כל הבנקים יפרישו עוד 1% מתיק האשראי שלהם, כמיליארד שקל, במטרה "להגדיל את כרית הביטחון", כהגדרתו.

כך, בהוראה אחת העלה טל על סדר היום הבנקאי את הנושא החשוב והמשמעותי ביותר, שעימו התמודדה המערכת הבנקאית מאז ועד היום: 'הפרשות לחובות מסופקים'.

טל ראה והבין הרבה לפני הבנקים, או נכון יותר לפני שהם רצו לראות, כי מצב המשק המידרדר פוגע באיכות תיקי האשראי שנתנו הבנקים ללווים והעדיף להקדים תרופה למכה. הבנקאים, שהתנגדו תחילה נמרצות לרוע הגזירה, הבינו מהר מאוד, כי היא בעצם במקום, ואף הגדילו וביצעו הפרשות עתק, בנוסף לאותו 1% שעליו דובר.

ואכן, חצי שנה בלבד לאחר מכן, פרסמו הבנקים מאזנים, שהעידו על הפרשות עתק, שהגיעו ל-1.1%-1.2% מתיק האשראי ושקיצצו את רווחי המערכת הבנקאית בחצי. שנה לאחר מכן, ב-2002, המשיכו הפרשות העתק להקיז דם על דו"חות הבנקים, כאשר שוב נחתכו הרווחים שלהם בחצי נוסף.

ההפרשות לחובות מסופקים היו הגורם המכריע, שקבע לכאן או לכאן את רווחי או את הפסדי הבנקים. רובן הגדול בוצע בעיקר בשל אשראי ללווים גדולים מהמגזר העסקי. כך נוצר מצב, שבו לווה גדול אחד השפיע באופן דרמטי על דו"חות הבנקים.

עם לווים כאלה נמנו לדוגמה קבוצת פלד-גבעוני, שהעבירה את בנק קונטיננטל להפסדים כבדים, או היזם גד זאבי, שקיבל אשראי גדול למימון רכישת אחזקותיו בבזק, שהעביר את הבנק החמישי בגודלו במערכת, הבינלאומי, להפסד לראשונה בתולדותיו.

וכל אלה קרו בצילו של בנק ישראל, שהתערב לא רק במדיניות ההפרשות הכללית אלא תבע וקבע, במקרים מסוימים, את גובה ההפרשות הספציפיות בגין לווים, כמו במקרה של הלוואת זאבי-בזק. מחלקת הביקורת של הבנק המרכזי ישבה אלפי שעות אדם באגפי האשראי של הבנקים הגדולים, וחרצה את גורלות היקפי ההפרשות, בגין תיקי אשראי ללקוחות עסקיים.

הנושא המדובר ביותר בבנקים בשנים אלה היה "הפרשות". יצוין, כי מדובר בתחום שבו יש לבנקים חופש פעולה גבוה יחסית, ושהם יכולים להחליט על סמך רצונם ושיקול דעתם מה יהיה גובה ההפרשות שאותו יבצעו.

אמנם, עם היציאה מהמיתון הקשה בענף הבנקאות, צפויים עדיין הבנקים לבצע הפרשות גבוהות, אך נראה כי הנושא יורד מראש סדר היום של הבנקים. במקומו תופס עתה מקום של כבוד שוק ההון, תחום שבו יש לבנקים שליטה נמוכה הרבה יותר.

רגישים לבורסה

"הבנקים ותוצאותיהם הכספיות מאוד רגישים למה שקורה בשוק ההון. לשוק ההון יש היום השפעה אדירה על הבנקים, כמעט כמו על חברות הביטוח". כך אומר פרופ' אמיר ברנע, מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. ברנע ערך לפני כשנתיים מחקר על הפרשות הבנקים, שבו צפה את המעבר לרמת הפרשות של 1.2% במערכת, והעריך, כי רמה זו תיוותר על כנה במשך כארבע שנים, עד 2005.

לדברי ברנע, "הבנקים הישראליים חשופים מאוד לשוק ההון המקומי ולמה שקורה בו, הרבה יותר ממה שנהגו לחשוב בעבר. התלות שלהם במה שקורה בשוק ההון היא אדירה. התחזקות השפעת שוק ההון על הבנקים נובעת משינוי סביבת הפעילות של הבנקים ומשינוי מבני בבנקאות".

לשוק ההון ולמתרחש בו תמיד הייתה השפעה על הבנקים, שהתבטאה בעיקר בשורת ההכנסות התפעוליות, שגדלה בעת גיאות בשוק ההון ושהצטמקה בזמני שפל בשוק. זאת, בעקבות הגידול בהכנסות מעמלות, שנבעו מהעלייה בפעילות של לקוחות בניירות-ערך, וכן הודות לעליות בנכסי קרנות הנאמנות וקופות הגמל. אך כיום השפעת שוק הון על הבנקים התרחבה הרבה מעבר ל'סעיף העמלות' התפעוליות, שנותר רק גורם אחד מיני רבים שיוצרים השפעה זו.

גורם חשוב נוסף, שמגדיל את רגישות הבנקים לשוק ההון, הוא תיק ניירות-ערך ואיגרות-חוב (אג"ח) שיש לכל בנק, שמוצג במאזני הבנקים כתיק זמין למכירה. התיק מוצג לפי ערכו בשוק ההון, כך שעלייה במחירי המניות ובשערי האג"ח משפיעה באופן ישיר ודרמטי על הון הבנק.

כך, במקרים של מימושים, שנפוצים כאשר השוק נמצא בגיאות, משפיע הדבר גם על שורת הרווח הנקי. ההערכה היא, כי השנה, בתום 2004, יציגו הבנקים גידול משמעותי ברווחים אלה, שגם יגדילו את סך-הכל הרווח הנקי שלהם.

לדברי בנקאי בכיר, הגיאות בשוק ההון תביא את הבנקים השמרניים, שהשקיעו עד היום את מרבית התיק באג"ח ממשלתיות סולידיות, להשקיע גם באג"ח קונצרניות וכן באג"ח של חברות בחו"ל. זאת, תוך שמירה על פיזור נאות והקפדה על השקעה באג"ח של חברות שיש להן דירוג גבוה.

השפעה נוספת של שוק ההון על הבנקים נובעת מהרכב הביטחונות שמקבלים הבנקים תמורת האשראי שהם נותנים. בשנים האחרונות התרבו העסקאות למימון רכישת חברות שביצעו הבנקים, בדרך-כלל עסקאות מסוג נון ריקורס, שבוצעו כאשר הביטחונות עבורן הם שיעבוד המניות הנרכשות. ריבוי עסקאות אלה העלה משמעותית את מדד הרגישות של הבנקים לשוק ההון.

כאשר ירדו מחירי המניות בשוקי ההון בעולם סבלו הבנקים מחוסר ניכר בביטחונות והם נאלצו לבצע הפרשות לחובות מסופקים, בגין אשראי זה. כך בדוגמה של עסקת זאבי-בזק, שבתקופה שבה היא בוצעה עלה שווי מניות בזק על היקף האשראי שזאבי קיבל. אך מספר חודשים לאחר מכן, בעקבות ירידה חדה בשערי מניות בזק בבורסה, נקלעו הבנקים לחוסר ביטחונות גבוה, ונאלצו להפריש מאות מיליוני שקלים. עתה, עם העליות בשערי הבורסות בארץ ובעולם, שבים הבנקים ומקטינים את ההפרשות ואף מבטלים חלקים הם.

לא להיקלע למשבר נוסף

מקור השפעה נוסף של שוק ההון על הבנקים הוא אפשרות למימוש נכסים של לקוחות. אם עד עתה כמעט שלא ניתן היה לממש מניות בשוק, הרי שהיום בעקבות תנועות בעלי עניין ומחזורים גדלים בבורסה, המימוש זמין יותר. כך מצליחים חברות ולווים גדולים רבים למכור נכסים בשוק ההון, ולהוריד את היקף האובליגו הבנקאי שלהם. מהלכים כאלה משחררים מאוד את הלחץ של הבנקים, בכל הקשור ללווים גדולים ואת הצורך שלהם להפריש בגין לווים אלה.

בנוסף, גדלה באחרונה גם הנגישות לשוק ההון ולגיוס כספים חוץ-בנקאיים דרכו, על-ידי פירמות. אפשרות, ששוב משחררת את הבנקים מלחץ של לווים גדולים, מפחיתה את הריכוזיות וגם עשויה לפתור את מחנק אשראי. כל אלה משפרים את מצב הפירמות הלווות וגם תורמים בסופו של דבר לבנקים המלווים להן.

הפריחה בשוק ההון מביאה לבנקים עדנה מכיוון נוסף: הצפת ערך של חברות מוחזקות שלהם. את המהלך הזה החל להוביל בנק הפועלים, כשאליו הספיקו להצטרף, עוד טרם הביצוע, גם בנקים אחרים. שריקת הפתיחה סומנה כאשר ראשי בנק הפועלים שקלו להנפיק את הבנק-הבן בניו-יורק, בנק סיגניצ'ר, תוך ניצול הגיאות בשוק ההון האמריקני.

ביצוע מהלך כזה, שנמצא עתה בהכנות נמרצות, יכול להביא לבנק רווחי הון של יותר מ-100 מיליון דולר, אם הולכים לפי ההערכות האופטימיות של הפועלים.

ראשי בנק דיסקונט ממתינים בסבלנות להנפקה הנ"ל ולמחיר שהיא תישא. הם יודעים, כי המחיר הזה יכול להיות בנצ'מרק מעניין גם לבנק דיסקונט-ניו-יורק, שבהשוואה לסגניצ'ר החדש יחסית, שטרם הציג רווחים משמעותיים, דיסקונט-ניו-יורק יותר ותיק ויותר רווחי.

הנפקה נוספת שנשקלת בבנק הפועלים, אם כי טרם נתקבלה הוחלט לגביה, היא הנפקת חברת כרטיסי-האשראי ישראכרט. גם הנפקה זו יכולה לתרום לבנק רווחי הון משמעותיים, אם כי במחיר של חשיפת החברה הפרטית לרגולטורים ולציבור.

בבנק דיסקונט כבר אימצו את קו המחשבה הזה, ובחברה-בת, CAL, כבר עוסקים היום במשנה-מרץ בהכנת תשקיף ובהכנות להנפקה, לפי שווי פנטסטי של 1.2 מיליארד שקל, שעשוי להביא להצפת ערך הן בבנק הבינלאומי, שמחזיק ב-20% מ-CAL, והן לבעלת השליטה בחברה, בנק דיסקונט.

לדברי ברנע, "בעבר הבנקים לא היו צריכים לשערך את הנכסים שלהם לפי מצב נכסיהם בשוק ההון, ולכן יכולתם להסוות את השפעת השינויים בשוק ההון הייתה גדולה. כיום, כללי החשבונאות והרגולטורים דורשים יותר ויותר להציג נכסים בערך ההוגן שלהם, דוגמת דרישת 'תקן 15', בכל הקשור לאחזקות הריאליות של חברות, וכך גם הטכניקה של MARK TO MARKET, שמטרתה הצגת השקעות פיננסיות בערכי שוק שוטפים, שהולכת ותופסת ביותר חברות.

"גם המימון לרכישות של חברות הגדיל את הזיקה ואת החשיפה לשוק ההון. בנוסף, התנודתיות בשוק ההון גדלה בשנים האחרונות. כך עלה משקלו של שוק ההון והשפעתו על דו"חות הבנקים אף גדולה יותר ממשקלם ומחשיבותם של ההפרשות לחובות מסופקים. כך שכיום, שוק ההון קובע יותר ממדיניות ההפרשות", מסכם ברנע.

המשמעות של כל אלה היא, כי הגיאות בשוקי ההון בעולם, ובעיקר בשוק המקומי שלנו שבו פועלים הבנקים וגם בשוק ההון האמריקני שאליו חשוף השוק הישראלי, תיטיב עם הבנקים, שסבלו עד לא מזמן מצירוף רע של "מכת הפרשות" ושוק הון רדום. אבל מנגד, אם הגיאות תהיה קצרה יצטרכו הבנקים לחפש מקורות הכנסה חדשים, כדי לא להיקלע למשבר נוסף.